צוות לא מושלם

"מלודי! מלודי! נו, קומי כבר!" ככה התחיל כל יום שלי. מרי, סוכנת הבית העצבנית רק בבוקר, 'בגלל שבוקר, ומלודי לא מתעוררת' צועקת עליי.
"קמתי!" צרחתי לה בתשובה.
היא השיבה לי משהו שנשמע לי כמו "סוף סוף."
אמא שלי כרגיל לא הייתה בבית. היא אמרה לי שהיא מצטלמת לסרט, או מדגמנת. קשה לעקוב אחרי הלוח זמנים שלה. מה שאומר שהיא בטח תחזור מאוחר.
כדי להתרענן ולקום סופית, רציתי להתקלח.
כרגיל, גיליתי שמרי העירה אותי רבע שעה מוקדם מידי.
"מרי, את מוכנה פעם אחת להעיר אותי בזמן האמיתי ולא רבע שעה לפני?" קראתי.
"עד שאת מתעוררת, הרבע שעה זאת תעבור מהר!" קראה בחזרה.
מה שנכון, נכון, חייכתי לעצמי.
נאנחתי מעייפות ונכנסתי למקלחת, הכנסתי דיסק למערכת, ונתתי למערכת באמבטיה הפרטית שלי לנגן את השירים של אמא שלי.
אני מתה על השירים שלה. אף אחד לא יודע את זה, חוץ מאמא, שאני לפעמים כותבת את השירים שכולם חושבים שהיא כתבה.
כשיצאתי מהמקלחת רעננה ונקייה, הסוכנת (מרי) צרחה שארוחת עשר שלי מחכה לי על השיש שבמטבח.
אני שונאת את הכריכים המגעילים שהיא מכינה לי.
חוץ מבבוקר, בכללי מרי נורא נחמדה.
ירדתי למטה סוחבת את התיק שלי בכבדות.
הדבר האחרון שהיה לי כוח, הוא ללכת לבצפר.
מרי הסתובבה אליי והושיטה לי את הסנדביץ'.
מיששתי את כיסי ובדקתי את החמישים דולר שאמא נתנה לי אתמול, שהתלוננתי בפניה על הסנדביצ'ים המגעילים של מרי.
"את נראית נורא יפה היום מלודי." אמרה מרי בעודה בוחנת אותי בעין החדה שלה, "אמא שלך צדקה שחשבה שהג'ינס הזה יחמיא לך."
"ביי מרי!" הלכתי משם מהר, לפני שתתחיל להעביר לי את אחת מההרצאות שלה.
נכנסתי לשברולט שנת 2010 שלי. אמא שלי רצתה לפנק אותי ולקנות לי פורשה, רבנו על זה שבוע, עד שנכנעה וקנתה לי משהו נורמלי יותר, ולא מושך עין.
התנעתי אותה, ושמתי אחד מעשרת הדיסקים של אמא שלי שהתרוצצו לי באוטו.
מצאתי את הדיסק האהוב עליי. את זה שהשירים בו חוץ מאחד של אמא, אני כתבתי.
אמא מאוד אוהבת את הכתיבה שלי. היא תמיד מבקשת שאכתוב לה כמה שירים.
אני אף פעם לא מסכימה שתגיד שאני כתבתי את השירים.
נסעתי כמעט רבע שעה, ונכנסתי לחניון של התיכון שלי.
תיכון אליז, התיכון שהרס לי את החיים בערך.
יצאתי מהשברולט. נשמתי נשימה עמוקה ונכנסתי, מוכנה לכל דבר.
עברתי את שער בית הפר וזרקתי 'בוקר טוב' לשומר הנחמד.
כשהפניתי את מבטי לכיוון בית הספר חיכתה לי הפתעה לא נעימה. בלשון המעטה.
"נו, אז מה שלומך היום, חננה?" חסמו את דרכי צ'לסי ונטלי.
"מה אתן רוצות?" שאלתי, עייפה מכדי לריב.
"להציק לך!" צחקקו כמו סתומות.
בני אדם דומים לחיות, המסקנה הזאת עולה לי תמיד בראש שאני רואה את החבורה של אמה, שכוללת את בת', צ'לסי ונטלי.
אני מקווה בשביל האנושות שרובם לא מתנהגים כמו בתיכון שלי, אחרת האנושות בבעיה, מאוד מאוד גדולה. התיכון שלי זה המקום הכי מושלם לחשוב מחשבות מהסוג הזה, רוב האנשים פה מתנהגים כמו חיות, בהנחה שהם לא חיות באמת כן?!
