צלילי המוסיקה – פרק ג'

"אורן, יצאתי" צעקתי וטרקתי אחריי את דלת הבית.
את ימי שלישי בערב אני בדרך כלל מעבירה בהנחיית מפגשי "אלכוהוליסטיים אנונימיים". הפגישות מתקיימות בעיר הסמוכה במרכז קהילתי שכונתי וכדי שלא אאחר אני יוצאת בערך שעה לפני מהבית. הנסיעה בדרך כלל חלקה ואני יכולה להתענג על צלילי המוסיקה הבוקעים מן המערכת המותקנת ברכבי. אני כל כך מעריכה את השדרוג הטכנולוגי שמאפשר לי לנווט בין מוסיקה שאני בוחרת להשמיע לבין זו שהעורך בתחנת הרדיו בחר. מוסיקה עושה לי טוב, היא מרגיעה אותי נותנת טעם לחיים. מדהים איך קורה שגם אחרי כל כך הרבה שנים כשאני שומעת את הביט המתאים הגוף שלי פשוט מתחיל להתנועע בקצב כאילו לקחתי כדור ואין לי שליטה על מה שהוא עושה.
"ערב טוב חברים. מה שלומכם? בואו נעשה סבב מהיר, כל אחד יאמר כמה זמן הוא פיכח ולא נגע באלכוהול. ואחר כך כל מי שירצה יוכל לקבל את רשות הדיבור ולספר על השבוע האחרון שעבר עליו או לשתף בכל תובנה אחרת שהייתה לו במהלכו".
הערב היו בחדר 15 מבוגרים נשים וגברים בגילאים שונים החל מסוף שנות ה-20 לחייהם ועד שנות ה-50 המאוחרות. הכרתי את כולם, כמעט, למעט בחור חדש שהצטרף אלינו הערב, בפעם הראשונה. דודי, מאיה, עדנה, צורי, עומר, דן, שלום, קטי, יהודה, בטי, יקי (קיצור ליעקב), ירדנה, רוני, בילי ואחרון חביב היה הבחור החדש חן או כמו שבחר להציג את עצמו חן רוזמן 27 וחצי מוזיקאי בנשמה ופיכח כבר 4 ימים שלמים. כולנו מחאנו לו כפיים קיבלנו אותו בחיוך ומיד התחלנו בפרוטוקול הקבוע שלנו – מדברים על הכל.
בטי ביקשה רשות להיות הראשונה לדבר: "ערב טוב לכולם, אני כל כך שמחה לראות אתכם. לא נגעתי באלכוהול כבר חודשיים שלמים ואני מאוד גאה בעצמי אפילו שנורא קשה לי לפעמים. אני רואה את בנימין הגרוש שלי ממשיך את החיים שלו, הוא התחתן ולפני שלושה חודשים, נולדה לו תינוקת חדשה והוא נראה האבא המושלם בעולם. הוא מצטלם אתה ועם חברה שלו, אמא של התינוקת, ומעלה כל חצי שנייה תמונות לפייסבוק. אבל המניאק הזה לא עובד עליי, לילדים שלנו הוא אף פעם לא דאג, תמיד דאג לנסיעות ארוכות לחו"ל מהעבודה ולקח איתו איזה פרגית צעירה, כל פעם מישהי אחרת. תומר הגדול שלי לא מוכן לשמוע עליו ובטח לא לדבר אתו, הוא כל כך פגוע ממנו שלא בא למסיבת הסיום בתיכון. אבל אני לא אומרת לו כלום, לא רוצה להוסיף שמן למדורה הזו , הוא בכל זאת אבא שלו. חשבתי שכבר עברתי את כל השלבים של ההתגברות על הפרידה והמשכתי הלאה אבל בשישי האחרון הוא העלה פוסט שאומר בערך ככה: מזל שפגשתי את קארין החברה שלי, היא שהצילה את החיים שלי ונתנה להם משמעות שנעדרה מהם שנים רבות". בטי עצרה כדי לנגב דמעות שהחלו לזלוג על לחייה לרגע היה נדמה שתמשיך אך היא אמרה תודה על ההקשבה בשקט והתיישבה.
