צדדים – פרק 13

****
שירה עמדה בשדה ירוק, עם גבהות ועצים והכול מסביבה פורח, צבעוני ויפה.
השמיים בלי אף ענן, תכולים ומרהיבים שמש קטנה תלויה שם למעלה. ואז שירה ראתה אותו, בדיוק כמו שתמיד דמיינה אותו.
שיער קצר בצבע חום בדיוק כמו שלה, פנים מחייכות ועיניים חמות בורקות.
האדם שנראה לשירה מוכר כל כך הסתובב בשדה מאושר, צוחק ומביט לצדדיו.
משהו משך את תשומת ליבו והוא הביט לימינו, שם עמדה מישהי, וזאת לא הייתה גלית, והוא רץ אליה, לרגע האישה הפנתה את ראשה אל שירה והביטה בה במבט מזלזל.
עכשיו שירה ראתה אותו פונה עם האישה הלאה ממנה. מסתלק.
והמקום מתחלף ובמקום ירוק מגיע שחור קודר וצובע הכל. את הגבעות והעצים, הפרחים נובלים והשמיים מתקדרים, עננים שחורים מתכהים וממטירים על שירה הבודדה את גשמיהם.
שירה, רטובה עד לשד עצמותיה פורצת בבכי שמתערבב בטיפות הגשם.
והיא צועקת וצורחת אבל צעקותיה נבלעות ברעם מטלטל.
לעוד רגע אחד היא לבד, אין שום זכר לאיש. רק היא, לבדה. במקום הקודר והעזוב.
רעם חזק מתמיד הרעיד את האדמה.
"אבא!" שירה קראה והתרוממה במיטתה.

היא מחתה זיעה קרה ממצחה והתרוממה. היא ניגשה אל השולחן ובדקה את השעה "3 לפנות בוקר" היא מלמלה ותפסה את כוס המים שהייתה מונחת שם.
לרגע חזרה אל המיטה שלה, רועדת מהחלום הנורא. האם משהו מזה אמיתי? האם אבא שלה נטש את אימה לטובת אחרת?
שירה פנתה לחדר של אימה, ולא כדי להעיר אותה אלא כדי לגלות מה באמת קרה לאבא שלה, שירה בדקה כל מגירה והפכה את הארון. באחת המגירות היא מצאה מסמך של אביה: שמו היה רונן, 4 שנים אחרי החתונה (בשנה ה-3 שירה נולדה) הוא עזב את הבית ואת אמא לטובת אישה אחרת. ככה היה כתוב. היה שם גם תמונה שלו, ליד התמונה שלו גלית ציירה לב קטן.
ובתמונה של האישה היא ציירה לה קרניים ושפם "עכשיו אני יודעת ממי ירשתי את זה" שירה חייכה. גלית התהפכה במיטה שלה.
שירה נשארה עוד כמה דקות ערה במיטה שלה "לא יכול להיות שהוא עזב בלי להשאיר כלום, עקבות, רמז, משהו…" היא המשיכה לחשוב על זה עוד שעה ארוכה אך בסוף נרדמה.
החלום ההוא לא חזר להטריד אותה.

****
"הלו?" רועי ענה בפלאפון
"היי רועי" מתן היה מהצד השני של הקו
"היי מתן" רועי השיב
"אני רציתי… אמ…"
"כן?" רועי לא הבין מה מתן רוצה ממנו, הרי הם יפגשו עוד שעה בבית הספר.
"אני רוצה להתנצל" מתן אמר
"על מה?" שאל רועי, מופתע מעט
"על איך שהתייחסתי אליך" מתן אמר "תראה, אני הופך לרגשי! זה מה שעשית ממני"
רועי גיחך "אז מה אתה צריך?"
"כלום" רועי יכל לראות במוחו את מתן מחייך "יש לי מידע בשבילך ובשביל שירה"
"מידע?" שאל רועי
"לא רצית לדעת על מה אני ונעה דיברנו?"
"אז אני אפגוש אותך בבית הספר"
"כן, נתראה"
"ביי" רועי ניתק את הטלפון בדיוק כשנעה נכנסה למטבח.
"איפה היית אתמול בערב?" שאל באגביות מדומה
"לא מקום רציני" השיבה ופיהקה כשלקחה לעצמה קערה
"אז מה אכפת לך לומר לי?" שאל רועי כששפכה את הקורנפלקס לקערה.
"לא אכפת לי" היא אמרה
רועי חטף את החלב. "אז תספרי"
"הייתי אצל שרית" אמרה "עכשיו תביא את החלב"
"טוב" הוא נתן לה את החלב.
נעה התיישבה לשולחן "מה עם החברה שלך?"
"היא בסדר" רועי אמר "אז מה עשית אצל שרית?"
"היא חברה שלי, הייתי אצלה, מה נסגר עם השאלות האלו?"
"לא, סתם" הוא אמר וחייך
נעה הרימה את מבטה והתמקדה ברועי. "משהו לא בסדר אצלך" היא אמרה לו.
רועי משך בכתפיו ופנה אל חדרו. כשחזר גילה שנעה כבר יצאה מהבית, נעה מעולם לא יצאה מוקדם כל כך "מה היא כבר מתכננת?" שאל את עצמו ויצא לכיוון בית הספר.

****