צדדים – פרק 1

הכול התחיל כששירה חילקה הזמנות לבת המצווה שלה, זה היה בערך במחצית השנייה ללימודים, "הזמנתי את כל החברים, כי 'זאת לא בעיה' ככה אמרה אימא 'את יכולה אפילו להזמין עוד כמה חברים' אתה מאמין?" שירה סיפרה לרועי והוא הנהן וחייך.
"האמת? לא ידעתי איזה עוד חברים נשארו לי להזמין.. כי הזמנתי את המשפחה, אנחנו לא הרבה, אתה יודע, את כל החברים בכיתה, וגם את החבר'ה מסניף הצופים." רועי הנהן שוב.

שירה חילקה את ההזמנות בכיתה וכולם התפעלו מאד
"איזו הזמנה שווה" אמרה רונה
"ואיי איזה תמונה מעלפת" קראה דנה
"תגידי… יהיה שם הרבה אוכל?" צחק רועי , החבר הכי טוב של שירה מכיתה ג'.
"במיוחד בשבילך.." שירה הבטיחה לו
שירה חייכה, רועי היה החבר הכי טוב שלה, בשנה שעברה הם אפילו יצאו יחד אבל זה לא הלך אז הם החליטו להיפרד.
"אהמ!" קראה דניאלה ועצרה את ההתרגשות, "אבל זה התאריך שלי, את ידעת שירה?" היא הביטה בשירה במבט מתנשא, שירה שנאה אותה.
עכשיו היא הביטה בדניאלה ביראה, רק לפני חודש היא שאלה את כולם אם התאריך הזה פנוי וכולם הסכימו שכן.
"אבל איך?" שירה שאלה "את עובדת עלי, נכון?" הוסיפה, מלאת דאגה.
"ממש לא" דניאלה ענתה עדיין מתנשאת "למה לי לעבוד עלייך?".
"למה? מה עשיתי לך?" שירה שאלה, חסרת אונים.
"כלום" היא השיבה.
"מה את רוצה?" היא שאלה כאשר השירה נעצה בה מבט כועס, שירה הביטה בה בפליאה לאור שאלתה המגוחכת.
"פשוט לא אכפת לך?" שירה שאלה ודמעות הופיעו בעיניה אבל היא מיהרה למחות אותם.כל אותו הזמן כל הנערים והנערות של כיתה ז'2 בהו בשתיים, מעבירים את מבטם משירה לדניאלה כאילו שיחקו בטניס.
"בטח שאכפת" היא צחקקה "הולכת להיות לי מסיבה שיא השווה ובטח שיותר טובה משלך, ממש בלי תחרות" היא הביטה בשירה ואז חייכה אל שרית "רק שאני חייבת לארגן אותה, אז אין לי כוח לשטויות איתך "
"אז את סתם רוצה להתחרות בי?" שירה לא ידעה מה לעשות, הרי אם שתי המסיבות יתקיימו באותו הזמן כולם יעדיפו את המסיבה של דניאלה. היא עשירה יותר ומקובלת יותר. 'לעזאזל למה זה קורה דווקא לי?' שירה שאלה את עצמה.
"כבר אמרתי לך.."דניאלה חייכה חיוך מזויף ששידר 'למה אני צריכה להסביר שוב?' "אני לא צריכה להתחרות… אני תמיד מנצחת, אז למה להתאמץ, לא חבל שתיפגעי?"
שירה לא הספיקה לענות כי דניאלה נפנפה בשערה הבלונדיני ויצאה מהחדר עם שרית. ושירה עמדה שם, המומה, פגועה, וכועסת. מסתכלת על הדלת ומחזיקה את עצמי כדי שלא לפרוץ בבכי.
רועי רצה לגשת אל שירה אבל היא סימנה לו לעזוב אותה והוא יצא עם חבר שלו לחצר, ז'2 התרוקנה מתלמידים.
כשכולם יצאו החוצה סוף-סוף שירה הרשתה לעצמה לבכות, היא לא בכתה ככה מאז שגילתה שאביה מת לפני שנים, כשהייתה בת 3, היא בקושי זוכרת אותו. טשטוש לא ידוע.
היא לא הבינה מה דניאלה רוצה ממנה, מאז כיתה ג' כשהיא הצטרפה אל בית הספר דניאלה שונאת אותה. אפילו עכשיו, בחטיבת הביניים דניאלה לא התכוונה להקל על שירה.
"נראה לי.." מלמלה לעצמה שירה תוך שהיא מוחה דמעה "שהגורל לא מת עליי, הכל קורה דווקא לי".

****
דניאלה חייכה לעצמה, כל-כך קל לעבוד על אנשים, בעיקר על שירה. אחח כמה שזה כיף לעבוד על שירה. "…אז מה דעתך?" שרית הביטה בה
"אה?" היא שאלה בחוסר עניין והביטה בלק הוורוד שצבע את ציפורניה.
"שאלתי אם לדעתך השמפו של…."
'תשמעי לא אכפת לי' היא רצתה להגיד לה, אבל בתור החברה הכי טובה שלה אסור לה, היא חייבת להיות נחמדה לנערה הזאת.
'תזכירי לעצמך שוב למה את חברה שלה?' היא שאלה את עצמה 'בגלל שהיא עשירה, ואבא שלה מכניס אותך איתה לבריכה בחינם'. כן, יופי. הרי היא יכלה להיות בבריכה אצלה אבל שרית התעקשה שגם היא רוצה לתרום לחברות שלהן ואמא של דניאלה מסכימה איתה.
"…אני חושבת להשתמש בשמפו לשיער מתולתל, את לא חושבת?" שרית שאלה
"אני לא משתמשת בשמפו לתלתלים" היא השיבה וניסתה לחשוב על משהו חדש שיהיה אפשר להשתמש בו נגד שירה. "ברור, אין לך תלתלים" צחקה שרית "אבל מה איתי?" היא הצביעה על השיער המתולתל שלה ובחנה את דניאלה.
"אני מניחה שזה הכי נכון" דניאלה בשיבה בשעמום
"הכי נכון?" שאלה שרית.
"שתשתמשי בשמפו לתלתלים" 'אוף, תרדי ממני כבר' רצתה לומר אך רק הוסיפה "מה דעתך על התגובה של שירה?" ושרית השיבה בצחקוק וחייכה.
'טיפשה' חשבה דניאלה 'כבר מזמן הייתי צריכה להחליף חברה הכי טובה, אולי דנה? שמעתי שלאמא שלה יש חנות קוסמטיקה….'
"ראית את ההבעה על הפרצוף שלה?" צחקקה שרית.
"ברור, היא נראתה כל כך עלובה שזה מדהים". דניאלה צחקה.
למה אני שונאת את שירה ואוהבת להרוס לה? בגלל כיתה ג'.
שירה הגיעה בכיתה ג' והילד הראשון שפגשה היה רועי, שהיה החבר הכי טוב שלי, חבר טוב שנלקח ממני, היא לא תשכח את היום שבו ראתה אותו ואותה מסתכלים זה על זה ואומרים אחד לשני "חברים הכי טובים". זה הגעיל אותה, אבל מה שהיה יותר מגעיל זה שהם יצאו בכיתה ה' ונפרדו לפני ו'.
לעזאזל! חשבתה תפסיקי לחשוב על השניים האלה. אבל היא לא יכלה, היא תנקום בשירה. על הכל, על כיתה ג' על שגנבה את החבר שלה ועל שיצאה איתו. היא לא תיפטר ממנה מהר, הו לא. היא תסבול… ולפניי יומיים גילתה בדיוק איך.