צדדים – פרק 28

****

אחרי חצי שעה שירה נעמדה מול אותם שערים שראתה לפניי יומיים, רק שהפעם היא עמדה שם עם מזוודה בינונית ותיק בית ספר וגם: השערים היו פתוחים ותלמידים נכנסו דרכו כל הזמן.
האמת הייתה שהיא מתה מפחד בפנים, היא שאלה את עצמה אם עוד מישהו מכיר את ההרגשה הזאת? להיות לבד, במקום חדש. ולהיכנס לעבר הלא נודע.
"להתראות חמודה" גלית נתנה לשירה נשיקה ושירה חיבקה אותה חזק "אני מבטיחה לכתוב לך על הכול במקום החדש, בסדר?" חייכה
"בטח" שירה אמרה וחייכה, שירה הביטה עוד רגע באימה ונכנסה בשערים כשהיא מנופפת לאימה לשלום.
רעש הפעמון היה זה שהעיר את שירה והזכיר לה שעליה למצוא את כיתתה, הלימודים עומדים להתחיל בעוד 10 דקות, היא עמדה לבדה בשער והביטה בחבורות של תלמידים שמתקדמים לעבר בניין בית הספר.
שירה ראתה קבוצה שמורכבת משתי בנות ושני בנים, הולכים יחד לכיוון בית הספר
'כנראה באו ביחד ומכירים זה את זה' חשבה 'או שהם מכירים משנה שעברה' היא נאנחה.
הבן האמצעי שהיה ביניהם ודיבר היה הכי חמוד לדעתה של שירה, היה לו שיער חום-בהיר וקצר, עיניים חומות לפי מה שראתה במרחק, עור שחום במקצת 'הוא כנראה גר ליד הים' חשבה לעצמה, הוא נראה כמו נער ממש נחמד.
הבנות שבקבוצה לא ניסו לפלרטט איתו כמו שבנות אצלנו כבר היו עושות מזמן והבנים לא התעניינו במיוחד בבנות, 'הם חברים טובים ולא יותר מזה' אמרה לעצמה שירה ואז היא שבה ובחנה את הנער המתרחק.
"אותו אני אהיה חייבת להכיר" מלמלה לעצמה וראתה אותם נכנסים לבית הספר.
מישהו נגע בכתפה "את מי את חייבת להכיר?" שאל קול של נערה, ילדה עם שיער בלונדיני ארוך עם קשת אדומה בשיער, חולצה לבנה עם כיתוב של 'אולסטאר' ומכנס אדום ארוך שתאם לקשת שלה הביטה בשירה בחיוך.
"צריכה עזרה?" היא שאלה והצביעה על המזוודה של שירה.
"אני.." מלמלה שירה "האמת ש…"
רושם ראשוני זה הדבר הכי חשוב ושירה דפקה אותו, 'נהדר' אמרה לעצמה.
"אני מחפשת את כיתה ח' 4" הצליחה לומר וחייכה.
"אהה" הנערה צחקה, היה לה צחוק נעים ורך "עם התיקים האלו? למה שלא תשימי אותם בחדר האחסנה?"
"איזה חדר?" שאלה שירה
"אחסנה" היא השיבה, לא מופתעת "בואי, אני אקח אותך"
"אני מניחה שאת לא חדשה כאן" אמרה שירה כשהנערה הובילה אותה במסדרון
"לא, שנה שנייה שלי כאן, ישר רואים שאת חדשה" היא צחקה "בלי להעליב או משהו" הוסיפה. והביטה בשירה, שירה חייכה אליה.
"אגב, אני שירה" אמרה לאחר שהנערה הסתובבה והמשיכה ללכת "ואת?"
"אהה" היא חייכה "איזו אהבלה אני, אני טל, גם אני לומדת בח' 4"
שירה חייכה. "מגניב, שם יפה"
"תודה" אמרה טל ואז היא פתחה דלת והצביעה על המקום המלא במזוודות "בואי נכניס את המזוודה שלך ליד שלי" היא אמרה
"איפה המזוודה שלך?" שאלה שירה
"בסוף" חייכה טל, זה כנראה לא הטריד אותה. "תאמיני לי שזה תורם כשצריך להוציא את המזוודות". שירה רק משכה בכתפיה ופילסה לעצמה דרך בין כל המזוודות.
אחרי ששירה הניחה את התיקים בחדר האחסנה, היא וטל רצו במהירות אל הכיתה שלהן, אבל הן הגיעו באיחור כמובן.
טל פתחה את הדלת והציצה פנימה.
המורה ישבה ליד שולחן עץ יפה בצבע חום בהיר ועל כיסא 'כתר' פלסטיק בצבע לבן.
"שלום" המורה קמה "אפשר להבין את פשר האיחור שלכן?"
טל חייכה וסימנה לשירה שהכל בסדר והמורה לא כועסת.
"אני חדשה פה.." שירה פתחה "ולא ידעתי לאן ללכת ואיפה לשים את התיקים שלי.."
"אבל אז אני פגשתי אותה, המורה" טל הוסיפה וחייכה אל המורה.
"בטח טל" המורה הביטה בה "אני מכירה אותך, בטח השתובבת בחוץ עד עכשיו וביקשת ממנה לעזור לך שלא תקבלי עונש נכון?"
"לא, את לא מבינה…" שירה אמרה אבל השתתקה כשהכיתה פרצה בצחוק. מסתבר שזאת הייתה בדיחה משנה שעברה שטל סיפרה לשירה עליה מאוחר יותר. המורה לא באמת התכוונה למה שאמרה ושירה יצאה קצת מפגרת. זה מה שהיא חשבה בכל אופן.
"בסדר" המורה התיישבה שוב במקומה "שמי סיגל ואני המחנכת שלך" היא דיברה אל שירה, בשביל שירה היא הזכירה מישהי. את המורה שלה להיסטוריה של כיתה ה'. היא חיבבה את המורה ההיא מאד.
טל דפקה לשירה מרפק וניערה אותה.
"סליחה, אני שירה רוזן" אמרה שירה
"שירה" סיגל חייכה "זה שם יפה מאד"
"אמ.." שירה קצת התביישה "תודה"
"טוב קדימה" היא צחקה "שבו במקומות שנותרו, אני רוצה להתחיל"