ציידת הנשמות – פרק 2

המשכתי להתהלך ברחוב,כבר ידעתי שאני עומדת לחטוף על הראש בבית על זה שהברזתי מבית הספר,איזו חוכמה. לפתע ראיתי את השכנה הנלהבת שלי,לא עוד פעם… "ריוגה! זאת את?" שאלה ורצה לעברי,עמדתי לצרוח עליה שקוראים לי אוקו ולא ריוגה. "קו.." קטעתי את משפטי. "ריוגה יותר מתאים לך" אמרה והתחילה לצבוט את הלחיים שלי. "תפשישי!" אמרתי,התכוונתי להגיד תפסיקי אבל בגלל הצביטות לא הלך לי. "את נראת ממש מתוקה שאת כועסת" אמרה והתחילה לנסות לעצבן אותי,היא פתחה את תיקה בשביל להוציא משהו ולא הסתכלה עלי,זאת הדרך המושלמת לברוח. רצתי במהירות שיא ועליתי על אופניי,רכבתי הכי מהר שיכלתי לפני שהיא תסתכל עלי. "פיו.." אמרתי בהקלה,לא שמתי לב שיש חור במדרכה. "אז כנראה שהשקר שלי לא יעבוד,כי בכל מקרה מישהו מהכיתה ילשין עלי ואז אני אחטוף על הראש" חשבתי לעצמי,פתאום הרגשתי שאני נופלת. "אני מדמיינת? רגע,לא!!" צעקתי,האופניים שלי נפלו גם,כנראה שאני אמות. לפתע הכל נהיה שחור. "ריוגה,קומי!!" מישהו צעק לעברי,התעוררתי במקום חשוך מאוד. קמתי מהרצפה וראיתי שלידי עומד איש. "מה אתה רוצה?" שאלתי,האיש הוציא סכין וקירב אותה לצווארי. "אני צריך תשובה לכמה שאלות" אמר והביא כיסא, כנראה לשבת עליו,התיישבתי והאיש קשר אותי. "אוקיי" אמרתי ללא רצון. "מי אלה מאטו והצ'ירו ריוגה?" שאל וכמעט חתך אותי. "אימא ואבא שלי,למה אתה שואל?" השבתי במהירות,מזל שעכשיו לא מצאתי את עצמי מדממת על הרצפה עם ראש כרות. "אני מדבר עכשיו על הציידים הכי ידועים בגיהנום" אמר,נראה לי שאני הוזה ובטח אחרי זה אני אמצא את עצמי ישנה על המדרכה. "מה,גם אתה חולה נפש?" שאלתי והפניתי את ראשי לצד. "תשתקי את!" אמר ונתן לי בעיטה בראש,נפלתי וגם הכיסא. "אז איך אתה רוצה שאני יענה לשאלות שלך?" שאלתי בשיעשוע,זה כיף להציק למישהו זר. "אז את כנראה רוצה למות" אמר וקירב אלי את הסכין. "אוקו!!" נשמע קול,זה היה אחי,טסונה. "טסונה,מה אתה עושה כאן? תברח!!" צעקתי,האיש ההוא בעט בי עד שהתנגשתי בקיר. "אוקו,אני כאן בשבילך" אמר וחטף את הסכין מידו של האיש ותקע אותה בבטנו,האיש נפל ומהגוף שלו יצא משהו לבן,טסונה הרים את הסכין והדבר הלבן נעלם. "טסונה,מה זה היה?" שאלתי בהלם וצעדתי אחורה. "את אמורה לדעת" אמר וסידר את חולצתו. "אתה כנראה הוזה" אמרתי.