"בשביל מה את בודקת את הפייסבוק של בעלך לשעבר, זה להכניס ראש בריא למטה חולה. כבר היית בסרט הזה, שחררי אחותי" אמר בילי והתקדם לעברה של בטי כדי לחבק אותה. בילי היה בן 52 מהנדס ותיק ומנוסה שפוטר לאחרונה מעבודתו ולא הצליח להתגבר על המכה הכואבת לאגו המאוד מפותח שלו.
"אתה צודק, אבל זה קשה לי. אני נמשכת לכל פיסת מידע שאני יכולה למצוא עליו, נמשכת כמו פרפר לאש. כל פעם אני אומרת לעצמי: בטי אל תעשי את זה, מה יצא לך מזה. ואז אני חושבת נו טוב מה כבר יכול לקרות אני רק אסתכל קצת".
"תודה בטי ששיתפת אותנו" אמרתי ברוך "את בכיוון הנכון. צריך לשחרר את מה שיושב לך בבטן ולא לשמור את הכעסים אצלך. זו התחלה מצוינת".
"עוד מישהו?" רציתי שהבחור החדש, חן אולי ידבר אבל הרגשתי שהוא מתלבט ולא בטוח בעצמו. לא רציתי ללחוץ עליו כי ראיתי סימני מצוקה קלים על פניו. אני רוצה שהוא ימשיך לבוא אז אזרום אתו ונראה איך הדברים יתפתחו, אולי בשבוע הבא יהיה מוכן יותר".
עדנה וצורי שיתפו גם הם את חברי הקבוצה בשבוע שעבר עליהם, שניהם בשנות הארבעים לחייהם וגם הם נאלצו להתגבר על פרידות קשות במיוחד מבני זוגם. צורי נפרד מבן זוג שהיה אתו מאז התיכון ועדנה נפרדה לנצח נצחים מבעלה עמוס שנפטר ממחלה קשה לפני ארבעה חודשים. לאחר כ-45 דקות של שיחה כולם קמו להתכבד בקפה ועוגיות שהוגשו בתום כל מפגש והשיחות הפכו יותר אישיות, אם כי ישנו כלל ברור לגבי מהות היחסים בין חברי הקבוצה. הקשר יכול להיות רק קשר חברי. שום דבר רומנטי לא יכול להירקם ביניהם ובנוסף מומלץ ורצוי להימנע מקשירת קשרים רומנטיים בכלל בזמן שהם לומדים לחיות את חייהם מחדש.
חמש דקות לפני שהמפגש הסתיים ניגשתי לחן ששתה קפה בצד ונראה לי מעט מנותק חייכתי.
חייכתי אליו "איך היה לך הערב?"
"טוב, מוזר וטוב. אני לא רגיל לשפוך את כל הצרות שלי לפני אחרים, מעדיף לשמור בבטן"
"זה הקטע שלנו אנחנו משתפים אחד את השני בחוויות שלנו, הרבה פעמים יהיה מי שיוכל לעזור לך לפתור בעיות או אפילו יהיה שותף בגלל חוויה דומה שעברה עליו. הכי חשוב להשתחרר מהמסע שאנחנו סוחבים והוביל אותנו לשתות ולמקומות לא טובים בחיים".
חן נראה מהורהר לרגע "כשאני עצוב, מדוכא או לא מוצא את עצמי אני בדך כלל מנגן. המוסיקה מצליחה לעשות בשבילי את כל מה שאמרת הרגע. רק שבזמן האחרון התווים והצלילים לא הצליחו להתגבר על כל החרא שמילא את החיים שלי" הוא משך בכתפיו וחייך חיוך עצוב.
"אני גם מאוד אוהבת מוסיקה, אני חושבת לפעמים שהיא כמו קסם. אני מקווה שבעוד כמה זמן הקסם ישוב לחייך ויעטוף אותך מחדש".
חן הנהן "אני גם. אני חושב שזה יקרה. את קצת כמו פיה".
חייכתי וחשבתי שזו מחמאה שלא שמעתי אף פעם. היא מאוד מוצאת חן בעיניי….