צוות לא מושלם- פרק 4

איש הולך ברחוב.
הוא הולך מהר, מסתכל לצדדים ומוודא שאף אחד לא רואה אותו.
באמצע הרחוב הוא נותן יד לאישה שמופיעה פתאום על ידו.
האישה הולכת מוזר. כהילוך גבר.
"מתי?" האישה שואלת בקול גברי מחוספס, גבר מחופש לאישה.
"זה מתחיל היום, נשיג את הכסף שאנו זקוקים לו." השיב הגבר בעודו לוחץ את היד של הגבר הלבוש כאישה.
הם ממשיכים ללכת עוד קצת.
בקצה הרחוב הם נפרדים לשתי קצוות שונים.
כל אחד מהם בולש לצדדים לראות שלא עוקבים אחריו.
————————————————–
התעוררתי מהחלום מבולבלת.
"מה חלמתי לעזאזל?" שאלתי את עצמי.
חשבתי על אתמול ואירועי האתמול חזרו אליי. חייכתי בסיפוק.
נזכרתי במה שקרה אחרי שהתחלתי לנסוע הביתה עם קרטר שיושב לי במכונית.
—-
"טוב, אז לאן אנחנו נוסעים?" שאל קרטר, "את לא מתכוונת לתת לי בעיטה הגונה ולהחזיר אותי למכונית שלי?"
"זה אומנם מפתה, אבל יש לי רעיון הרבה יותר טוב." השבתי לו וחייכתי חיוך אדיש.
"מה הרעיון?" שאל, קצת לחוץ.
נעצתי בו מבט של 'אתה עוד תראה'.
"יואו, אבל יש לי המון שיעורים, את יכולה להחזיר אותי לספרייה עכשיו, נו, מלודי. נו, אל תעשי לי את זה. אני צריך לחזור הביתה. יהרגו אותי בבית. מלודי, נו אני יעשה הכל כדי שתחזירי אותי…."
"אתה, שיעורים? על מי אתה עובד?" צחקתי בקול
קרטר השתתק לרגע ואז המשיך לקטר.
ככה הוא המשיך לחפור לי במשך 10 דקות.
בכל אותו הזמן הזה אני לא מקשיבה לו.
פתאום לחצתי על כפתור הרדיו והשירים של אימי התנגן ברקע.
השיר האהוב עליי "your way is beautiful".
התחלתי לזמזם את השיר וקרטר סוף סוף הפסיק להתלונן.
"זה השיר האהוב עליי." אמר.
כמובן שאני כתבתי את השיר הזה, אחרי שאמי אמרה לי שהדרך שבה אני עושה את כל הדברים שלי, יפה.
חייכתי אליו, הוא נראה די מופתע מהחיוך.
"למה חייכת אליי?" שאל בחשדנות.
"סתם." השבתי והחזרתי את המבט לכביש.
ובאותו הרגע היה הפזמון.
"your way is beautiful my mom always says, but I don't know if I can belive her, all the children hate me, and I so lonely"
"המילים האלה כל כך עצובות, אני לא מאמין שאמא שלך יכלה לכתוב אותן, אני בטוח שהילדות שלה לא הייתה כך. לפעמים, אני חושב שהיא לא כותבת את כל השירים שלה, אני חושב שמישהו כותב אותם והיא מנכסת את זה לעצמה." אמר קרטר בנימה מהורהרת.
'אתה אפילו לא יודע כמה אתה צודק…'חשבתי.
התחלנו סוף סוף להתקרב לבית שלי.
"אנחנו הולכים לבית שלך? לפגוש את אמא שלך?" הביט בי מופתע.
"את אמא שלי לא תפגוש. היא בצילומים…" 'אבל את מרי כן…' המשכתי את המשפט בליבי, וחייכתי לעצמי.
"אוי, איזה באסה. אני מעריץ גדול שלה. אני אוהב איך שהיא שרה ואיך שהיא משחקת. ואני מעריץ אותה די בגלל שלמרות שהיא כבר המון שנים בתעשיית הבידור איזה 25 שנה, מאז גיל 15, היא בחיים לא התפתתה לסמים. והיא תמיד נשארה אותו הדבר. היא לא רוצה שתלכי בדרך שלה?" שאל אותי.
