צדדים – פרק 6 חלק ב'
למחרת, בשיעור האחרון שירה הגניבה מבט אל רועי, הוא הנהן וחייך.
זה היה תורה של שירה לחייך, המכתב מושתל בתוך הלוקר של דניאלה והנקמה תתחיל מיד בסוף השיעור כשהיא תצא להכניס את הדברים ללוקר שלה.
הצלצול הגיע והשיעור נגמר, דניאלה תצא בכל רגע אל הלוקר, תקרא את המכתב, תחכה לרועי ואז… Sweet revenge!"", הנקמה המתוקה.
שירה יצאה מהכיתה והעמיסה את התיק על גבה, היא הביטה לרגע בדניאלה וחברותייה פונות אל הלוקר ומיהרה לצאת אל האוטובוס, היא שמרה מקום לרועי והביטה במתרחש בתחנת האוטובוסים.
****
דניאלה ניגשה אל רועי "קיבלתי את הפתק שלך.." היא חייכה בביישנות, היא לא האמינה שסוף-סוף הוא שם לב שהיא מחכה לו, כמה קיטשי שזה נשמע.
"איזה פתק?" שאל רועי באדישות
"הפתק ששמת בלוק שלי…" אמרה, מתחילה לחשוד במשהו "..שבו כתבת שאתה אוהב אותי.."
****
את השאר שירה לא שמעה, היא סגרה את החלון וראתה את חבורת הטמבלים של רועי צוחקים בעודם עולים על האוטובוס שלהם.
בעוד דניאלה עולה ומתיישבת איפשהו מקדימה באוטובוס שלנו, כל הילדים צחקו ודיברו על דניאלה, מסתבר שהרכילות מתפשטת פה מהר, מהר מאד. עם דגש על ה-מאד.
רועי בא והתיישב ליד שירה "אתה שחקן ממש טוב" היא צחקה
הוא הביט בה והשתחווה בישיבה לאות תודה.
"אז מה היה?" שאלה
"אמרתי לה שאין לי מושג על מה היא מדברת" הוא גיחך "שהיא כנראה כותבת פתקים לעצמה בשמי ואז אמרתי שאני לא ארצה להיות חבר שלה בכל מקרה ואז היא ברחה לאוטובוס"
האוטובוס נסע ולאחר 20 דקות עצר "שירה רוזן, מעיין שולם, ודן מיכאל!" הנהג צעק "התחנה שלכם!" שירה נפרדה מרועי וירדה מהאוטובוס.
'איזה מזל שהתחנה ממש קרובה לבית שלי..' חשבה לעצמה כשהיא פוסעת על האספלט ונכנסת לבניין.
שירה הייתה בעננים מרב אושר ולא שמה לב לאימה שבהתה בה כשנכנסה, מחייכת ושמחה בחזרה מיום לימודים.
תגובות (1)
מהמםם!!! תמשיכי :)
וכלכך ידעתי שהם יעשו משהו כזה… אני מרחמת על דניאלה… אם למדתי משהו אחד מהסדרה "להתבגר" זה שלכולם יש מוח ושכולם חושבים ומרגישים בדיוק כמוני. זה למה אני מרחמת על דניאלה.
אבל בכל מקרה זה ממש יפה! את חייבת להמשיך!