צלילי המפוחית – פרק 2

הוא ישב שעות על הפסנתר וניסה להלחין שיר שהוא כתב בעצמו וניסה לנגן במפוחית ולהמציא לו מנגינה משלו. אבל כאשר הוא ניסה להמציא מנגינות ובו זמנית לנגן במפוחית , חנן העלה חרס בידיו.
לפעמים , הוא מצא את עצמו יושב ליד הפסנתר ומנגן שעות.
לאחר התלונות של השכנים , הוא לא הפסיק להאמין שאם הוא ימשיך לנגן במפוחית. ביום מן הימים , כישרונו יתגלה.
אך הוא מעולם לא החשיב את עצמו כיותר טוב מכולם, ובכל פעם שהשכנים באו אליו בתלונות . חנן עמד בפתח הדלת ואמר להם בחיוך מעריץ " אבל זה החלום שלי ואני מחכה שזה יתגשם . ביום מן הימים כישרוני יתגלה על ידי מישהו." כך הוא המשיך לומר מתוך תקווה שמישהו יגלה את כישרונו.
אבל מי זה יהיה המישהו הזה? האם הוא שכן או מכר קרוב , או שמישהי שהוא מכיר מהילדות שלו?
כלום לא הכין אותו למה שעתיד לקרות.
ככל שחלפו הימים , הייתה מישהי שעומדת ליד הבניין ומקשיבה למנגינות היפות שחנן היה מנגן במפוחית. היא הייתה באה לשם כל יום בחמש אחר הצהריים .
יום אחד בהיר היא החליטה להקליט את המנגינות היפות שבקעו מן המפוחית.
היא הייתה נהנית עוד יותר אם הייתה יודעת באמת מי זה הנגן הזה שמתעקש לשמור על אלמוניותו .
אילו ידעה שמדובר בנגן חובב אשר אהב לנגן במפוחית כמו חנן.
היא הייתה עושה כל אשר ביכולתה על מנת לגלות אותו. כי סקרן אותה לדעת מי עומד מאחורי יצירת המופת הזאת , שנקרא חנן סיאני .
אבל ככל שהיא הקליטה יותר מנגינות , היא גילתה שחבוי בתוך האמן הזה כישרון והיא הייתה חייבת לעזור לו להתפרסם. לכן היא החליטה לשלוח כמה מנגינות יפהפיות ומדהימות שמצאו חן בעיניה ביותר והיא שלחה אותן לבית ספר מוזיקה יוקרתי בלונדון.
כעבור כמה שבועות , חנן קיבל מכתב קבלה מסתורי שתוכנו הפתיע אותו מאוד : " אנחנו מאוד רוצים שתבוא אלינו לראיון ולשיחת היכרות בבית הספר היוקרתי למוזיקה בלונדון , נשמח לראות אותך בין התלמידים הראשונים בבית הספר. זכור כי תווים עושים את המוזיקה. מכל הלב , צוות בית הספר למוזיקה היוקרתי. " כך היה כתוב במכתב שקיבל , כמה דקות אחרי שהוא קרא את המכתב , הוא הרגיש איך דמעה אחת , בודדה נשרה מן עיניו. הוא לא זכה לרגע מרגש כמו זה מעולם בחייו.