אמא שלי, היא הבן אדם הכי שפוי בהוליווד. היא טסה אל הוליווד פעם בכמה זמן כדי להשתתף בדוגמנות. בדרך כלל מזיזים את הסרטים אליה, כדי שתוכל להשתתף.
היא מעולם לא נגעה בסמים.
אני מעריצה אותה. כולם לידה מעשנים, והיא בחיים לא נגעה. אני חושבת שיש לה אופי של ברזל. היא לא רוצה שאלך לעסקי השעשועים, לא שאני רוצה.
היא חושבת שזה יכול להרוס לי את החיים, כמעט באותה מידה זה יכול לבנות אותי.
"נו, למה את לא עונה?" שאל קרטר, "את בסדר?"
"למה אתה מתעניין?" שאלתי אותו, "וזה לא עניינך."
"אהה, אוקיי, אם את מתביישת בתשובה…" אמר.
"מי מתבייש בתשובה. זה לא עניינך, נקודה." תקפתי אותו.
"את מתביישת בה…" ענה, מצפה לתשובתי.
נעצתי בו מבט זועם.
הסתכלתי לכביש וראיתי שאנחנו כבר מטר מהבית שלי.
עצרנו.
אני יצאתי מהר ונעלתי אותו בתוך.
"היי, את לא יכולה להשאיר אותי פה!" מחה קרטר חובט על הזכוכית.
"תיזהר על המכונית. היא חדשה." הזהרתי אותו ונכנסתי הביתה.
"מרי!" קראתי.
"כן מלודי." ענתה לי מהקומה השלישית.
"אני צריכה שתעזרי לי במשהו." קראתי.
תוך שלוש דקות היא עמדה לידי.
"פלש לי אדם לאוטו." אמרתי.
"מה!" קראה מרי בזעם.
"נעלתי אותו בפנים. קחי את המפתחות, ופליז תגרשי אותו." עשיתי לה את הפרצוף שתמיד מרכך אותה וגורם לה לעשות מה שאני רוצה.
"אוקיי," לקחה את המפתחות. תפסה את המטאטא ויצאה החוצה.
רצתי במהירות לחלון תוך כדי זריקת התיק.
ראיתי את קרטר ישב קצת מפוחד ובוהה במרי.
"צא מכאן!" שמעתי את הצרחה של מרי.
קרטר יצא במהירות בעוד מרי חובטת בו.
"ואל תחזור לפה בלי הזמנה!" צעקה מרי.
הוא מיהר לשער בעודו מגונן על ראשו.
שהגיע לשער, הסתובב לאחור וקלט אותי בחלון.
באינסטינקט של שנייה הוצאתי לו לשון, והוא החזיר לי מבט כעוס.
"בסדר מלודי?" אמרה מרי שעמדה מאחוריי.
"כן, מעולה." חייכתי.
פתאום הפלאפון שלי צלצל.
המנגינה של אלכס, שיט.
"סורי, סורי, סורי, סורי, את חייבת לשמוע מה קרה!" קראתי לפלאפון.
"רק בגלל שאני סקרנית אני סולחת לך!" קראה אלכס, "שפכי."
"קרטר נכנס לי בכוח לאוטו!"
"מה?"
"כן!!"
"אני בשוק, אני לא מאמינה עליו!"
"אני דווקא כן…"
"נו, האכלת אותו מכות?"
"אז תקשיבי, עלה לי רעיון מוצלח יותר… התחלתי לנסוע איתו לכיוון הבית שלי…"
"לבית שלך??" צווחה.
"שמעי, שהגענו לבית שלי, נעלתי אותו באוטו, וקראתי למרי והיא הרגה אותו מכות במטאטא האהוב עליה!" צחקתי.
לרגע השתררה שתיקה ולאחר מכן אלכס פשוט התפוצצה מצחוק.
"דיי, מלודי, את הבן אדם הכי קרוע עלי האדמות!" אמרה לי.
המשכנו לפטפט עוד כעשרים דקות ולאחר מכן ניתקנו.
—-
זה היה אתמול.
'מה החלום המוזר שחלמתי?' תהיתי.
בדקתי מה השעה.
7:20, עוד 10 דקות מרי אמורה להעיר אותי.
"התעוררתי!" קראתי ללמטה.
