צדדים – פרק 14

***
"וזה מה שהיא אמרה לך?" דניאלה שאלה את שרית שנכנסה אליה הביתה לפני עשר דקות. שרית השמיעה לה את ההקלטה של נעה.
"אז מה את רוצה שנעשה?" שרית שאלה
"מה זאת אומרת?" דניאלה שאלה "כלום"
"מה?" שרית שאלה מזועזעת
"אני מתכוונת שניתן להם לחשוב שהם הפילו אותי, לפחות את תעלי במקומי"
"אבל.."
"שרית, אני לא רוצה את זה יותר"
"למה הכוונה?" שאלה שרית
"נמאס לי להיות מלכת הכיתה" ענתה דניאלה והשאירה את שרית המופתעת מאחוריה.
"את לא יכולה לוותר פשוט" שרית רדפה אחריה במורד הרחוב "אנחנו נחשוב על תוכנית, נשתף את החבר'ה המקובלים ונראה לנעה מה זה"
"לא שרית" דניאלה חייכה לרעיון הזה "אני לא רוצה בזה יותר"
"אז גם אני לא"
"שרית" משהו בקולה של דניאלה התקשח "תפסיקי"
"להפסיק מה?"
"תפסיקי לחשוב כמוני, תצאי מהקופסא, תחשבי בשביל עצמך"
"אבל אז אני לא אהיה חברה שלך"
"לא" דניאלה נעמדה והביטה בשרית "ככה את לא תהיה שפוטה שלי"
שרית האדימה "את יודעת מה?" היא קראה "נעה צודקת, את עלובה. הפכת להיות כמו שירה או…"
"הלוואי" קראה דניאלה בעצמה
"הלוואי?" שאל שרית מבולבלת
"הלוואי שהייתי יכולה להיות כמו שירה, את לא יכולה לראות את מה שיש בה?"
"מה כבר יש בה?" שאל שרית "חוץ מהשיער היפה שלה"
"פעם אחת…" אמרה לה דניאלה "אל תחשבי על החוץ אלא על הפנים"
שרית ההמומה נעמדה במקומה בעוד דניאלה מתרחקת "לא יהיו לך חברות, את תהיה כלום בלי המעמד שלך"
"ואז אני יגלה את החברים האמיתיים שלי" אמרה דניאלה בקול רם כדי ששרית תשמע.
שרית, עדיין המומה, התקדמה בכיוון אחר לכיוון בית הספר.

****

"זה מה שהם תכננו?" שירה שאלה אחרי שרועי עדכן אותה בכל מה אמר לו מתן.
"מפלה של דניאלה" רועי גיחך "החבר'ה האלה לא מפסיקים לחתור מתחת לאחרים"
"מה נעשה?" שירה שאלה
"מה זאת אומרת?" הוא שאל "לא נתערב"
"אבל…" שירה היססה
"אני עדיין לא מצליח להבין איך היא התחברה איתך"
"מה זאת אומרת?" שירה שאלה כועסת
"זאת אומרת שאין לי מושג מכלום" הוא אמר, נאנח. הוא לא רצה לריב עם שירה שבוע לפני סיום הלימודים.
"אז מה אנחנו עושים?" שירה שאלה שוב. רועי משך בכתפיו בפעם השנייה הבוקר
"אני צריכה לדבר עם שניכם" דניאלה נכנסה לפתח הכיתה הריקה והביטה בשני החברים.

****
"לתת להם לנצח אותך?" שאלה שירה. עכשיו היא רועי קיבלו עדכון מהמקור עצמו.
דניאלה חייכה "אני לא צריכה אותם"
רועי הנבוך בהה ברצפה כשהוא יושב על הכיסא שלו
"אתה לא אומר כלום" העירה שירה, "למה?"
"אני לא יודע מה לומר" הוא ענה "זה נראה לי יותר מדי בשביל ילדים בכיתה ז', לא?"
"אני מסכימה איתך" שירה נאנחה
"אבל זה ייגמר" אמרה דניאלה
"אז, מה אנחנו בתוכנית שלך?" שאל רועי
"אתם החברים שלי" דניאלה ענתה בכנות "לפחות שירה" אמרה נבוכה.
רועי הסמיק. "אני לא מאמין שבאחותי יש מידה כזאת של רשעות"
"במה שלך?" שאלה דניאלה מבולבלת
"אה. נעה היא אחותי"
"מה?" דניאלה לא האמינה "למה היא לא סיפרה לי?"
"החלטנו לא לדבר על זה עם אף אחד… לא חשוב"
"אז פשוט לא נעשה כלום וניתן לאחרים לשלוט?" שאלה שירה כדי לסכם את העניין
"בעיקרון כן" אמרה דניאלה "אותנו זה כבר לא מעניין במיוחד"
רועי הרים את ראשו וחייך, "אני מבין למה שירה התחברה אלייך"
באותה שנייה התמלאה כיתה ז' 4 בתלמידים.

****