צלילי המפוחית – פרק 5

כמה שבועות מספר לפני שחנן טס ללונדון לעבר בית הספר היוקרתי למוזיקה. הוא ארגן את התיק שלו לנסיעה . הוא הכניס לתוכו את כל מה שהוא יצטרך למקרה שהוא ילמד בחוץ לארץ.
זה היה בוקר לא שגרתי בעבורו. גם לא בשביל רעות שרצתה לבקר אותו ושוב להקליט אותו מנגן במפוחית.
הוא בדק את הרשימה של מה עליו לקחת לשם. משחת שיניים? יש ,מברשת שיניים? יש ונגן מוזיקה? יש.
בשביל כל העולם , יש חמש עשרה דקות של תהילה.
בניגוד אליו , הוא אף לא נהנה מלטעום מהתהילה , בוודאי שהוא יטוס ללונדון.
שם הוא עתיד להכיר אנשים חדשים.
השאלה האם האנשים החדשים יתקרבו אליו , והשאלה הכי גדולה מכולן זה – האם הוא ילמד להסתדר איתם?
כי אם השכנים אמרו לו להפסיק לנגן במפוחית . אולי הם יאמרו לו אותו דבר כמו השכנים? מה שהפחיד אותו לא היה הבית ספר , אלא האנשים הפחידו אותו.
מה שבטוח , שמשעמם לא יהיה לו שם. מה גם , שתמיד הוא נחרד מדבר חדש כי זה היה נראה לו גדול ומאיים.
גם הפעם , הוא מפחד מלהתאכזב כל הזמן . אז לכן הוא מעדיף להימנע מלהתאכזב , לכן זו הייתה הסיבה , שלא היה לו מה לצפות מאנשים.
הוא נטל את המפוחית שהונחה על פינת השולחן והתחיל לנגן בה . הוא עצם את עיניו והרגיש כאילו הוא נמצא בהופעה חיה.
כאילו זה לא הפעם הראשונה שבה הוא מופיע. הוא התמלא ברכות ושכח מהדאגות לרגע. הוא הרגיש איך כל כולו מתמלא בשלווה ובשקט שמעולם לא היה לו.
צלילי המפוחית חדרו אל מעמקי נשמתו. הוא הרגיש שהוא צלל לתוך עולמות של רוגע והרפיה. ההרגשה הזאת קסמה בעיניו.
לרגע הוא שכח את התלונות של השכנים ואת התנגדותם העזה . פתאום זה לא היה נראה לו כל כך חשוב.
חנן הניח לצלילים הללו להיכנס לתוך ליבו.
במקום לחשוב ולהרהר באיך השכנים יגיבו לכך שהוא החליט שעליו להגשים את חלומו בכל מקרה.
הוא מצא את עצמו במקום טוב יותר. נותן לטוב לכוון אותו.