צדדים – פרק 26
****
"אבל מה עם הבת מצווה שלי?" שאלה דניאלה ביום השני שלהם יחד
"אל תדאגי לי.." שירה חייכה "אני אבוא, מבטיחה"
"מתי זה בכלל? כבר שכחתי" התנצל רועי ודניאלה חטיפה לו בצחוק.
"עוד ארבע ימים" דניאלה השיבה "וגם אתה צריך להיות שם!"
"אני?! באמת?" הוא צחק ודפק פרצוף מצחיק עד דמעות. "קיבלתי את הכבוד להשתתף בבת המצווה המדהימה שלך?"
פתאום שירה פרצה בצחוק. "מה קרה לך?" שאלה דניאלה והביטה בחשש בחברתה.
"פתאום נזכרתי.." שירה חייכה "שרבנו על התאריך הטיפשי הזה" אבל אז נמחק החיוך של שירה ודניאלה ראתה עצב ממלא את המקום "אבל עכשיו לא צריך לריב על זה, לא תהיה לי בת מצווה"
"אז תחגגי מסיבת 13 מגניבה" רועי ניסה לנחם אותה ודניאלה הוסיפה: "זה גם נהדר"
"כן.בטח" שירה חייכה חיוך מאולץ
"טוב" רועי קם "כבר חמש ואני צריך להגיע הביתה"
"ביי" אמרה שירה
"ביוש" צחקה דניאלה.
הוא חייך חיוך דבילי ואמר "ביוש".
דניאלה פנתה אל שירה וביקשה ממנה להיות רצינית לרגע.
"תגידי.." היא הביטה בשירה "מה דעתך על רועי?"
"מה זאת אומרת?" שאלה שירה "הוא נחמד, מצחיק ואפילו נראה טוב, אבל למה?"
"אה? לא סתם!" דניאלה הסמיקה ושינתה את כיוון השיחה, היא לא רצתה ששירה תבין משהו, עדיין לא. זה לא בסדר שלא סיפרה לשירה, אבל בקושי לרועי היא יכלה להגיד את זה. כרגע, עדיף לשתוק. גם ככה קשה לה עם המעבר לפנימייה.
שירה התנצלה שהיא צריכה ללכת ואמרה שהיא צריכה להתחיל לארוז את הציוד שלה לפנימייה. "אני מקווה שהיא תעבור בשלום" אמרה שירה
"אל תדאגי" דניאלה חייכה "היא תעבור בשלום, אנחנו שם בשבילך"
הן נפרדו ודניאלה הביטה בחלון וראתה את שירה פונה אל דרכה.
"הלוואי שהייתי יכולה להשאיר אותך איתי" היא לחשה לעצמה "אני כל כך מצטערת שירה שאני לא אומרת לך, אבל אני מפחדת. זה לא שבכוונה התאהבתי ברועי".
****
שירה לבשה את מכנסי הג'ינס הכי יפים שמצאה -למרות שהם לא משהו מיוחד- וחולצה ורודה עם הדפס של 'הלו קיטי' ואת נעלי האולסטאר השחורות שלה, היא פיזרה את שיערה. שירה תלתה על כתפה את תיק בית הספר עם כל הדברים שלו ואת המזוודה הענקית לכל מה שהיא צריכה לשבוע ראשון (בדרך כלל נמצאים שם שבועיים וביום שישי שני יוצאים הביתה. סתם משהו שלמדה בזמן הפגישה עם מאירה) היא החזיקה ביד ימין.
היא לא האמינה שהיום היא מתחילה את כיתה ח'.
גלית נכנסה לחדר "את מוכנה?" היא שאלה "צריך לזוז, לכי לאכול"
"הלכתי" אמרה שירה כשהיא יוצאת מהחדר למעטה לאכול את ארוחת הבוקר, שירה אכלה קערת דגנים וגמרה בשלוקים מהירים את כוס השוקו שלה.
בינתיים גלית הורידה את המזוודה של שירה למעטה, בדיוק כשהיא הניחה את המזוודה בפינה נשמעה דפיקה בדלת, "אני אפתח" אמרה שירה ופנתה אל הדלת.
שירה פתחה את הדלת ולא האמינה למראה עיניה, אבא שלה עומד בדלת!