"מה דעתכן למצוא לכן חיים משל עצמכן?" שאלתי אותן במתיקות.
מאחורה שמעתי צעקות של 'לא הייתי מוותר'.
הסתכלתי מאחוריהם וראיתי את חבורת הספורטאים ובראשם מי אם לא קרטר לומני, הספורטאי הנחשק של בית ספר. סנוב בטירוף.
גם ניית'ן, ג'וני, ג'יימס, דניאל חלק מהחבורה הזאת.
"אההה, אנחנו מצאנו. מה איתך? חרשנית, שבשבת, אין לה עם מי או לאן לצאת? כולם שונאים אותך!" השיבה לי נטלי בקול עצבני.
"מדברת זאתי שכולם, כל היום מרכלים עליה? וואו!" אמרתי לה בקול שלו.
היא האדימה ועיניה רשפו.
"יאללה תעזבי אותן, בואו, היא לא שווה את זה." אמר ניית'ן אחד מהספורטאים שהגיח מאחורי שתיהן.
נטלי נשענה עליו ונישקה אותו בלחי.
"תמצאו לכם חדר!" גיחכתי.
עקפתי אותן בתנועה חדה, ונכנסתי לכיתה שלי, יב' 3.
התיישבתי במקום שלי, ליד אלכס.
"מלודי! מה קורה?" קפצה עליי אלכס.
אלכס ואני החברות הכי טובות כבר מגן טרום-חובה. אנחנו לא ממש מקובלות, (בלשון של המעטה.) היא החברה היחידה שלי והיא שונה ממני לגמרי.
"סבבה, אצלך?" שאלתי.
"המורה להיסטוריה אמרה שהיא תתן לנו את העבודה השנתית בנושא אירועים היסטוריים היום!" רטנה אלכס, "תכננתי ללכת לסרט אדיר עם האחים הגדולים שלי! מבאס לגמרי! הם ילכו בלעדיי, וישאירו לי ללמוד איתך! על היסטוריה! אני הולכת למות היום. תבואי ללוויה בסדר?" שאלה.
"לא. תלכי לסרט מחר. תשאלי את האחים שלך אם הם מסכימים לדחות ונגמר סיפור!" אמרתי, מרוצה מעצמי על הפתרון המהיר.
"יש לי רעיון יותר טוב! מחר, אני, את, הסרט החדש של אמא שלך, קולנוע, פופקורן, נאצ'וס, מטבל עגבניות, קולה." אמרה אלכס בשמחה.
"ממש לא, אני לא הולכת לסרט ביום שיש לי שיעורי בית." השבתי לה.
"מחר את כן!!" קראה, "אני אגיד לאמא שלך להכריח אותך!"
אוף, אמא שלי באמת תכריח אותי. "אוקיי קרצי!" נאנחתי.
"יששששש!" צרחה אלכס.
"ששש… איזה פאדיחות איתך לכס!" קפצתי לה על הגב וניסיתי לסתום לה את הפה.
היא נאבקה איתי כדי להמשיך לצרוח.
לא שהיא הצליחה. למדתי שנים הגנה עצמית.
"תבטיחי שלא תצרחי!" אמרתי לה.
היא ליקקה לי את היד.
"איכסס!" צרחתי קופצת מהגב שלה, מנגבת את ידי על חולצתה.
"מגיע לך!" הוציאה לי לשון.
קפצתי עליה שוב פעם מאחור.
"אהההה! תרדי ממני ישמנמנה!" צווחה.
"את בעצמך, חומד!" צחקתי ודגדגתי אותה.
היא צחקה גם והפילה אותי, נפלתי על הרגליים.
אתם מבינים למה אני חברה של אלכס. היא פשוט חמודה.
"חומד," צבטה לי את הלחי.
"מי החמודה שלי? קושקוש." אמרתי לה.
פתאום קלטנו שכל מי שבכיתה, (3 ילדים נורמליים) צוחק.
"תודה רבה!" קראה אלכס והשתחוותה מולם, אני עמדתי בצד מתביישת, אלכס תמיד מפדחת אותי בפומבי אבל זה כבר שיא השיאים.
חבטתי באלכס חבטה קלה והיא צחקה וחיבקה אותי.
-צלצול-
אני ואלכס התיישבנו צוחקות בידיים שלובות.
לכיתה נכנסו כל שאר התלמידים.
