צוות לא מושלם פרק 2
"טוב, אז המהפכה הצרפתית…" אמר קרטר.
" כן…" השבתי לו בהבעה אדישה.
"טוב אז עוד לא עשינו הכרות ממש. אני קרטר, למרות שאני יודע שאת מכירה אותי, ואת מלודי, זה לפחות מה שהמורה אמרה. תגידי את הבת של סונד ג'ולפיט? לא ידעתי שיש לה בת, אני מעריץ אותה." אמר קרטר.
סנוב, חושב שכל הבית ספר מכיר אותו, חשבתי.
"כן, אתה רוצה לקבוע איפה נלמד היום?" שאלתי אותו, לא מבינה מה הוא רוצה ממני.
"בינינו, מה זה המהפכה הצרפתית?" שאל אותי.
נעצתי בו מבט של 'תגיד לי אתה מטומטם או מה?'
"אוקיי, סליחה ששאלתי…" אמר בטון מופתע, "אני לא בטוח שאני יכול להיראות איתך בציבור, זה יהרוס לי את המוניטין."
"סליחה?! אתה חתיכת סנוב! למה אתה חושב שאני מכירה אותך? אני מכירה אותך בתור סוציומט שחושב רק על עצמו, ומנשק כל יום בת אחרת. אם המוניטין חשוב לך, אל תסתובב איתי, אבל אני אעשה את העבודה לבד ולא ארשום את השם שלך." עניתי לו עצבנית.
"יואו, לחוצה! אסור לצחוק?!" שאל בטון כועס.
"לא," אמרתי לו באדישות, "אתה מוכן לקבוע איפה ניפגש היום?"
"לא אכפת לי איפה, ומתי, תקבעי את." השיב לי בשיעמום, מבטו משוטט בכיתה.
"אוקיי, אצלך זה בסדר?" שאלתי.
קרטר קפץ ואמר, "לא".
הרמתי את ראשי מיואשת, הוא לא בא אליי הביתה.
ראיתי את אלכס צוחקת עם תום, הבן זוג שלה.
"אז נעשה אצלך" קבע עם עצמו, "מעולה, בשש."
"אני לא אחת מהפרחות שלך, שאומרות אמן לכל מה שאתה אומר. אתה לא תקבע עם עצמך ותצפה שאני אסכים לזה. אנחנו צוות. יודע מה זה אומר, כנראה שלא. אנחנו קובעים ביחד, עושים ביחד ומגישים שיחד מובן?" התפרצתי עליו.
הוא נראה די המום.
"אני קרטר, אני יכול לעשות מה שבא לי, מתי שבא לי, ולקבוע מה שמתחשק לי. את יודעת כמה בנות היו מתות להחליף איתך?" שאל וכעס ניכר על פניו.
"אז זהו שלא, לפחות לא איתי!" אמרתי לו.
"את לא תקבעי לי איך להתנהג." ענה קרטר בעצבנות.
"נו, מה תעשה לי אם כן? תהרוג אותי?" שאלתי אותו בעוקצנות.
"לא, אני אחליף בת זוג." ענה, מרוצה מעצמו.
-צלצול-
"מעולה, ממש לא אכפת לי אם מי לעבוד. אתה יכול להחליף עם בן אחר, חתיכת סנוב. היום ב6 בספריית בית הספר. או אתה, או מישהו אחר. אני לא מבינה למה אתה חושב שמעניין אותי לעבוד איתך, אתה הרי בסך הכול בן, בנוסף לכך שאתה סוציומט, אידיוט, סנוב ואוהב לשחק בבנות." קמתי והלכתי.
היה לו פרצוף המום שקמתי, ראיתי שהתשובה שלי הפתיעה ואתו.
"נו, איך הלך עם הסנוב?" שמעתי קול מאחוריי שואל, אלכס.
"הוא חושב שהוא מלך העולם, או משו כזה." השבתי לה, "לך?"
"תום כזה עדין, חמוד ומתחשב." אמרה אלכס בעודה בוהה לעבר גבו של תום, "אני מאוהבת!"
"שוב… מה קורה עם לוגן?" שאלתי בגלגול עיניים.
"בואי כבר לקפיטריה חתיכת יובש מהלך." אמרה ומשכה אותי.
נגררתי אחריה באי רצון.
פתאום נתקלנו במישהו.
"סליחה," אמרנו בו זמנית.
הוא הסתובב וראיתי שזה קרטר.
"בעצם, אני לא מצטערת." אמרתי וגררתי את אלכס משם.
שנכנסתי ראיתי את החבורה של קרטר יושבים על 2 שולחנות מצורפים.
ופתאום הוא הגיח מאחוריי והצטרף אליהם.
