צדדים – פרק 11

****

"אז…" רועי הנבוך בהה בארוחת הערב שהכינה אמא שלו ואז הרים את ראשו והביט באחותו "על מה את ומתן דיברתם?"
"למה זה מעניין אותך?" היא שאלה
"כי אני רוצה לדעת" הוא השיב "את אחותי והוא החבר הכי טוב שלי…" הוא בלע את כוס השוקו שלו כשראה את מבטה של אימו.
"זה לא מה שהוא אמר" נעה חייכה
"מה זאת אומרת?" רועי שאל
"סתם, לא חשוב"
"אפשר לדעת על מה דיברתם?"
"לא"
"בבקשה?"
"לא"
"נעה!"
"מה?"
"תגידי לי"
"לא"
"על מה דיברתם?"
"לא אומרת" נעה חייכה. היא הייתה מרוצה מהסיטואציה, אח שלה היה צריך אותה. הוא יצטרך להתחנן לפני שהיא תספר לו.
"נו נעה"
"מה?"
"תגידי!"
"לא"
"בבקשה?"
"ביי"
"מה?" שאל רועי בשאלה
"גמרתי לאכול, אתה לא. יאללה ביי" נעה חייכה חיוך ניצחון והלכה לחדרה.
רועי בהה בקיר ותהה על מה שני אלה דיברו ולמה נעה הסמיקה בדיוק כשנכנס לחדר ואילו מתן פרץ בצחוק מפתיע.

****

כששירה נכנסה הביתה, גלית קיבלה את פניה בכעס "איפה היית?" שאלה
"אמרתי לך שאני אצל דניאלה, זוכרת?" שירה החזירה
"לא, אני לא זוכרת" גלית השיבה
"מה כל כך חשוב שאת מתחרפנת?" שאלה שירה
"אני לא מתחרפנת" גלית השיבה "ותרגיעי את טון הדיבור שלך"
"אוקי, עכשיו תסבירי לי בבקשה אמא מה קרה?" שאלה שירה בנימה מתוקה וחייכה
"קיבלתי טלפון מהעבודה" השיבה גלית, לא מרוצה מקולה של שירה
"אלה שפיטרו אותך?" תהתה שירה
"לא אלה החדשים, שהלכתי להתקבל אליהם"
"אהה… אוקי.." . 'כן, אמא שלי רוצה לעבוד שוב' חשבה שירה ונאנחה 'משעמם לה איתי, מה לעשות'
"הם רוצים שאני יעבוד במשך שנה בחו"ל" גלית אמרה
"נו?" שירה חייכה "מה רע בזה?" שנה בחו"ל, דווקא מתאים לשירה.
"כן, טוב אבל יש בעיה"
"מה הבעיה?"
"הם אמרו שאת לא יכולה לבוא איתי, אני לא יכולה להביא אותך מטעמם ולנו אין מספיק כסף כדי לקנות לך כרטיס או לשלם על החדר וכאלה…"
שירה חשבה רגע, השלימה עם המציאות ואמרה: "טוב, אז אני אשאר בבית, אני יכולה להסתדר"
"לא" גלית אמרה "שנה זה יותר מדי, ואני לא מתכוונת לתת אותך לאבא שלך ש…" גלית סתמה את פיה, איך יכלה לדבר יותר מדי?
"אבא?" שאלה שירה המופתעת "אבא עוד חי? אמרת שהוא מת!"
"זה לא מה שחשוב.."
"זה כן חשוב!" אמרה שירה "את מסתירה ממני משהו על אבא?"
"שירה… עזבי את זה" היא ביקשה יפה אז עזבתי, לעת עתה.
"אז מה יהיה?" שאלה שירה
"אני.." גלית לא ידעה איך לספר לביתה על מה שחשבה "אני אשלח אותך לפנימייה.."
"למה?" שאלתי מופתעת
"פנימייה, זה לא רחוק. זה בירושלים. אז סבתא תבקר אותך…"
"אני לא אלך!" שירה קראה בתוקף "בשום פנים ואופן לא"
"כבר סידרתי לך מקום שם לתחילת השנה הבאה"
"בלי לומר לי כלום? איך את מעיזה?" שירה רתחה "ומה עם הבת מצווה שלי? לא ארגנו כלום ומה? את מתכוונת לבטל לי גם את זה, כמו את התוכניות האחרות שלי?"
"אני…." גלית פרצה בבכי "כן, אני מצטערת. ביטלתי הכל עד שאחזור מההתמחות בחו"ל, אני כל כך מצטערת שירה אני…"
"תישמרי את זה לעצמך" שירה קראה "אני שונאת אותך!" היא צעקה
"שירה, תירגעי. תקשיבי לי…"
"אני לא רוצה להקשיב" שירה פרצה בבכי "איך את עושה לי את זה?" היא חזרה לכעוס "אילו אבא היה פה כל זה לא היה קורה!" אמרה בלי להיות מודעת למה שהיא אומרת
זה מה ששבר את קש הגמל.
"אבא שלך לא היה עוזר בכלום!" גלית צעקה "עכשיו לכי לחדר, זה מספיק!"
"אני כבר שם!" שירה צעקה מהחדר שלה וטרקה את הדלת בזעם.
שירה דחפה את ראשה לכרית ובכתה, "איך היא עושה לי את זה?" שאלה את עצמה מבעד לדמעות "ומה אני אומר לדניאלה ורועי?"
בשלב מסוים שירה פשוט נרדמה.