צדדים – פרק 25

****

שירה מכירה את פנימיית 'אחווה'.
(מצטערת על שם הפרק, זה לא חשוב כל כך. אני כותבת שם של פרק פעם בכמה זמן, פשוט תתעלמו)

למחרת היום שירה עלתה לאוטו בשעה 8:23 חגרה חגורת בטיחות והביטה בגלית שסובבה את האוטו, יצאה מן החניה והתחילה לנסוע, לא היה שום סימן בפניה שאומר שהיא מתחרטת על כך.
הפנימייה נמצאת בירושלים כך שיש לשירה לפחות חצי שעה אם לא יהיו פקקים. "את בטוחה ש.." שירה ניסתה לפתוח שיחה עם גלית
"כן" היא לא שיתפה פעולה, כל שיחה שניסתה שירה לפתח נעצרה בתשובות קצרות, ברור היה כי גלית מוטרדת.
בסוף הן הגיעו, חנו והתקדמו לעבר השער, השער היה עשוי ברזל והוא היה ענק, לידו ניצב אינטרקום קטן עם כפתור קטן ולבן.
שירה לחצה על הכפתור וחיכתה שיענו מהצד השני. "מי זה?" שאל קול מבעד לאינטרקום "גלית רוזן יש לי פגישה עם המנהל לשעה 9:00" ענתה גלית.
"רק רגע". השער חרק ונפתח.
הן התקדמו בשביל החצץ שירה הביטה מסביבה. 'דווקא לא רע' חשבה.
בכל צד של השביל פרחו פרחים מדהימים בכל הגוונים ומאחורי הפרחים לאורך השטח הפנוי, הוצף המקום בדשא ועץ תפוחים ענק עמד קרוב לסוף השטח הסגור והמגודר ליד מבנה ענק ששירה הניחה שהוא בית הספר.
הכל היה פורח ונראה יפה למדי, שירה האמינה שזה לא כל-כך נורא וזה נראה יפה מאד בשביל פנימייה.
שירה פנתה לבניין שהיה כנראה בניין בית הספר ועברה ליד עץ התפוח, הן נעמדו מול דלתות בית הספר החומות וגלית חייכה אל שירה.
אישה פתחה את הדלת לפני שאמה של שירה הספיקה לומר משהו, שירה הניחה שזאת המזכירה או משהו, זו אישה נמוכת קומה עם שיער חום נוטה ללבן אסוף בפקעת שמאיימת להתפוצץ אך עם פנים טובות ונעימות. "ברוכות הבאות" היא אמרה "את בטח שירה נכון?" היא שאלה את שירה בחיוך.
"כן" אמרה שירה, מובכת מעט
"את לא צריכה להתבייש, לא ממני האמיני לי" היא צחקה "ואת בטח גלית, אני מאירה המזכירה הראשית של פנימיית דרור, אני יכולה להבטיח לך גברתי כי ביתך בידיים טובות" היא דקלמה "שנכנס?" שאלה ובלי לחכות לתשובה המשיכה, היא צעדה במסדרון הארוך ושירה וגלית ניסו לעמוד בקצב שלה.
שירה הספיקה לקלוט דברים מעטים מכיוון שלמרות גודלה של מאירה היא צעדה מהר מאד. הם עברו על פניי מסדרון שהיו בו כיתות שכבה ז', שירה ראתה מלא לוקרים והספיקה לקלוט שירותי בנות מצד ימין ליד כיתת המוזיקה, מצד שמאל עמדה כיתה שנקראה 'כיתת כלים' "כנראה כלי נגינה" מלמלה כאשר ניסתה להשיג את מאירה ואת אימה.
"אני אראה לכם קצת מקומות חשובים ואז נלך למשרד של יהושע לדבר קצת, יהושע הוא המנהל" הסבירה מאירה בחביבות.
מאירה הראתה להן את חדר האוכל הענק, את כיתת מדעים וכיתת מתמטיקה ועוד כל מיני כיתות מקצוע, בסוף הן צעדו אל משרדו של יהושע.
זה היה משרד לא גדול מדי אך בהחלט מפואר, עמדו בו פרסים רבים כמו גביעים על תחרויות שונות, תעודות הצטיינות לתלמידים וכדו'. הקיר שמקביל לדלת היה מלא בתמונות מחזור של תלמידים ושל מורות, קצת לפני הקיר נמצא שולחן, עליו עמד מחשב וטלפון וכמה עשרות דפים שכנראה חיכו לתורם עד שמאירה או יהושע יסדרו אותם, מול השולחן ניצבו שני כיסאות ברזל עם ריפוד ירוק (מכירים?), כמו בכל המזכירויות בייסודי.
"שבו בבקשה" היא אמרה, שירה וגלית התיישבו והיא התיישבה לפני השולחן על כיסא עור שעמד שם.
"תרצו לשתות משהו?" שאלה "אולי קפה או תה?"
"לא כלום" גלית אמרה לה "תודה רבה"
"טוב" היא הביטה בשירה "לפניי שנתחיל, אני באמת מצטערת שיהושע לא יכל היות פה, הוא בעיניי… אמ, עסקים"
"אין שום בעיה" גלית השיבה "שירה תכיר אותו בהמשך אני מניחה?"
"בוודאי, בוודאי" היא חייכה
"אז על מה אנחנו מדברים?" שאלה שירה כדי להפיג קצת את הלחץ
"הנה אנחנו מדברות," אמרה מאירה "אז ספרי לי איזה מקצועות את אוהבת?"
"אמ.." שירה הרהרה "אני אוהבת ספרות, ספורט ואומנות"
"מעניין, מעניין" היא המשיכה "ואיך היו היחסים שלך עם בני כיתתך משנה שעברה?" "בסדר…אני מניחה" השיבה שירה
"מה זאת אומרת?, כמובן" המשיכה מיד "אם את לא רוצה לדבר על זה.."
"לא" אמרה שירה "זה בסדר" שירה סיפרה לה בקצרה על דניאלה ורועי ועל עוד כמה מהחבר'ה, שירה דילגה על המתיחה, ועל המתיחה שלה בחזרה ורק אמרה שהיא הייתה שם כשדניאלה הייתה צריכה אותה. "יפה" אמרה מאירה "ואת אוהבת ללמוד?"
"כן, אני משתדלת.."
מאירה המשיכה לחקור את שירה בעוד כמה שאלות בנוגע לבית הספר הישן ובנוגע לחיי החברה שלה, שירה ענתה על הכל בצורה טובה ומאירה נראתה מרוצה מאד. בשעה עשר אחרי חתימת מסמכים וכל מיני כאלה, הגיע הזמן להיפרד.
"טוב" מאירה ליוותה את גלית ושירה לחצר ושם נפרדה מהן. "אני מקווה שתיהני פה בשנה הקרבה"
"תודה רבה" אמרתי וחייכתי "גם אני מקווה" שירה השקיפה לעבר בניין המגורים שעוד לא יצא לה לראות. 'יש לי פה לפחות שנה שלמה' אמרה לעצמה 'אני כבר אראה את זה ביום אחר'.
את היומיים האחרונים של חופשת הקיץ שירה בילתה עם דניאלה ורועי, החברים הכי טובים שלה, כולם כמובן בירכו אותה לשלום ואמרו לה לשמור על קשר.

****