צדדים – פרק 43 + 44

****

שירה מתחילה מלחמת אוכל
-באותו הזמן של הפרק הקודם, במקום אחר-
שירה וטל הגיעו אל חדר האוכל ופנו אל המטבח. שירה נעמדה מול הדלתות הלבנות שהפרידו בין חדר האוכל למטבח.
"לא ממש בא לי לגלות מה יש בפנים" טל צחקה
"אל תדאגי!" חייכה שירה "יהיה טוב"
"מי שם?" שאל קול משונה, שמעתם פעם קול של קריינית צרודה ברדיו? אז בערך ככה נשמע הקול של האישה, אישה כבת 40, עם שיער שטני מתולתל ובנדנה עליו וסינר שכתוב עליו 'טבח/ית מס' 1' פתחה את הדלתות והביטה בטל ובשירה.
"אתן לעזור לחנה?" היא שאלה במבטא רוסי.
שירה הביטה בטל ואז חייכה "אמ..נראה לנו"
"מה את לומר?" היא שאלה בטון ציני ובחנה את שירה מכף רגל ועד ראש "אתן לבוא לתורנות?"
"כן" טל צעדה קדימה וחייכה חיוך קורן "באנו לעזור לך"
"נהדר" חנה חייכה גם היא "ילדה מקסימה ממש, מה שמך?"
"טל" השיבה "וזאת שירה, וביחד נעשה את ארוחת הצהריים הכי טובה שהייתה במקום הזה"
בשלב הזה חנה נכנסה למטבח וטל בעקבותיה
"את באה?" היא הוציאה את הראש מהדלתות והביטה בשירה ההמומה
"אני חייבת?" שאלה אותה "אני רואה שאת מסתדרת בלעדי מעולה"
"לא" טל חייכה "אני סתם עושה רושם, יאללה בואי" והיא תפסה את היד שלה ומשכה אותה פנימה.
אם נראה לכם שלבשל למשהו כמו 200 תלמידים זה קל יש לכם בעיה, היה לשירה וטל מזל שהן מבשלות רק לכיתות החטיבה, אם הן היו צריכות לבשל יותר שירה הייתה מבשלת את טל בטעות. שירה הרגישה עייפה כמו שלא הרגישה בחייה.
כל חמש שניות היא התרוצצה בחלק אחר של המטבח כדאי לחפש, שם את השום ופה את הפפריקה ובמרק אבקת מרק, זה היה פשוט מתיש.
אבל אחרי זה היה חלק יותר גרוע מבחינתה של שירה – כשכולם ילכו ויגמרו לאכול יש להן בדיוק 10 דקות לשטוף ולנגב ולהכניס למגירות את הכלים, לא שהיא הייתה מפונקת אבל עשר דקות? היא הייתה בספק אם יצליחו.
"חסר למי שלא גומר את כל האוכל שלו!" הזהירה שירה את טל
"אל תדאגי, היה שיעור ספורט משותף לכל כיתות ח', אז כולם בטח יהיו רעבים אש" היא צחקה
"ואללה" חייכה שירה "את צודקת"
חנה פנתה אליהן בסיפוק. "זהו, אתם ללכת לאכול, אחרי אתם אוכלות, אתם לחזור לעשות שטיפה לכלים" היא אמרה
"בטח" השיבה מהר טל וגררה את שירה החוצה "אין בעיה".
הן חייכו אל חנה ויצאו מהמטבח, היו עוד 5 דקות לפני שכולם באים, הן העמיסו אוכל על הצלחות ובחרו שלוחן לשמונה אנשים, מי שיבוא יבוא, כל עוד זאת לא נטע.
פתאום הדלתות נפרצו ומיליוני תלמידים נהרו פנימה וחטפו אוכל .
"ואוו" טל הייתה המומה בדיוק כמו שירה "גם אנחנו נראות ככה?"
אור, יוני ושרה הגיעו במהירות, במרחק שירה יכלה לראות את נדב ונועה מתקרבים, נזהרים שלא להפיל משהו מהצלחות שלהם.
"מישהו יודע מה זה?" שאלה נועה כשהתקרבה והצביע על קציצה ירוקה
"זאת קציצת צמחונית" הסבירה שירה והביטה בשרה בתוכחה "כדי שיהיה יותר מה לאכול" שרה רק חייכה, היא הבינה אותה ופנתה לאכול.
