צדדים – פרק 4

****
רועי לא שמע משירה כבר שלושה ימים, בבית הספר היה לא דיברה איתו ובבית היא לא ענתה לו. "אני פשוט לא מבין אותה" העיר למתן, חברו פעם אחת.
"אחי, זאת בחורה" ענה לו מתן "אתה לא יכול לעשות כלום, אתה צריך לחכות שהיא תפנה אלייך, אסור לך להציק לה"
רועי בהה לרגע בחברו ואז התאפס "איך אתה יודע את כל זה?"
"אולי בגלל נעה?". נכון, הזכיר לעצמו רועי, חברו הטוב יוצא עם נעה, אחותו התאומה. משום מה לא מצא לנכון לספר לאף אחד שהם תאומים, לא הוא ולא היא רצו בכך. ויותר מכך, אין לרועי מושג למה החליטה נעה להתחבר דווקא לדניאלה, הילדה שמנסה לפגוע בשירה.
"אז…" רועי התמתח "מה שלומה?"
"נעה? אה, היא בסדר. אבל אני שוקל להיפרד ממנה".
"מה?" שאל רועי, לא תופס את עצמו לפני שיעשה משהו מטופש "למה? , רק אתמול אמרת שהיא חמודה ושכיף להיות איתה"
"כן, אבל היא מחביאה ממני משהו" אמר מתן והרצין "וזה קשור אלייך"
"א..אליי?" שאל רועי, נכון שהיה גדול ממתן בחודשיים אבל מבחינת הגודל מתן הוביל עליו בכמה סנטימטרים…. ושרירים.
"כן אתה" מתן הביט בחברו בזמן שזה נכנס למלתחות של קבוצת הכדורסל, רועי אהב כדורסל ובמיוחד אהב לשחק עם שירה. 'היא שונה מכל-כך הרבה בנות' חשב לעצמו תמיד.
"אני לא יודע על מה אתה מדבר" השיב לו רועי
"תגיד לי את האמת אחי" השיב מתן "יצאתם פעם? התנשקתם? מה?"
"לא" השיב רועי, מודאג מהמחשבה שהיה יוצא עם אחותו, מזל שהם לא תאומים זהים.
"ולמה נראה לך שזה אני?" הוסיף
"בגלל שכל פעם שהיא איתנו אתה מתרחק, או שכשאני מספר לה שגם אתה תהיה באחד מהמפגשים היא מעדיפה לא להגיע. אחי, מה קרה ביינכם?"
"יא אידיוט" השיב רועי "אנחנו לא יצאנו ולא נצא"
"אהה, אז עכשיו אתה אומר שמשהו לא בסדר אצלה?"
"למה שאני יחשוב את זה על אחות…" רועי השתתק וכיסה את פיו בידו, אך ידע שהתנהג כמו אידיוט וחשף את הסוד שהוא ואחותו הסתירו כבר שנים.
"אחו… מה?" השיב מתן
"אחות אמרתי?" השיב רועי צוחק צחוק מזויף.
"אחו.. מה?" שאל שוב מתן והרים גבה.
"בסדר, אחותי" אמר רועי והתכונן לחטוף מכות, הוא לא הסתיר ממתן כלום, כמה רגשני שזה נשמע. הם סיפרו את הכל אחד לשני, בעיקר את הסודות הגדולים. הוא כבר גונן על פרצופו כשאמר לו מתן "תירגע, אני לא אפגע בך יא מכוער"
"אה, אני המכוער מבין שנינו" השיב רועי והם החליפו כאפות על העורפים.
"אז איך הסתרתם את זה מכולם עד עכשיו?" שאל מתן
"קצת תחבולות, עזרה מההורים ושוחד" השיב בחיוך רועי "אבל אסור לך לומר לאף-אחד"
"ברור" השיב מתן, הוא לא יבגוד בחברו הטוב. למרות שלפעמים רועי מעדיף את שירה על פניו, הוא ישתוק הוא ידע שרועי עדיין מחבב את הנערה למרות שהיא התקדמה הלאה, אבל מכיוון שרועי היה פחדן במקרה הזה הוא שתק ולא אמר לשירה כלום, ומתן מסתכל מהצד איך שירה גוררת אותו אחריה בכלל לא בכוונה והוא, רועי, חברו הטוב, מתנהג כמו סמרטוט.
"עכשיו בוא נחזור לנושא המרכזי" אמר רועי כשיצאו מהמלתחות לכיוון הבתים שלהם.
"והוא..?" שאל מתן
"מה אני עושה עם שירה?"
"אוי בחייך" השיב מתן "שחרר, בסוף היא תתקשר"
"מה שתגיד" השיב רועי מדוכדך
"אה, ואחי?"
"מה?"
"החלטתי לתת לנעה עוד צ'אנס"
רועי חייך.
****
נעה כמעט רצחה את רועי בחדר שלו, עם הגיטרה היא הייתה מרביצה לו. "אתה מה??" היא שאגה. היא לא האמינה שמתן עמד להיפרד ממנה או שאח שלה היה אידיוט מספיק כדי לחשוף את הסוד שלהם. "הוא לא יספר" השיב רועי, נלחץ מהמעמד. הוא לא נכנס לחדר של אחותו כבר שנתיים, היא טענה שזה החדר שלה, המקדש הקטן שלה. אוי מה שדניאלה עשתה לה. "ואם הוא יספר?" שאלה נעה והסיטה קצוות שיער חומה מפניה.
"הוא החבר שלך, איך את לא סומכת עליו?"
"אל תדבר איתי על חברים בסדר?" השיבה נעה "אין לך חברים חוץ משירה ומתן ואולי עוד כמה קטנים, אבל אם היית מקשיב לי היו לך עכשיו מלא חברים. כמוני" הוסיפה מרוצה והביטה בדמותה שנשקפה מהמראה. "ועכשיו, בגלל מה שעשית, אני אצטרך להיפרד ממתן"
"מה?" שאל רועי "למה?"
"כי הוא יודע" היא השיבה, בטוחה בעצמה.
"ובדיוק בגלל זה אסור לך להיפרד ממנו" השיב רועי בביטחון ואילו בטחונה של אחותו התערער "למה אתה מתכוון?" שאלה
"תיפרדי ממנו והוא יספר לכולם שאנחנו אחים" השיב רועי וחייך "ואז יש שתיי אופציות, אחת- את תפסידי את כל "החברים" שלך או האפשרות השנייה- כולם יאהבו אותי ואת שירה ויקבלו אותנו לחברה הגבוהה, אה כן, ובאותו מצב שירה גם תחליף את דניאלה במעמד המלכה של דניאלה, נכון שזה נשמע אמין?" כל השיחה הזאת הייתה מלא בציניות, רועי לא אהב את דניאלה בגלל איך שהיא התנהגה כלפי שירה, אבל לא בדיוק שנא אותה, הוא פשוט העדיף להתרחק ולשמור מדניאלה מרחק.
"אני אגיד לך מה" נעה חייכה "תגרום למתן להיפרד ממני"
"אבל חשבתי שאת אוהבת אותו"
"נו בסדר, חברים באים והולכים אבל חברות זה לנצח" היא חייכה. 'לא במקרה שלך' חשב רועי בעצב והביט באחותו בזמן שסילקה אותו מחדרה.
"למה דווקא אני?" שאל את עצמו בבוקר שלמחרת.