צבע הדעת – פרק 8 חלק א'

"אני כל כך שונאת את הקיץ. כל כך שונאת." רטנה אנג'י ויצאה מן המשאית, עוטפת את גופה בידיה ומשפשפת את כפות ידיה על עורה, מנסה להתחמם מן הרוחות הקרות שנשפו בערפה וגרמו לעורה לסמור.
לאחר ההסכם בין החבורה, הוחלט שכולם ייסעו ביחד אל ביתם הישן של ג'ורדן ומייק ושם יבלו את הימים הקרובים (או על פי מילותיו של מייק, "עד שלא יתחשק לי יותר"). הם נסעו במשך כשש שעות, בהם פעם ראשונה שאנג'י ישנה שינה שלווה יחסית – ולא כואבת. לא קשה להסביר כמה אנג'י לא חיבבה את העובדה שבארבע בבוקר היא נאלצה להסתובב בקור המקפיא – בזמן שאפילו השמש עוד לא זרחה.
"תירגעי, ג'ינג'ית." מייק, היחיד שישב במקום שמיועד לישיבה, פתח את הדלת וקפץ בקלילות בין המדרגות הקטנות. הוא טחב את ידו הימנית במכנסיו הכחולים בזמן שסובב את צרור המפתחות שהחזיק בין אצבעות ידו השנייה. גופייתו השחורה הייתה מכוסה כמעט לגמרי בג'קט חמים ועבה בצבע כחול כהה שכיסה את ידיו השחומות והשריריות והחיוך הממזרי בפניו מיהר להופיע. "לא כל כך קר."
"מה אתה אומר," אנג'י הזעיפה את פניה וניסתה להיראות כועסת – אך פניה הזועמים ועורה הרועד גרמו רק לגיחוך להיפלט משפתיו של מייק. שיערה האדמוני של אנג'י נותר זרוק על כתפה השמאלית ועל פניה התנוסס פרצוף חמוץ ולא מרוצה במיוחד. היא עדיין הייתה לבושה במכנס הג'ינס הקצר שלה ובגופייה קלילה בצבע כחול כהה, והיא כמעט העדיפה לסבול את החום המחניק של הצהריים בלי מזגן פעם נוספת מאשר את הקור המצמרר."היה לך את המעיל הזה כל הזמן?"
"אני תמיד מוכן לכל אירוע."
"אתה פשוט חתיכת דו-"
"למה ישר ריבים על הבוקר?" קווין מלמל בעייפות בעוד הוא נשען על ריין ושניהם החלו לרדת מהמשאית בעדינות. קווין היה גבוה מריין בסנטימטרים אחדים ומשום כך נאלץ לכופף את גבו כדי שהעזרה של ריין באמת תועיל במשהו. הוא היה מעט יותר שרירי מריין וזרועותיו הבהירות נראו יותר בריאות מלפני שעות אחדות. הפצעים והחתכים שהיו על כל שטח גופו נראו מעומעמים וצבעם נהיה אדמדם מעט, אבל זה היה שיפור רציני יחסית למה שהיה בתחילת הדרך. הרגל הימנית שלו וידו השמאלית עדיין פעמו מכאב נורא בכל פעם שנאלץ להשתמש בהם, ובכל פעם עיניו החומות התכווצו בכאב, אך הוא למד לסבול את זה בשקט. שיערו הבלונדיני והחום היה מעט פרוע אחרי שינה מתוקה ועמוקה, והוא בעצמו נראה כאילו עוד כמה שניות יירדם על ריין עד סוף הקיץ – וריין לא נראה מרוצה מזה כל כך.
הוא נראה הרבה יותר טוב מאתמול, למרות שג'ורדן בכלל לא ריפאה אותו, דבר שמאוד סקרן אותה. אנג'י זכרה איך הוא התרסק מעייפות בשנייה שנשכב על הרצפה, ונחר בקול רגוע ובצורה מצחיקה במיוחד.
מוזר, היא לא זכרה שריין הלך לישון.
"אולי תפסיקו לריב, לפחות לכמה דקות?" קווין פלט פיהוק ארוך ומתח את ידיו, דבר שלא ממש הקל על ריין לשמור עליו ביציבות. "לא נמאס לכם?"
"ברגע שהוא יתנהג לא כמו.." אנג'י בחנה את מייק במבטה כשמבט כועס מתנוסס על פניה. "הדבר הזה."
"היא רק מקנאה." מייק הקיף את עצמו בעזרת ידיו הגדולות ונע במקומו, פולט אנחות של פינוק. "כי לי נעים וחמים, והיא גוש של ק-"
"תסתום!"
