צדדים – פרק 33

****
"אמא!!" טל צרחה "תקלטי את החדר הזה, הוא הרבה יותר טוב משל שנה שעברה!"
החדר היה צבוע בצבע שמנת ומצד שמאל על שולחן בצבע לבן עמדה תמונה של הפנימייה, בצד שני של החדר עמדה מיטת קומתיים, ובאמצע היתה שידה קטנה בצבע חום בהיר, שתאמה בצבע למיטת הקומתיים, אגרטל מלא פרחים עמד על השידה. מעל השידה היה חלון עם וילונות בצבע כחול-ארגמן, והיה ארון בגדים גדול ויפה, ואל החדר שלנו צורפו שירותים ומקלחת נפרדים.
"אני למעלה" צרחה שירה בצחוק
"מה שתגידי" צרחה עליה בחזרה טל
שירה זרקה את תיק בית הספר ואת המזוודה באמצע החדר ועלתה על סולם הברזל שעמד שעון למיטה.
"רואים מפה את כל החדר" צחקה שירה ופרצה בצחוק
"הוא באמת לא יותר מדי גדול" טל העירה
"אבל הוא בסך-הכל סבבה" חייכה שירה
"יאללה, בואי נתחיל לסדר קצת" אמרה טל.
התחלנו לסדר את החפצים שלנו במקום המתאים, מסתבר שאת הדברים של בית הספר צריך לשים בלוקרים ליד הכיתות.
"שכחתי" אמרה טל בצחוק ושירה צחקה
"גם אני" אמרה שירה "נזכור מחר"
"טוב, כדאי" אמרה טל בצחוק
ככה הן העבירו כחצי שעה בסידורים, דיבורים ובצחוקים.
"מעניין מה קורה בחדר של הבנים, לא?" שאלה שירה פתאום
"לכי תגלי" טל צחקה, אבל שירה לקחה את זה ברצינות. "לאן את הולכת?" שאלה כששירה פתחה את הדלת
"לגלות" צחקה שירה ויצאה מהחדר.

כדאי שתיבנו איך הולך המבנה של שכבת ח' ושאר השכבות בכלל:
הבניין מחולק לשתי קומות, הקומה התחתונה שייכת לבנים והחדרים הם 1-20 ואילו הקומה העליונה שייכת לבנות וחדריהן הם 21-40. כלומר יש 40 חדרים וכ-2 תלמידים בכל חדר (לפעמיים היו חדרים של שלושה תלמידים).
שירה ירדה לקומה התחתונה וחיפשה את המספר 12.
"מצאתי" היא אמרה ודפקה על דלת החדר.
"רק רגע" קול מוכר הגיע לאוזנייה, נדב?
הוא פתח את הדלת ועמד מולה. "אמ.." הוא חשב "שירה לא?"
"כן" חייכתי "אפשר להיכנס?"
"בבקשה" הוא פתח את הדלת ושירה כנסה
"סליחה על השאלה" אמרה שירה "אבל אור ויונתן אמרו לי שהם בחדר הזה, לא?
"טוב… כן" הוא אמר והצביע על המיטות, הייתה שם מיטת קומתיים ועוד מיטה נפרדת "אנחנו שלישיה" הוא הוסיף בחיוך.
"מגניב לכם" אמרה שירה בצחוק "איפה שני המצחיקים האלה בכלל?"
"יצאו למגרש אני חושב" נדב אמר "הם אמורים לחזור עוד עשר דקות בערך"
"מה השעה?" שאלה שירה
"חמש וחצי" הוא הביט בשעון שעל היד שלו והשיב
"אז כדאי שאני אחזור לטל" היא אמרה מתנצלת
"נתראה בחדר אוכל?" שאל בחיוך
"בטח, למה לא?" חייכה שירה ויצאה מהחדר.

*****
'הלוואי שיכולתי למצוא חן בעיניה' נדב חשב כששירה יצאה מהחדר 'אבל היא היתה מעדיפה בנים כמו אור או יונתן, לא כמוני, אני שונה מהם. וממנה'.
"נתראה בחדר אוכל?" שאל את עצמו "באמת?".
הוא הרגיש פתטי בצורה מגוחכת. אבל משהו בנערה הזאת היה שונה מכל מה שהיה רגיל אליו. היחס הצונן והקר הוחלף ביחס נעים שנותן לך הרגשה שאתה רצוי.
"נו באמת" אמר לעצמו שוב אחרי שהמשיך להביט בדלת. הוא הסתובב וכבר הוציא בגדים להחלפה ופנה למקלחת כשיונתן קפץ מאחוריו "מה קורה?" הוא שאל
"בסדר" אמר נדב בקרירות
"מה קורה איתך אחי?" שאל יונתן
"לא קורה כלום" נדב משך בכתפיו ורצה להיכנס למקלחת
"בוא נדבר קצת" אמר יונתן בחיוך
"אכפת לך אם אני קודם…" חייך נדב וסימן בראשו לכיוון דלת המקלחת
"ברור" אמר יונתן "רק תזדרז, עוד מעט אור יגיע. ואחי הוא מסריח!" יונתן פרץ בצחוק ונדב הסתפק בחיוך.
"נהדר" אמר לעצמו "אז עכשיו אני תקוע עם נער אידיוט ונער מסריח. טוב זה לא כל כך שונה מפעם" אמר לעצמו בתסכול ושוב מחשבותיו נדדו אל שירה.
"נדב אתה מזדרז?" שאל אור מפתח הדלת ודפק עליה
"אני אשתדל" קרא נדב ונכנס למקלחת. נותן למים לשטוף את מחשבותיו.