"שלום" הוא אמר "אם תשאירי את הפה פתוח הרבה זמן עוד יכנסו לך לשם זבובים" הוא צחק, שירה מיהרה לסגור את הפה אבל שנייה קפצה על אביה בחיבוק "מה אתה עושה פה?" שאלה תוך שהיא תלויה עליו.
"באתי להגיד שלום לבת המתוקה שלי.." הוא חייך "שנוסעת לפנימיית…?"
"חדווה" אמרה שירה. אימה עמדה מהצד וחייכה כל העת.
היה נראה כאילו יש להם סוד שהם לא משתפים את שירה בו.
"אז לפני שאת יוצאת" הוא פתח "אנחנו צריכים לדבר איתך"
"אנחנו?" שאלה שירה בתימהון.
"אני ואמא שלך" הוא צחק "כמה אנשים את רואה פה?"
"אהה" שירה צחקה והתיישבה על הכיסא, מחכה.
הם התיישבו והביטו בשירה, היה בזה משהו שונה בשביל שירה, ההרגשה שיש לך יותר מהורה אחד ששומר עליך. 'שניים טובים מן האחד' אמרה לעצמה.
"שאני אספר?" גלית שאלה
"נו ספרי לה" רונן אמר "היא נראית כמו פקעת עצבים"
"מה?" שאלה שירה והרגישה שהיא תשתגע עוד מעט. "תגידו לי!"
"אני ואבא שלך.." גלית דיברה "החלטנו לתת לזה עוד צ'אנס"
שירה שמעה נכון הרגע?. אמא ואבא שלה נותנים לזה צ'אנס? זה נהדר!
"באמת?" היא כמעט קפצה ממקומה וחייכה "ולמה לא סיפרתם לי קודם?" שאלה
"רצינו להפתיע אותך…" אבא אמר
"זאת באמת חתיכת הפתעה!!" קטעה אותי שירה והתנפלה על שניהם בחיבוק.
"אני אהיה פה איתך בסופי השבוע כשתחזרי" אבא חייך "את יודעת שאמא נוסעת מחר לאמריקה ו.."
"כן" פתאום השמחה הפכה להיות קטנה יותר. אמא שלה עוזבת, איך היא שכחה?
"טוב" גלית אמרה "אנחנו צריכות לזוז, קדימה!"
"אני ינסה לבוא לבקר אותך" רונן אמר לשירה "בזמנים שלהורים יהיה מותר לבוא, כמובן"
"יאללה יש לנו חצי שעה נסיעה" אמרה גלית.
עוד דפיקה בדלת, מי זה עכשיו? עוד הפתעה?
שירה פתחה את הדלת והתנפלה על רועי ודניאלה שעמדו בדלת. "מה אתם עושים פה?"
"באנו לפני שאת הולכת" דניאלה צחקה
"והבאנו מתנת פרידה" רועי אמר "תבואי לבקר אותנו נכון?"
"ברור" אמרה שירה בחיוך "בכל הזדמנות"
"ואת תספרי לנו הכל נכון?" הוסיפה דניאלה
"אני אספר כל מה שתרצו ונבלה ביחד ו…"
"צר לי לקלקל את החגיגה" גלית התערבה "אבל אנחנו חייבות לזוז"
שירה לקחה את מתנת הפרידה מדניאלה והכניסה אותה בזהירות במזוודה שלה, היא הייתה ארוזה והיה חבל לשירה עליה, אני אפתח אותה שם אמרה שירה לעצמה.
שירה עלתה לאוטו וחגרה את עצמה, אחרי שכבר הכניסה את המזוודה לתא המטען.
היא לא רצתה לעזור, היא רצתה להישאר עם אבא שלה, עם דניאלה ורועי.
שירה נופפה לשלום לרועי ודניאלה כשהאוטו התניע ויצא מהחניה, היא עוד ראתה את דניאלה רועי מעמיסים את תיקיהם על הגב ויוצאים לעבר בית הספר בעוד היא פונה בפינת הרחוב ונעלמת מעיניהם.
שירה הצליחה לזהות את הבית שלה במרחק, היא הביטה בו לכמה דקות ואז הסתובבה, היא התפללה שהכל יהיה טוב.
תגובות (1)
מצויין שנותנים לזה צ'אנס, ממש יפה אני משיכה לקרוא…