צלילי המפוחית – פרק 1

חנן הביט על כל הקהל בהתרגשות. יש לו הופעה מול חמש מאות איש. לרגע שכח בזכות מי כישרונו התגלה, הכול בתודות חמות לרעות שהקליטה אותו מנגן במפוחית.
והנה הוא כאן. מגשים את חלומו ובא לנגן במפוחית וגם לשיר. הכול גם בזכותו, שהוא עשה את העבודה הקשה כדי להצליח.
גם אם הוא ינסה להגיד את אשר על ליבו , הוא לא יצליח כי כאילו ההתרגשות השתלטה עליו.
לרגע כזה מעולם הוא לא חשב שהוא יגיע בחייו.
" תודה רבה על שהאמנת בי ועל שקירבת אותי להצלחה." אמר חנן בהתרגשות והדמעות , דמעות של אושר והצלחה עמדו בעיניו.
" תודה לך , שנתת לי לעזור לך להגשים לך חלום," אמרה רעות וגם היא התרגשה . היא נותרה חסרת מילים לנוכח ההתרגשות הרבה שהיא הרגישה.
" אני רק רוצה להגיד רק מילה אחת: למרות כל ההצלחה הגדולה , הדם לא עולה לראש שלי. אני נשארתי כמו שאני." אמר חנן בחיוך.
הוא זוכר את עצמו את היום שהוא ניגן במפוחית , אותו לילה הזכור לו לטובה. השכנים מהדירה המקבילה , לא ידעו מניין המנגינות הנעימות מגיעות , מי בכלל בשעה מאוחרת בלילה חושב לנגן ככה במפוחית.
אותם השכנים ניגשו לדירה והתדפקו על הדלת .
הם ביקשו שהרעש של המפוחית יפסיק ושאותו המנגן יניח להם לישון בשקט ובשלווה.
אבל כאן הסיפור שלו לא נגמר. הוא המשיך לנגן במפוחית ולהתאמן המון שעות ביום בלי הפסקות באמצע. השכנים שבו להתלונן על הנגינה שלו במפוחית ולמרות כל התלונות של השכנים , הוא לא רצה להפסיק.
הוא המשיך להשקיע בנגינה על המפוחית יום יום , הוא היה מקליט את עצמו יוצר מנגינות מהנות ובעיקר נעימות לשמיעה.
גם אם אנשים ינסו למנוע ממנו להגשים את החלום שהוא התאמץ להראות להם שהם טעו , למרות הכול הנגינה שלו על המפוחית , העניקה לו שלווה ורוגע שלפניי זה הוא לא היה כך.
הוא אוהב לנגן על המפוחית וגם אם יש כאלה שזה לא מצא חן בעיניהם.
הם יכולים לעמוד דום ולסרב להמשיך להקשיב למנגינות שהם שמעו אותן מעבר לחלון הראשי.
" תפסיק כבר לנגן , אתה לא מבין שבגללך החלון עוד יתנפץ לרסיסים?!" אמרו לה השכנים וניסו להניא אותו מלנגן במפוחית.
" אני רוצה לנגן , אל תפריעו לי לשמוע את המנגינות שבוקעות מן המפוחית. זה יפהפייה ואני לא מתכוון להחמיץ קונצרט אחד שאני מגנן במפוחית." אמר להם חנן בנחישות.
כך הוא המשיך לנגן במפוחית בלי לשמוע אף קול.