"הכל בסדר, אל תבכי." גיחוך מרוצה נפלט מבין שפתיו של מייק ואנג'י קיללה אותו במהירות. בזמן הזה ג'ורדן הספיקה לנעול את כל דלתות המשאית. "אני בטוח שאם תעצמי עיניים, תתפללי עמוק עמוק בלב רחב הקיץ יחלוף במהירות!" מייק הניח את ידו על כתפה של אנג'י והטה את ראשו כשחיוך סרקסטי ומטופש התנוסס על פניו. "רק תעשי את זה במשך שלושה חודשים, ואז נדבר-"
"יש לך כפתור כיבוי בכלל?" אנג'י העיפה את ידו ממנה ופלטה קללה מהירה, אך בתגובה מייק רק שילב את ידיו וגיחך בזמן שקווין מלמל דבר מה לא ברור וגלגל את עיניו.
"אפשר ללכת כבר?" ג'ורדן תפסה בידו של מייק ומשכה אותה למטה, מנסה לתפוס את תשומת ליבו. בתגובה הוא משך בידה, תפס במותניה והרים אותה – בעוד ג'ורדן צרחה בשמחה. הוא הוריד אותה בזהירות ותפס בידה הקטנה, תופס במפתח שהחזיקה בידה השנייה וטוחב אותו בכיסו. "בדיוק הולכים, קטנה."
"רגע," היה זו הפעם הראשונה שריין דיבר בשעות האחרונות, וכל המבטים הופנו אליו. הוא צעד מעט קדימה, מאלץ את קווין להיגרר אחריו, והביט במייק בכעס מסויים. "אכפת לך להגיד בכלל איפה אנחנו?"
"ברוכים הבאים לטלוריד, קולורדו." מייק שילב את ידיו והמשיך לנעוץ את מבטו בריין – אך חיוך רגוע ושבע רצון עלה על פניו. "וכאן נהיה בזמן הקרוב-"
"רגע," אנג'י הרימה את ידה ובהתה באוויר, חושבת על דבריו של מייק. "אני גם גרה פה, אולי בצד השני של העיר." אנג'י חרקה את שיניה ובכעס הביטה בג'ורדן ובמייק בעיניה הירוקות והרושפות. "נסענו את כל הדרך הזאת כדי לחזור?-"
"תאשימי את קווין, הוא רצה טרמפ." מייק משך בכתפיו והחל ללכת לכיוון הבית, מתעלם לחלוטין מאנג'י. היא פלטה אנחת כעס והתקדמה לכיוונו של ריין – נעמדת לידו ומשלבת את ידיה.
"אני שונאת את הבחור הזה."
"מסכים."
………………………………………………………………………………………………….
מהרגע שמייק פתח את הדלת, אוויר חמים ומפשיר אפף את גופה של אנג'י. היא נאנחה בתענוג ועצמה את עיניה לכמה שניות בזמן שצעדה אל תוך הבית.
הוא לא היה גדול, ולא מרשים במיוחד. קירות הבית היו צבועים בצבע לבן פשוט שנתן לבית אווירה ריקה מאוד ואנג'י ראתה דלת אפורה ונעולה אחת שהפרידה בין המטבח והסלון לחדר שינה אחד גדול. באמצע החדר הגדול (שתפס את רוב חלל הבית) נחה ספה ארוכה ואפורה שעליה נחו ברכות שתי כריות ארוכות בצבע אפור כהה יותר. ידיות הספה נצבעו בקלילות בצבע חום בהיר ונחו על שטיח ישן בצבע אדמדם – חום ובקצוות השטיח נחו עוד שתי כורסאות אפורות ופשטות, בעלות משענת עמוקה וידיות רשמיות – דבר שהזכיר לאנג'י כיסא של שופט בבית משפט.
ליד קירות הבית הוצמד שולחן שיש ארוך – צבעו היה לבן והוא היה מוכתם כולו בנקודות קטנות ולא מדויקות בצבע אפור. על השיש נחה קופסא רחבה, שהדיפה ריח חזק של עץ ישן, וכיור קטן ולבן שהיה מכוסה כמעט כולו בכלים צבעוניות ומלוכלכים.
ליד השיש הונח מקרר צר וארוך. הוא היה צבוע בצבע לבן מתקלף וידית כסופה ננעצה במרכזו. על רוב שטחו התפרסו תמונות רבות ומטושטשות וציורים רבים שציורי במיומנות בעיפרון דק או בעפרונות פחם עבים. בקצה הבית הוסתרה בחוסר הצלחה דלת נוספת, עשויה מעץ קשיח ועבה, שעל מנעולה נח מפתח כבד.
