צדדים – פרק 5

****
"למה דווקא אני?" שאלה את עצמה שירה כשהשעון המעורר צלצל והעיר אותה, היא דחפה את השעון מאחורי הכרית ומשכה את השמיכה מעל ראשה "אין מצב שאני הולכת לבית הספר, דניאלה בטח הספיקה לספר לכולם על המתיחה שלה"
גלית דפקה על הדלת "שירה?" היא נכנסה "הכול בסדר?"
"אני לא מרגישה טוב" שיקרה "אני לא יכולה ללכת לבית הספר.."
"זה בסדר" אימה השיבה "תשני הרבה טוב? את רוצה שאני יכין לך תה?"
"לא תודה אימא" השיבה שירה וגלית יצאה מהחדר.
אחרי 10 דקות חזרה גלית עם כדור אקמול וכוס תה, רק אחרי שבלעה שירה את הכדור ושתתה חצי כוס תה גלית עזבה אותה לנפשה ויצאה לעבודה.
שירה שונאת לשקר לאימא שלה, ודווקא בגלל העובדה שהיא כל הזמן מאמינה לה, היא משתדלת לא לשקר והיא מצליחה אבל הפעם זה עניין של חיים או ממוות, היא לא יכולה להראות את הפרצוף בבית הספר.
שירה חזרה לישון, בערך בשעה אחת עשרה היא התעוררה, הלכתי היא יצאה למטבח והכינה לעצמה טוסט ומרחה אותו בחמאת בוטנים, היא התיישבה מול הטלוויזיה וצפתה בתוכנית אירוח. בשעה שתיים בצהריים הטלפון צלצל זאת הייתה מירי, המחנכת שלה, "הכול בסדר שירה? למה לא באת היום לבית הספר?" מירי שאלה.
"הכול טוב" השיבה "אני טיפה חולה זה הכול"
"בסדר גמור" מירי אמרה "שרית תגיע אליך לתת לך שיעורים, טוב?"
"אין בעיה.." השיבה שוב אבל הפעם כשהיא קודרת יותר "תודה" אמרה בשקט וחתמה את השיחה.
'שרית' חשבה כשהתיישבה שוב מול הטלוויזיה 'בגללן הכול קרה'.
שירה תמיד האמינה שאין אנשים רעים, רק שהיצר שלהם משתלט עליהם. אתמול הוכיחה לה דניאלה אחרת, יש אנשים רעים, יש אנשים שרק רוצים לפגוע וזה לא היה בגלל שום יצר.
אני אתנקם בה, היא נשבעה לעצמה, אני אתנקם בה בצורה כל-כך רעה שהיא לא תעז לעשות עוד מתיחה כזאת למישהו לעולם!
בשארית היום היא ישבה מול דף נייר וחשבה על אופציות, איך יהיה אפשר לנקום בדניאלה בסוף הגיעה האופציה הטובה מכולם.
"רק למען הפרוטוקול כדאי שתדע" כתבה שירה ביומן הקטן שלה, היא כתבה מגיל שמונה, מהיום שבו דניאלה התחילה להתנכל אליה "ששרית לא באה לתת לי שיעורים ואפילו רועי הפסיק לחפש אותי, נכון שבהתחלה התעלמתי ממנו כי לא רציתי לדבר על זה, אבל עכשיו אני צריכה אותו. בעוד שבועיים אמור להתקיים הבת מצווה שלי ושל דניאלה, ובעוד שלוש שבועות נגמרים הלימודים." ובנוגע לתוכנית הנקמה שלי? יש לי רעיון טוב, אפילו טוב מאד. וזה כולל אותי, את רועי וחתיכת נייר"
את כל זה היא כתבה בשתיים עשרה בלילה. כמה דקות אחרי זה היא נרדמה.

****
רועי כבר החזיק את הטלפון ביד, נכון שמתן אמר לו לחכות ונכון שמירי אמרה ששירה חולה, אבל משהו לא הרגיש לו טוב. דניאלה כל הזמן חייכה אליו כאילו היא יודעת משהו שהוא לו, אחותו אמרה לו שהיא פרנואיד. "וחוץ מזה" הוסיפה "למה שהיא תהיה ערה בשתיים עשרה בלילה?" היא הביטה בדמותה שבמראה ואז ברועי, "אוי די להיות מתוסכל כל כך"
"אני לא מאמין שעשית דבר כזה לשירה, הבנתי שאת חברה של דניאלה אבל למה פגעתם בשירה בצורה כזאת?" הוא עדיין היה בשוק מהעובדה שאחותו השתתפה במזימה נוראה לפגיעה בכבוד של שירה, לאסוף עליה ככה מידע מאחוריי הגב ואז לנעוץ לה סכין בלב ולנפץ את הסיכויים האחרונים שלה לפגוש חברה קודמת… ולחשוב שזה התיאור של נעה!
"אוי, זאת הייתה מתיחה" היא השיבה לו "זה לא באמת הזיק למישהו"
"מעניין מה אימא ואבא יגידו אם הם ישמעו על המתיחה הזאת שלך"
"אתה לא תעז" היא הביטה בו
"הו, את יודעת שכן" הוא אמר
"ולמה שתעשה את זה?" היא שאלה, פחות בטוחה עכשיו.
"כי שירה חברה שלי"
"ודניאלה חברה ש…"
"היא לא" הוא אמר לה והשתיק אותה לפני שהמשיכה "אם היא הייתה חברה שלך היא הייתה משתפת אותך ומספרת לך שהיא עושה היום מסיבה או ש…."
"סליחה… מה?" היא שאלה עוצרת אותו "איזו מסיבה?"
"אה, כן." הוא חייך "מסיבה לכבוד החברים הכי טובים שלה, אפילו אני הוזמנתי. את תגידי לי שאת לא" נימה מלגלגת הצטרפה לקולו
"אני לא מאמינה לך" היא אמרה "דניאלה הייתה אומרת לי"
"אה, באמת?" רועי שאל ושלח את היד שלו לתוך התיק. הוא הוציא ממנו מעטפה קטנה עם הזמנה והושיט אותה לנעה "ומה זה לפי דעתך?" הוא שאל
"איך…? מה…?" היא לא ידעה מה לומר והשתתקה
"היא עדיין חברה שלך?" הוא שאל
"כן, חתיכת אידיוט" היא אמרה והראתה לו את ההזמנה "זאת הזמנה למסיבת יום ההולדת שלי בשבוע הבא כשאני חוגגת שלוש עשרה, ויותר מזה…" היא דחפה לו את ההזמנה לפרצוף "זאת מסיבת ה-פ-ת-ע-ה. לא קראת את ההזמנה?"
רועי לא ידע מה לומר, זה לא היה בתוכנית שלו. למה זה קורה לו עכשיו? התוכנית הייתה כ"כ פשוטה: לגרום לנעה להאמין שדניאלה לא חברה שלה, נעה תסכסך בין כולם ותפריד בין כל הבנות הסנוביות האלו, טוב, זה לא הלך.
"ועכשיו" אמרה כשהיא דוחפת את ההזמנה חזרה לתיק שלו "אני הולכת לישון, כדאי גם לך לעשות ככה" היא יצאה מהחדר ורועי נשאר לבדו.
אחרי עשר דקות שהחזיק את הטלפון, החליט שזה רעיון מגוחך וזרק אותו על השולחן.
"אני אתקשר בבוקר…" הוא הבטיח לעצמו שנייה לפני שנרדם.