ואז נכנסה המורה להיסטוריה.
"שלום תלמידים." אמרה המורה.
נשמעו מלמולים.
"בסוף השנה הזאת אתם התבקשתם להכין עבודה בהיסטוריה בנושא אחד מהאירועים ההיסטוריים. העבודה תקבע את הציון שלכם בתעודה ו…" ככה היא המשיכה להרצות במשך רבע שעה. על מתי מגישים, איך ייראה הדף שנקבל לעזר, וכל מיני דברים נוספים.
אלכס כבר נשכבה על השולחן וחטפה תנומה.
למרות שזה לא היה הדבר הכי מעניין בעולם, לא יכולתי להרשות לעצמי להירדם בשיעור, אני פשוט לא עושה דברים מהסוג הזה.
התחלתי לשקוע בנמנום קל.
כדי להתעורר, שתיתי את הקפה שלי בכוס המחממת שלי.
לא ממש הצלחתי להתעורר.
"כל הנרדמים למיניהם נא לקום." צווחה המורה במגפון ששלפה מאיזשהו מקום.
חצי מהכיתה קפצה. כולל אני ואלכס.
"איזה אהבלה!" לחשה לי אלכס.
"לגמרי, מה היא חושבת שאנחנו חירשים?" אמרתי בעודי משפשפת את אוזני הימנית.
הסתכלנו על המורה במבט מעוצבן.
כל הכיתה הסתכלה עליה ככה.
"השנה אני בוחרת לכם את בני הזוג שלכם לעבודה…" אמרה.
שריקות וקריאות בוז, מילאו את הרקע אחרי ההצהרה הזו.
אני ואלכס החלפנו מבטים המומים.
רק שאני לא אתקע עם אחת מהסנובות, חשבתי.
ראיתי שאלכס חושבת כמוני. הפנינו את מבטנו למורה.
"הזוגות יהיו בן עם בת." והתחילה להקריא זוגות.
לאלכס יצא להיות עם אחד מהבנים הנורמליים.
לקראת הסוף המורה אמרה:
"קרטר לומני עם מלודי ג'ולפיט."
נאנחתי. אני לא סובלת אותו. הוא סנוב.
שמעתי כמה ילדים קוראים משפטים בנוסח:
'בהצלחה אחי,' משתתפים בצערך' וכאלה.
הוא נתן כיף לזה שישב על ידו.
הוא קם והתיישב על ידי.
המורה המשיכה לקרוא שמות.
נראה לי, שחוץ ממני לכולם היא בחרה זוג שהוא היה סבבה איתו.
לא ממש הבנתי אותה, היא הרי מחבבת אותי, היא רוצה להעניש אותי בלהיתקע עם הילד הכי סנוב, שחצן, אידיוט ונכשל בלימודים, בכיתה?
שסיימה לקרוא שמות, המורה הלכה לכל זוג ואמרה לו מה הנושא שלו.
קיוויתי שיהיה איזה נושא נורמלי.
שהיא התקרבה אלינו אמרה:
"מלודי וקרטר, אתם עושים על המהפכה הצרפתית."
שיט, אני לא יודעת כלום על המהפכה הזאתי! חשבתי.
"מה! איך נתת לנו את הנושא הכי גרוע בעולם." רטן קרטר.
"המורה, למה אני דווקא איתו?" שאלתי אותה בלחש.
היא חייכה אליי חיוך של הבנה והשתתפות בצער.
"אדוני הצעיר, אתה נכשל בלימודים. ציוותי אותך עם התלמידה הכי טובה. אם אתם לא תקבלו מעל 80, למרות שאני יודעת שזה בלתי אפשרי פחות עם מלודי," הביטה בי בחיבה, "אתה קרטר תישאר כיתה. אני מצפה שתעבדו בשיתוף פעולה מלא. אני סומכת עלייך מלודי, שלא תעשי את כל העבודה השחורה." סיימה והמשיכה לזוג הבא.
קרטר נאנח.
"היי אחי, מה הנושא שלך?" קרא לג'וני שישב מאחור.
"מלחמת האזרחים בספרד." נאנח ג'וני, "שלך?"
"המהפכה הצרפתית. יש לך מושג מה זה בכלל?"
ג'וני עשה לו פרצוף של 'אני לא יודע'.
הוא הסתובב והביט בי מיואש.
הסתכלתי עליו, ונאנחתי. הולכת להיות לי עבודה קשה.