ציד הרוחות ועיני התמונה, פרק 2

קיסנדלברה היא קניבלית- ערפדית יש לה ניבים ארוכים בשיניה, והיא
נוראית… המלכה של כל הערפדים, ואלא שבחרו להיות ערפדים, בני אדם שאוכלים אדם.
קנודלה היא ערפדית.
הערפדים מאמינים שאם יוכלו בני אדם, הם יהיו בני אלמוות, אבל הקניבלים יחיו אורך חיים של בן אדם רגיל, גם עם יוכלו אנשים וגם עם לא.
זהו זה, היא הבינה מה הפתרון לחצי מותה – מים.
אבל איך לעזאזל היא אמורה להשיג מים?
היא הרגישה איך היא מאבדת עוד כוחות, עם לא תפעל בקרוב תמות באמת.
"אני שומע שאתם מתלחששים שם. על תעמידו פנים שלא." כנראה שג'ני הפסידה חלק מהשיחה, כי היה הרבה מאוד כעס, שלא כמו מקודם.
"עזוב אותה כבר ותן לנו להתחיל, גם אנחנו לא שמחים שהיא מתה, אבל חייבים לעמוד באמת אפילו עם היא אכזרית לפעמים – ג'ני מתה" אמר ג'ון.
"איך אתה מעז?!" טד עזב את ידה של ג'ני, היא הרגישה שהיא מתחילה לקפוא מקור למרות השמש ולאבד עוד כוחות, הגיע הזמן לפעול.
"די כבר תפסיקו! אתם לא קולטים? היא מתה –" קולה נשבר "- החברה הכי טובה שלנו – מתה! היא גם אמורה לקבל את הכבוד שלה, אפי – אפילו יותר, מכל המתים!"
"טוב, בסדר, את צודקת," אמר טד. "היא צריכה את הכבוד שמגיע לה."
הוא התרחק מג'ני, והיא שמעה שלוש נקישות ברזל.
'לא, לא, לא, לא, על תעשו את זה, לא!' היא חשבה, הרוסה מדיכאון…
כל רגשותיה התגברו כאשר חבריה זרקו עליה חול.
בושה, אשמה, דיכאון, ריקנות, חמלה…
הכול התערבב סביבה, כל הרגשות עטפו אותה, היא לא יכלה לעצור…
ואז עטיפת רגשותיה, לשנייה נעלמה, והיה רגע של הקלה כאילו רבת-משמעות, כאילו יכולה להציל אותה… אולי?
"הי, חכו שנייה – גם אתם ראיתם את זה?" שאל טד.
ג'ני חשה שמחה המציפה אותה, אולי עכשיו היא תינצל?
"מה עכשיו, טד?" שאלה פורטני.
"לא ראיתם? נדמה היה לי שהיא זזה…"
"היא לא יכולה לזוז, טד. אני יודע שזה עצוב אבל –" ג'ני לא שמעה את ההמשך.
גל הרגשות חזר ותקף אותה.
היא איבדה כל כך הרבה כוחות, היא הייתה קפואה כקרח, וכמעט לא נשארה לה רוח חיים.
משהו אמר לה שעוד פחות מדקה היא תמות – הפעם באמת.
היא לא יכולה לתת שמשהו יסיח את דעתה. לא הפעם.
היא התאמצה ונאבקה, אך לא הצליחה.
לפתע השיחים מצדם רשרשו. מישהו הגיע, ולפי צעדיו הכבדים ג'ני הבינה שהוא מחזיק משהו כבד.
"ג'ון, פורטני, טד, צריכים אתכם באוהלים. בואו!" הוא צעק לעברם.
שוב נשמעו צעדים, האיש הלך.
"טד, אתה בא?" שאלה פורטני, שכנראה הבחינה שהוא לא הולך אחריהם.
"מישהו חייב להישאר. לכו אתם, אני אשמור שהכול בסדר" אמר.
"או-קי"
הם הלכו.
החול עוד לא כיסה לגמרי את ג'ני, עכשיו או לעולם לא.
היא עזרא את מלא כוחותיה, וזה כאב לה, היא כמעט לא הצליחה… היא לא שמעה שום דבר ממה שטד אמר לה, עכשיו אף לא אחד יצליח לנתק אותה מהכאב והסבל שעובר בה, חוץ מהמוות.
סוף סוף, אחרי כאבים כל כך רבים, היא הצליחה.

המשך יבוא…