"ברוכים הבאים." ג'ורדן מלמלה בעוד היא נכנסה במהירות לביתה ורצה אל הספה הרחבה. היא קפצה עליה בחזקה ומעכה את הכרית הראשונה שראתה בחיבוק מועך ואוהב. "אני אוהבת את הבית."
"בית.. נחמד." אנג'י מלמלה. היא עוד התענגה על החום הנעים שאפף את הבית בזמן שניסתה לבחון את הבית כמה שיכלה. ריין תמך בקווין בגופו ועזר לו לפסוע בעדינות אל תוך הבית, סוגר את הדלת בעזרת רגלו ועוזר לו להתיישב על הכורסא הקרובה ביותר. קווין התיישב בזהירות על הכורסא ופלט אנחת רוגע, בעוד הוא מהנהן לתודה אל עבר ריין שעמד לידו.
"טוב, עצלנים, יש לנו משימה להתחיל." מייק הניח את אמותיו על רגליו בזמן שהביט בכולם במבט ממוקד. הוא שלח מבט אל ג'ורדן, שבמהירות הנהנה לעברו וקמה מן הספה. "יש לנו הרבה עבודה לעשות-"
"אנחנו נצטרך להתחלק לקבוצות," ג'ורדן חזרה במהירות כשזרועותיה מחבקות את הספר הגדול שלה – כריכתו מרופטת ומלוכלכת מתמיד. "כמה מאיתנו ילכו לשכנע מואר אחד והשאר ילכו לשכנע מוארת נוספת שזיהיתי לפני חודשיים." ג'ורדן החלה לדפדף בספרה בזמן שאנג'י וריין התיישבו על השטיח אחד ליד השני. ריין פלט פיהוק ארוך ואנג'י החניקה צחקוק קל, מביטה בפניו השזופות בשמחה. "חסרות שעות שינה?-"
"תתרכזו," קווין סינן לעברם ואנג'י השתתקה, אך ריין חיוך לכיוונה וקרץ לה לאות אישור. "בינתיים נתחלק לקבוצות, לא מייק?"
"כן." מייק הנהן אל עבר קווין. "לצערי אתה-"
"הנה," ג'ורדן נאנחה בהקלה וחייכה לעבר חבריה. "מצאתי." ג'ורדן ירדה מן הספה והתיישבה על רצפה, עדיין שעונה על הספה עצמה, וסובבה את הספר לכיוון אנג'י, ריין וקווין.
בעמוד הראשון הייתה מצוירת נערה עדינה. קו הלסת וקו הפנים שלה ציירו בעיפרון דק ונעים, שגרמו לפניה להיראות עדינים ורגועים. היה לה אף קטן ושפתיים דקות ופתוחות במקצת, ושיערה הגלי והעבה נפל והודגש במיומנות רבה בשילוב בין עיפרון חום דק ובין עיפרון פחם עבה. העיניים שלה היו גדולות יחסית, וקווין הרגיש כאילו היא באמת בוחנת אותו בעיניה הכהות. קווים קצרים ומקושקשים הקיפו את כל גופה, ואפפו אותה כמו ההילה שאנג'י התרגלה לראות על ריין. מעליה היה כתוב בכתב ידה הצעיר של ג'ורדן "מוארת".
בעמוד השני קו לסת בולט ורזה צוייר בעזרת עיפרון עבה ונעים. לדמות צוייר צוואר ארוך ומתוח, כאילו אדם חונק אותו בזה הרגע. האף שלו היה דק וסולד, ועיניו היו קטנות וקרות ומעט הוסתרו ע"י שיער שחור ומפוחם שנפל על מצחו. שפתיו הדקיקות והאפרפרות נמתחו לחיוך קל ומשועשע בעוד כל גופו היה מכוסה בקפוצ'ון עבה וכהה, שנפל על שיערו בקלילות.
"אני, מייק וקווין – אנחנו נלך אחרי הנערה בזמן שריין ואנג'י ילכו לחפש את הנער, ברור לכולם?" למרות שהייתה הצעירה מכולם, היו הפעמים שאף אחד לא יכל להתנגד אל ג'ורדן הצעירה. כולם הנהנו בהסכמה.
"תכירו את שני הנערים החדשים שנצרף לחבורה," מייק שילב את ידיו בחיוך וקם ממקומו. "נו? קומו. מייסי אנג'לה ודניאל אייס מחכים."