לקחתי סלט, המבורגר וקולה. חוץ מבשר סלטים ושתייה אני לא אוכלת כלום. אני לא אוהבת לא שוקולד, לא ממתקים.
אלכס כמובן לקחה קצת מכל דבר, היא זוללת המון המון, והיא רק קצת שמנמנה. זה די מפחיד. אם היא הייתה משמינה מהכול, היא הייתה שמנה. אבל היא היפר אקטיבית, אז היא מוציאה המון אנרגיה.
הדבר היחיד שטוב בתיכון הזה הוא האוכל. הוא טעים.
התיישבנו והתחלנו לדבר על הנושא של העבודות שלנו. אלכס קיבלה מלחמת העולם השנייה.
פתאום שמעתי מאחוריי כמה אנשים מתקרבים.
הסתובבתי בתנועה חדה.
ואת מי ראיתי שם אם לא את חבורתו של קרטר.
"ומה שלום חננות השכבה?" שאלה בת' במתיקות, אחת מחבורתו של קרטר.
"ומה שלום סתומת הדור? ממשיכה לקחת שיעורים פרטיים?" שאלה אלכס.
בת' האדימה והרימה את אגרופה לעבר אלכס.
הדפתי לה את האגרוף. "אל תנסי אפילו." הזהרתי אותה.
הסתכלתי אל עבר קרטר בצמצום עיניים מאיים. הוא התחמק ממבטי.
"נו, מה תעשו בשבת? תשבו ותלמדו?" צחקה אמה.
"ומה את תעשי בשבת? תתמזמזי עם כול העולם ואחיו?" שאלה אלכס וגיחכה.
"זה שלך אין בנים שרוצים להיות בקרבתך, ויש בנים שרוצים אותי, זה לא אומר שאת צריכה לקנא, את צריכה מגה לקנא!" לגלגה אמה.
"אני מעדיפה לשבת בבית מאשר להיות פרחה." ענתה לה אלכס וצחקה.
אמה לא ענתה לה ועשתה כאילו זה לא מכבודה לענות.
"מה קרה? בלעת את הלשון?" שאלתי אותה.
"לא. תסתמי." ענתה לי בשפתיים קפוצות.
"אהה, לא רק את הלשון איבדת, גם את ההומור." צחקתי ואלכס הצטרפה אליי.
היא שתקה, ומאחוריה נשמעו מלמולים.
"וכמובן שכחנו לשאול מה שלום הסנוב הראשי? עדיין מרים את האף העקום שלו? והוא עדיין חושב שהוא חמוד?" שאלתי בקינטור.
קרטר יצר איתי קשר עין והסתכל עליי במבט מוזר, ושתק.
"נו מה אתה שותק לה?" מירפק אותו ניית'ן.
"ומה שלום המכוערת הראשית?" שאל קרטר.
אני שונאת שקוראים לי מכוערת. בגן הציקו לי המון ככה.
אלכס שהכירה אותי אמרה "את לא מכוערת, הוא אידיוט גדול! או עיוור, מה שאת בוחרת…" צחקה, "אני נוטה לבחור בשניהם. אחרת הוא כבר היה רודף אחרייך…"
"הייתה חולמת שהוא ירדוף אחריה, הוא רודף רק אחריי." אמרה אמה בקנאות.
"אמה, אני כבר לא החבר שלך. את בגדת בי." אמר קרטר בטון קשוח.
"קרטר, אתה אוהב אותי תפסיק בבקשה להכחיש." אמרה אמה.
"אני לא יכול להכחיש, כי אני לא."
"תמשיך לשקר לעצמך."
"או יותר נכון תפסיקי לשקר לעצמך!" הוא צרח עליה, "אני לא אוהב אותך, לכי לכל הבנים האלה שהיית איתם שהיינו ביחד! לכי אליהם, תפסיקי להציק לי, אני לא סובל אותך, הן צודקות " החווה לעבר שתינו, "את באמת פרחה!"
כולם שתקו, שתיקה מעיקה.
"אתה עוד תצטער על זה!" אמרה אמה בעיניים אדומות.
"או, אני לעולם לא מצטער על אמת." חייך חיוך מזויף.
"זה לא אמת, נכון?!" שאלה אמה והסתכלה על כולם.
כל המקובלים השפילו את מבטם, ונטלי רצתה להגיד משהו אבל וויתרה.
"אני לא מאמינה! זה מה שאתם חושבים עליי?" שאלה אמה בשוק.
"טוב, חייבים לציין שאת לא ממש עושה משהו כדי להפריך את השמועות," אמר דניאל, "את
כל הזמן בוגדת במי שאיתך."
עוד שתיקה מביכה השתררה.