איתן הופיע משום מקום. "מה אני שמעתי? שתיכן? במטבח אחד? והוא לא התפוצץ?" הוא צחק והאחרים רצו להתפוצץ
"ברור" אמרה לו שירה "כמעט ועצבנו את חנה כשטל הרסה את האורז.."
כולם הביטו בה ואז באורז שלהם "אנחנו צריכים לדאוג?" שאל אור
"לא" אמרה בחיוך "עשינו חדש, הכל טוב" הם נשמו לרווחה וטל ושירה לא יכלו שלא לצחוק.
כל אחד טעם משהו אחר, אור את האורז, שרה את הקציצות, יוני את המרק ו..טוב הבנתם. "טעים" אור השיב
"זה ממש טעים" שרה הצטרפה לדעתו
"אפילו אמא שלי לא מבשלת ככה" יוני צחק וכולם הביטו בו "מה? אני רציני" הוא אמר וממש ניסינו להבליע חיוכים
כל 5 דקות הגיעו תלמידים להחמיא לשירה ולטל על האוכל, שירה הבינה שטל כנראה לא צחקה כשאמרה שנעשה את האוכל הכי טעים שהמקום מכיר.
בסוף הארוחה כולם קמו "אתן באות?" הם שאלו כשראו ששירה וטל עדיין יושבות
"לא" הן השיבו יחד "אנחנו גם שוטפות כלים"
"טוב" אור צחק "אז תיהנו בשטיפה"
יוני צחק איתו ושירה החליטה להשתיק אותו אז היא זרקה עליו חתיכת קציצה.
"אני לא מאמין שעשית את זה" הוא אמר וכל מי שהיה בחדר אוכל השתתק והביטו לכיוונו.
"אוי זה פגע בך?" שאלה שירה בלגלוג ברור לעין
"הלך עליך!" הוא צעק וזרק לעברה אורז בעזרת הכפית שלו, שירה החזירה לו כשהשפריצה עליו מיץ תפוזים, ואז כאילו על פי סימן מוסכם כולם הרימו שאריות מהצלחות והתחילו לזרוק אחד על השני.
"מלחמת אוכל!!!" יונתן שאג והשליך חתיכת פשטידה על נועה
"אני לא מאמין עליכם" אור הביט בכולם בתוכחה בדיוק כשיוני פגע בו עם תפוח אדמה. "יונתן" אור אמר לו "אתה גמור!" וגם הוא התחיל לזרוק אוכל
תוך כמה דקות חדר האוכל הפך לתוהו ובוהו, כולם צרחו, צחקו וזרקו אוכל אחד על השני, כולם נראו ממש נורא כששמו לב שיהושע עמד בפתח החדר, בשיער של טל היו חתיכות פסטה, ליוני הלכו המכנסיים כשאור השפריץ עליו מים מבקבוק ליטר וחצי, אור נראה רע בעצמו, ושירה ממש לא רוצה לדבר על איך שהיא הייתה נראית
"מה אני רואה פה?" יהושע שאל בקול כל-כך רם שכולם הביטו לעברו "זה מה שלימדו אתכם לעשות עם אוכל?" הוא שאל וכולנו הרגשנו אשמים "וככה מלמדים אתכם לזרוק בשיעורי התעמלות?" המשיך
כולם הביטו בו לרגע ואז, כולם ביחד, אפילו בלי ספירה שאגו: "אנחנו נראה לך איך מלמדים אותנו לזרוק!"
המנהל הבין את מה עומד לקרות וניסה להתגונן, אבל היה מאוחר מדי.
"אש!" צעק מישהו מאחור וכולם יחד זרקו על יהושע המסכן קציצות מכוסות רוטב והוא התלכלך כל-כך שזה היה מצחיק, כולם פרצו בצחוק אדיר והתגלגלו על השולחנות. אז עשה המנהל משהו שאיש מאיתנו לא היה יכול לדמיין, הוא הרים קציצה אחת בעזרת כפית וזרק אותה על יוני, בול בבטן!
"נפצעתי!" יונתן שאג "הצילו, נפגעתי!" כולם התחילו שוב לזרוק את האוכל ולצחוק בקולי קולות בזמן ששירה עזרה ליוני לנקות את עצמו.
רק אחרי עוד עשרים דקות הצליח יהושוע לעשות מעט סדר אצל התלמידים וסילק את כולם חוץ משירה וטל.
חנה הביטה בכל המראה הנה ורק מלמלה לעצמה "ממש שדה קרב".
שירה וטל לא יכלו שלא לצחוק.