צדדים – פרק 38

****
בשעה שש וקצת יותר שירה וטל הביטו במתנה שארזו בכוחות עצמן.
"היא תאהב את זה?" שאלה טל בחיוך, המתנה הייתה צנועה בצורה מוזרה לעומת מה ששירה קיבלה. שירה ידעה את זה.
"אין לך מה לדאוג" ענתה שירה "היא תאהב את זה"
אחר כך שירה לבשה את השמלה שלה, היא הייתה בצבע ורוד-אפרסק עם כתפיות, חגורה בצבע לבן באיזור המותניים, קשת לבנה הייתה נעוצה בשערה על הקשת היה פרח בצבע תואם לשמלה.
"את ממש יפה ככה" החמיאה לה טל
"באמת?" שאלה שירה נבוכה ובדקה את בבואתה במראה
"בטח" טל חייכה "עכשיו לכי כבר!"
בשעה שש וחצי אבא של שירה הגיע כדי לאסוף אותה לבת מצווה. לקח להם שעה וחצי בכבישים בגלל פקקים נוראיים, בכל אותו הזמן שירה ניסתה שלא לכסוס את הציפורניים שלה שהיו צבועות בלבן. סוף כל סוף הן הגיעו למקום האירוע.
"טוב" רונן הביט בשירה בחיוך "אני אשב בצד, בשעה 10 וחצי מסתלקים"
"כל כך מוקדם?" שאלה שירה בעצב מסוים
"יש לך לימודים מחר" הוא חייך "ולי יש עבודה"
"טוב…" שירה נאנחה ואז חייכה "יאללה בוא"
המקום היה מעוצב בצבעי כחול-לבן-כסף, צבעים שלדעתה של שירה ולדעתה של דניאלה ממש יפים, היו מפיות כסופות על מפה כחולה-ארגמנית וזה היה ממש יפה, שירה הביטה מסביבה, הרבה מאד מהחברים שלה משנה שעברה היו שם וגם כמה חדשים. כולם בירכו את שירה ושמחו על בואה.
"דניאלה!" שירה צרחה בשנייה שראתה אותה, שמלה כסופה וחלקה וסרט תכלת קשור למותניה והשיער שלה היה מסודר מדהים עם סיכות וסלסולים, היא נראתה פשוט מהממת.
"שירה?" היא שאלה מבולבלת "שירה!" היא צעקה גם היא ורצה לחבק אותה חזק כמו שהיא יודעת "אני כל-כך שמחה שבאת! כבר פחדתי שלא תבואי ו…"
"שאני לא אבוא?!" צחקה שירה "ברור שבאתי ויש לי גם מתנה בשבילך"
"איפה?" היא הביטה בשירה במבט מתחנן
"הנה קחי כבר" אמרה שירה והושיטה לה את המתנה "רק אל תסתכלי עליי ככה"
הן התיישבו על הכיסאות שבחוץ ודיברו, דניאלה סיפרה לשירה על הימים הראשונים של הלימודים, על החברים שמתגעגעים יותר או פחות. היא גם אמרה שהיא מתגעגעת אל שירה יותר מכולם ושגם רועי דואג לה. למרות שרק התחילו הלימודים.
"אבל עברו רק שלושה ימים" אמרה שירה בצחוק כששמעה את הדברים האלו
"כן.." דניאלה צחקה "אבל את יודעת… מתגעגעים, זה משונה". שירה פרצה בצחוק כשאחד הצלמים ניגש אליהן. "אתן רוצות להצטלם יחד בנות?" שאל
"ברור" הן קראו יחד, התחבקו וחייכו אל הצלם. הוא צילם ורצה לשאול משהו אבל אמא של דניאלה קראה לו.
"הוא נורא נחמד" ציינה שירה בחיוך
"כן" דניאלה הסכימה "אז… מה דעתך על המתנה שלי ושל רועי?"
שירה חייכה. "זאת מתנה מדהימה, באמת תודה, איפה רועי? אני צריכה להודות גם לשתוטניק הזה". דניאלה הצביעה אל אחד מהשולחנות, הוא ישב שם עם עוד שלושה בנים ודיברו על משהו, כנראה כדורסל כי הם הרימו את הידיים והעמידו פנים שהם קולעים כדורים. בנים!
"אני אחזור מהר" אמרה שירה והתקדמה לעבר השולחן.

****
רועי התפלל ששירה תצליח להגיע. הוא היה חייב לספר לה מה הלך בינו לבין דניאלה. הוא לא רצה להסתיר את זה ממנה. הוא חשב שגם היא וגם דניאלה נראו נהדר בשמלות שלהן.
"שלום לך" שירה חייכה אליו. החברים שלו נטשו אותו לבדו ושירה התיישבה לידו
"שלום גם לך" הוא חייך בצחוק "אבל האם אני רואה נכון? שירה רוזן?"
"לא, אני אשליה" צחקה שירה
"אהה" הוא חייך והתאפק לא לפרוץ בצחוק "אז מה נשמע אצלך?"
"אצלי?" שאלה שירה בחיוך "אצלי הכל סבבה ואתה?"
"אני בסדר"
"אז מה חדש?"
"לא משהו מיוחד" חיוכו התפוגג מעט אבל אז הוא חזר ללבוש את חיוכו הדבילי. "איך בפנימייה?" הוא שאל
"נחמד" השיבה שירה. כאב לו לרגע כשהוסיפה: "כיף"
רועי הביט לנקודה רחוקה ולא רצה לדבר על זה. הוא חשב שהיא לא תאהב את המקום. שהיא תרצה לחזור ולהיות איתם. זה לא קרה.
"יש משהו שמפריע לך?" שאלה שירה כשראתה את הבעתו "זה קשור אלי?"
הוא התנער. "לא,לא" הוא חייך חיוך מאולץ "הכל מעולה"
"רועי.." שירה הביטה בו "אני לא קונה את זה, מה קרה?"
"לי? כלום" הוא התחמק וקם "אני..צריך ללכת לשירותים"
"רועי.." שירה הביטה בו במבט מתחנן שהוא לא יכל לסבול.
"אני חייב לטוס" הוא אמר וברח לשירותי הבנים

****