מלמטה נשמע קולה המופתע של מרי, "כבר??"
אני גרה לבד בקומה השלישית, הקומה השנייה היא של אמא, ובקומה הראשונה, המטבח, הסלון והחדר של מרי.
נכנסתי למקלחת להתרענן.
כשיצאתי, בדקתי את הפלאפון שלי, אם היו לו הודעות.
אחת, מהמספר שסיווגתי בתור 'קרטר המעצבן'.
"העוזרת שלך משוגעת. תודה רבה על המכות. קרטר."
ההודעה נשלחה לפני 3 דקות.
"אין בעד מה, אתה מוזמן תמיד." השבתי לו.
הוא לא ענה על זה.
ירדתי למטה.
"מלודי מותק, איך התגעגעתי אלייך!" חיבקה אותי אמא חיבוק דוב.
"אני- מקווה- שאני- אחיה- אחרי- החיבוק- הזה-!" השתנקתי, והיא הרפתה ממני.
"תודה," מלמלתי, "היי אמא."
"איזו קבלת פנים חמימה מותק!" גיחכה אמא.
נתתי לה נשיקה על הלחי והחזרתי לה חיבוק.
"זו קבלת פנים! רוצה לעשות היום משהו איתי, יש לי זמן פנוי" חייכה.
פתחתי את פי לענות.
הטלפון שלה צלצל. "שנייה" אמרה לי וענתה לטלפון.
"היי ג'רי," התרחקה ממני וישבה בסלון.
"כן," עניתי בקול חלוש.
הלכתי לכיוון המטבח.
ישבתי לאכול את הסלט הקטן ופרוסת הלחם הקלוי שלי.
אמא חזרה למטבח.
"סורי מלודי, אבל אני לא יכולה בסוף…" אמרה, בנימה שלא הצטערה בכלל.
אני אוהבת אותה מאוד, אבל היא מעדיפה תמיד את העבודה שלה עליי.
קמתי והלכתי לאוטו שלי.
שהגעתי לכיתה שלי, ראיתי מזווית העין שלי את קרטר. מתנשק עם אמה.
פתאום ראיתי שהוא נותן לה סטירה.
"מה את מנשקת אותי?" צרח עליה.
"חמוד, אני יודעת שאתה עדיין מאוהב בי וכועס על מה שקרה עם הארי." השיבה לו בטון מתפנק. "אני לא רוצה אותך אמה, אני לא כלבלב שאת יכולה לזרוק אותו, ולחזור אליו. יש לי רגשות! אני לא חוזר אלייך וזה סופי." אמר קרטר במבט זועם, הלך למקומו והתיישב.
חייכתי בשביעות רצון. ואז ראיתי את אלכס מסתכלת על המחזה ועליי.
"מי מאוהב? קושקוש." אמרה לי וחיבקה אותי.
"לכס, אני לא מאוהבת בו. מה קורה עם תום?" שאלתי.
"את לא תתחמקי. אבל לתום יש חברה…" נאנחה. חיבקתי אותה.
קמתי לזרוק לפח את הטישואים של אלכס.
"אז נפרדת מקייטי? היא אשכרה בגדה בך?" שמעתי את לוקאס שואל.
"כן, אבל גם רציתי להיפרד ממנה. אני מאוהב במישהי אחרת." אמר.
"במי?" התעניין לוקאס. "באלכס." אמר תום ושניהם התקדמו ואת המשך דבריהם לא שמעתי.
חזרתי למקומי מרוצה ותכננתי לספר לאלכס הכל.
הסתובבתי חזרה למקום וראיתי את קרטר יושב ומדבר עם אלכס.
חזרתי לשם בצעדים מהירים.
"אתה, עוף לי מהמקום." פקדתי עליו.
"כן המפקדת!" הצדיע לי קרטר והלך.
"הוא ניסה לשכנע אותי לדבר עלייך. ברור שלא הסכמתי!" אמרה אלכס אחרי שהוא הלך.
"אוקיי, מאמינה. תום נפרד מהחברה שלו. הוא מאוהב בך שמעתי אותו אומר את זה!" אמרתי לה בחיוך.
"אוימייגאד!" קראה.
"שקט!" אמרתי לה.
-צלצול-
המורה נכנסת לכיתה.