צדדים – פרק 9

"אמא..!" שירה ניסתה לצעוק אבל קולה לא עלה על לחישה רפה.
'אני צרודה?' שאלה את עצמה
גלית נכנסה לחדר "כן חמודה?" שאלה "ולמה את לוחשת? הכל בסדר?"
"נראלי.." לחשה "אני לא מרגישה טוב וכואב לי הגרון.." הוסיפה.
שירה לא הלכה לבית הספר ואמא שלה לקחה אותה לקופת החולים הקרובה.
"אני יכולה ללכת לבד" שירה אמרה "אני עוד מעט בת 12"
"אז מה?" גלית שאלה כשמצאה מקום חניה "אני רוצה להיות שם, תודה רבה לך"
שירה קיבלה שלושה סוגים של כדורים וסירופ זוועתי אבל לא התלוננה.
"פעמיים ביום מכל כדור, בוקר וערב. את הסירופ רק בערב" אמר הרופא "ובתוך שבוע תרגישי כמו חדשה"
'בטח, שבוע' חשבה לעצמה שירה 'אני כבר אתאבד עד שאגמור את התרופות האלו'
בצהריים הגיעה לבר את שירה דניאלה, מחזה מוזר מזה לא נראה לפני כן.
דניאלה התיישבה על הספא והביטה בביישנות סביבה.
"איך את מרגישה?" שאלה
"יותר טוב, תודה" ענתה שירה ולא הביטה בדניאלה. זה היה מוזר לשתיהן.
"שרית שכחה להביא לך את זה" דניאלה אמרה והביאה לשירה דף עם שיעורי הבית והעבודות שהם קיבלו בזמן ששירה התחבאה בבית, מפחדת שידעו על התעלול שעוללה לה דניאלה.
"שמרת את זה כל הזמן?" שאלה שירה, מופתעת מעט.
"אמ.. בערך" היא אמרה והשפילה את מבטה "התכוונתי לזרוק אותו אחרי ששרית לקחה אותו מהמורה, אבל משום מה שמרתי אותם… מסתבר שהייתה לי סיבה…"
"תודה רבה" שירה חייכה וסוף סוף הרימה מבט אל דניאלה, וזו הייתה על סף דמעות.
"בחיי" קראה שירה "כל הזמן הזה רצית לבכות?" דניאלה רק הנהנה, היא לא יכלה יותר מזה. ואז פרצו הדמעות שהחזיקו מעמד זמן לא ארוך בעיניה.
"אני כל כך מצטערת" היא אמרה "כל הזמן פגעתי בך, ועשיתי לך דברים איומים, ואתמול חשבתי על זה. פעם אחת את החזרת לי אחת ולתמיד ולימדת אותי את הצד השני של המטבע…" היא המשיכה להתייפח ושירה ישבה לידה נבוכה, לא יודעת מה לומר.
"אני…" שירה ניסתה
"לא! זאת אשמתי אסור לך להצטער. אני הייתי רעה ופגעתי בך. הכל מכיתה ג'!, אבל הייתה לי סיבה.." היא לא הפסיקה לבכות "… חשבתי שזאת סיבה טובה מספיק…" הוא ניסתה לנשום בין המשפט המקוטע "…אבל בסוף איבדתי אותו… וזה בכלל לא מה שרציתי…"
שירה הניחה יד על כתפה של דניאלה וקירבה אותה אליה. דניאלה הגבירה את בכייה והביטה בפניה המחייכות של שירה "למה את מחייכת?" היא שאלה.
"כי לפי כל מה שאמת אני יודעת שהתחרטת" היא חייכה ומחתה דמעה מעייניה של דניאלה. "ואני חושבת שהבנתי על מי דיברת בין המשפטים הקטועים שלך, ואני אדבר איתו. מבטיחה" דניאלה מחתה את דמעותיה והביטה בנערה שעד לפני שבוע שנאה.
"את תעשי את זה בשבילי? באמת?"
"ברור, זה מה שחברות עושות. ואני מניחה שאני ואת די חברות עכשיו"

****

זאת הייתה הפעם הראשונה שדניאלה הרגישה טוב כל כך בחברת מישהו שהוא לא ההורים שלה. היא הפסיקה לבכות והרגישה פתאום טוב עם עצמה. כאילו אבן נגולה מליבה.
"את רוצה לשתות משהו?" שאלה שירה "את יודעת… כדי להירגע"
"שירה, אני צריכה לומר לך משהו" דניאלה נהייתה נבוכה "כל הקטע של הבת מצווה.."
"כן…?" שאלה שירה
"זה היה שטות… הבת מצווה שלי בכלל רק בשנה הבאה… אני מקווה שתסלחי לי"
דניאלה ראתה את שירה מחייכת. הפעם אבן נגולה מליבה של שירה.
"אולי נעלה לחדר שלי?" שירה שאלה "אני ממש רוצה שתראי אותו"
דניאלה עלתה בעקבות שירה לחדר שלה, זה היה כל כך שונה מהבית המפואר והגדול שלה, הכל היה קטן, צנוע ונחמד כל כך.
שירה הראתה לה הכל, את מדף הספרים, את המחשב, המיטה, והפוסטר של ' icarly ' .
"חדר יפה" דניאלה הביטה בפשטות של המקום וחייכה.
"תודה" שירה השיבה והתיישבה על המיטה שלה.
הייתה שתיקה מביכה אבל שירה המשיכה לפטפט 'איך יכולתי לשנוא אותה?' שאלה דניאלה את עצמה "איך נראה החדר שלך?" שירה שאלה.
"רוצה לבוא לראות?" דניאלה השיבה בשאלה.
"כן, מאד!" שירה אמרה "חכי שנייה" היא ירדה למעטה
דניאלה חייכה לעצמה "זה כל כך נחמד" היא אמרה לעצמה
"דניאלה!" היא שמעה את שירה קוראת לה, היא ירדה במדרגות.
"אנחנו זזות?" היא שאלה
דניאלה הביטה פעם אחרונה סביבה וחייכה ואז הן יצאו מהבית רצות במורד הרחוב לעבר הבית של דניאלה. זה היה שונה לדניאלה, הריצה, היופי מסביב על פני הפלסטיק עם החברות שלה בקניון. הכל היה יפה יותר, צבעוני יותר.
וכשהיא ושירה צוחקות ומתנשפות הם נעמדו מול שער הכניסה לבית של דניאלה.

****