"יאללה לכו מפה. תריבו את המריבות המטופשות שלכם במקום אחר. סנוב, אם אתה מבריז לי… אני מתחילה לבד, מסיימת לבד ומגישה לבד, ורושמת רק את השם שלי ואז אתה תראה מה יקרה…" איימתי קלות.
הם הלכו, לא לפני שניסו לברר למה התכוונתי.
כמובן שלא עניתי להם. אם קרטר רוצה, שיסביר להם.
אני ואלכס המשכנו לאכול בנחת צוחקות על איך עקצנו אותם ואיך קרטר עקץ את אמה.
חזרתי הביתה בשתיים.
בשתיים וחצי קיבלתי אסאמאס מאימא.
אימוש: מה שלומך מותק?
אני:הכול סבבה. איך בצילומים?
אימוש:מצוין, מה התוכניות להיום?
אני:יש לי פגישה עם הבן זוג שלי לעבודה בשש.
אימוש:בחור? עבודה במה?
אני:בהיסטוריה.
אימוש:ואיך הבחור? חתיך?
אני:א-מ-א-!
אימוש: אבל מי זה?
אני: קרטר לומני.
אימוש: הבחור הזה נראה טוב לא? הוא ספורטאי לא?
אני:גם אם כן, זה לא מעניין אותי.
אימוש:חבל… אני בטוחה שהוא יעניין אותך בקרוב.
אני:דיי! גם אני אוהבת אותך!
אימוש:ביי מותק! תיהני ב'פגישת הלימודים' שלך!
אני:-פרצוף זועם-
ישבתי והכנתי שיעורי בית.
'ומה אם אמא צודקת, מה אם אני באמת אתאהב בו?' חשבתי, 'זה לא הולך לקרות, אני לא סובלת אותו מאז כיתה ז', למה שזה ישתנה אי פעם. הוא תמיד היה מגעיל. וגם היום הוא התנהג אליי מאוד מגעיל.'
אסאמאס ממספר לא מזוהה.
'היום בשש, נכון? קרטר.'
'איך לעזאזאל השגת את המספר שלי?' שאלתי בעצבים.
וככה התנהלה בערך השיחה:
קרטר: יש לי דרכים.
אני:שמור אותם לעצמך.
קרטר:מישהי עצבנית מה?
אני:מישהו מעצבן אותי מה?
קרטר:בואנה, את תוקפנית…
אני:אתה לא יודע עד כמה. ובבקשה, אל תשלח לי אסאמסים, היום בשש. אתה או המחליף שלך, לא כל כך מעניין אותי מי.'
ברבע לשש יצאתי לספריה.
-6:05-
'יש לסנוב הזה חמש דקות להגיע, לפני שאני הולכת הביתה לכתוב לבדי את העבודה' חשבתי בכעס, 'אני לא סובלת מבריזנים'
"היי." שמעתי קול מאחוריי, קרטר.
"היי, סנוב שב, בפעם הבאה בזמן. אהה, ושכחתי להגיד לך מקודם, בפעם הבאה שתקרא לי מכוערת, אתה תמצא את עצמך בלונדון, מעוצמת הסטירה שאתן לך." אמרתי.
"זה רחוק, אבל סליחה." אמר.
הייתי בשוק שהוא התנצל.
"את מוכנה להגיד לי למה את שונאת אותי?" שאל.
"אתה באמת רוצה לשמוע?" שאלתי.
הוא הנהן.
נשמתי עמוק והתחלתי לחשוב איך להתחיל.
תגובות (7)
יפה!!! תמשיכי!! (:
שירוש???
זהממש יפה!!!
שמחה שסופסוף יש לך משתמש משלך!;)
אבל זה קצת ארוך…לא חושבת?
אולי תעשי פרק 1|חלק א׳
אבל רק המלצה;)
גדול!!!! אני אוהבת את סנוב, זאת אומרת קרטר הוא חמוד!!! כמו דובון כזה שרוצים לחבק!!
ארוך…??? לא הייתי אומרת.
בכול אופן יש לך כתיבה מדהימה, וכמובן- סיפור יפה ברמוווווות!!!!
יאווווווווו מתה על הסיפור שלךךךךךךךךךךךךך תמשיכי הוא כזה מושלםםםם
עאעאעאעאעא
אוקי איילת חן (סבריאל) צדקה
זה סיפור מהמם אני אוהבת פייטרים
למרות שאני לא מאמינה במלחמה ואני מסרבת להרים יד
באמת אך אני אוהבת לקרוא את סוג הסיפורים הללו
אהבתי והלכתי לקרוא את הפרק הבה
איך זה מראה רק 2 צפיות אם יש פה יותר מ5 מגיבות ועכשיו 6?
אה!
בעצם אני יודעת… עידכנו את מס' הצפיות לא מזמן. טוב, לא חשוב…
עכשיו לעיקר:
סיפור ממש יפה!