צדדים – פרק 15

****

דברים רבים השתנו בשבוע האחרונים ללימודים, קבוצות התפרקו והתחברו עם אחרות. פתאום, כיתה ז' 4 הייתה כולה מלוכדת.
שירה ודניאלה התקרבו יותר ויותר גם רועי היה בחבורה הזאת.
כולם נהנו מהעובדה שאחרי "מפלתה" של דניאלה, דברים השתנו: שרית לא רצתה להיות המלכה הבאה ואף אחד אחת אחרת לא רצתה בתואר. ככה אבד התואר "מלכת הכיתה". הבנים שבחבורה המלכותית נהיו נחמדים יותר ופתוחים יותר וכך גם הבנות.
נעה גילתה צדדים של חביבות ונתחבבה על כולם, פתאום גילו צדדים טובים בחבר'ה המקובלים, והמקובלים הבינו שהסולם החברתי מיותר והוא חוסם בפניהם חברים אחרים.
כולם הפכו מגובשים בסוף השנה הזאת וזה השפיע אפילו על כיתות ז' האחרות.
המחנכים והמורים היו מתקבצים בחדר המורים ודנים בכיתות ז' שהשתנו ללא היכר.
היו עוד דברים שקרו בשבוע החולף, אך אנחנו מתרכזים ביום שלישי. יום חלוקת התעודות.

****

"זהו זה" שירה עמדה בשער עם רועי, דניאלה "היום מקבלים תעודות"
דניאלה הביטה בשירה, "יהיה טוב" חייכה
"בטח" צחקה שירה "לפחות לך"
"מה את מפחדת?" שאל רועי "לפחות את לא אני"
נעה נעמדה מולם "שירה, דניאלה" היא אמרה. שתיי הבנות חייכו אליה. "אני מבקשת סליחה כי הייתי רעה אלייך שירה ובגדתי בך דניאלה"
"אין על מה להצטער" אמרה שירה "תראי אותנו עכשיו" היא נתנה לה חיבוק ונעה נפרדה מהם.
"מאז מה שקורה פה בשכבה.." העיר רועי "נעה נחמדה הרבה יותר"
דניאלה הינהנה "שירה היא שעשתה את הכל"
"למה אני?" שאלה שירה
"הכל התחיל ביום שבו החלטת להחזיר לי כגמולי, ומאז הכל התהפך"
"אבל.."
"שלא תעזי לסתור אותי" דניאלה חייכה ושירה צחקה.
הצלצול הודיע על כניסה לכיתות.
התעודות היו טובות לפחות לדניאלה ורועי, אבל זה לא מה שהטריד את שירה.
'אני עוזבת לפנימייה ועדיין לא סיפרתי לרועי ודניאלה' חשבה 'מה אני מתכוונת לעשות? מתי אספר להם?'
כל היום שירה חשבה מה תוכל להגיד אבל לא עלה בדעתה כלום. בצהריים כשנפרדה מדניאלה ורועי הם התנהגו שונה, כאילו כעסו על שירה מסיבה לא ברורה. שירה חשבה שמשהו בתעודה שלהם מפריע להם אבל היא לא ידעה שזה חמור הרבה יותר.
לפחות בלילה, כשהלכה לישון, שום חלון נורא לא תקף אותה.

****

דניאלה הסתובבה בחדר שלה, רועי ישב על המיטה שלה וביקש ממנה בפעם החמישית שתפסיק "איך היא עשתה לנו את זה?"
"אולי היא לא יודעת איך להגיד את זה…"
"אל תצדיק אותה, היא חברה שלנו"
"כן אבל…" רועי היה נבוך מהסיטואציה. דניאלה הזמינה אותו אחרי ששמעו משהו מפי רותם. "למה שהיא תעזוב? הרי טוב לה פה"
"זאת הבעיה אידיוט" דניאלה כעסה
"דניאלה תירגעי" הוא אמר
"מצטערת" היא התנצלה "אני לא מצליחה להבין איך שירה עוברת לפנימייה בלי לומר לנו כלום?"
רועי משך בכתפיו, זאת הייתה הפעם הרביעית. הפעם השלישית הייתה כשהראה את התעודה להוריו.
"למה אתה לא אומר כלום?" דניאלה שאלה
"מה את רוצה?" הוא שאל "בדיוק כמוך, אין לי מושג. תמיד היא מספרת הכל מאוחר מדי"
דניאלה נאנחה וצנחה על הכיסא "אבל אל תשפטי אותה, לא עד שנשמע את הצד שלה"

****