צבא, ההגנה, לישראל- פרק ראשון

כול פרק הולך להיות שלב של השירות הצבאי שלי. התחלתי בתור מורה חיילת לפני הקורונה. אחרי שהיא הגיע כול השרות שלי התהפך והשתנה והפך לאחד הדברים הכי חסרי וודאות שקרו לי בחיים. היה לי שירות מיוחד ייחודי והזוי לחלוטין אז אני אכתוב, מקווה שתהנו. :)

פרק ראשון- טירונות וקורס מורות חיילות.

טירונות-

הדבר שהכי הפחיד אותי בגיוס זה להגיע לגבעת התחמושת להציג את צוו הגיוס שלי ולעבור בדלת לחכות לאוטובוס. לא שרשרת החיול, לא הטירונות, לא המרחק מהבית… לא!
המחשבה לעבור בדלת וחוסר הידיעה של מה לעזאזל קורה בשנייה הזו אחרי שאני הולכת בדלת הפחידה אותי פחד מוות. פחד לא הגיוני וחסר בסיס שנרגע בשנייה הזו שזה קרה אבל עד אז… הייתי בקרשים… סתם עכשיו אני סתם דרמתית אבל באמת אני זוכרת שעד שזה קרה ואשכרה היה שטויות… הייתי צריכה להזכיר לעצמי שכנראה שאם כולם עוברים את זה, כנרה שגם אני אצליח…

אז הצלחתי לשרוד את השנייה הלא ברור הזו, עליתי על האוטובוס שלקח אותי לשרשרת החיול (ששם במזל קיבלתי מדים מידה 46 בגזרה גבוהה) ומשם לבסיס מחנה 80. שם מילאתי חמש פעמים טופס שבו אני מסבירה מה המצב הכלכלי של המשפחה שלי (סבבה לגמרי) מה הפרופיל הרפואי שלי (64… אסמטית, ומשקפופרית. מה נעשה) ומה עושה כול אחד מבני המשפחה בחייו כרגע (שחררו ממני אנא ערף). ואחרי זה התחלתי טירונות 02, מה שאני זוכרת משם זה- אוכל ממש רע (חוץ מבביקורת אכ"א וואלה יופי) שהיה ממש חם, אחלה בנות ונשק.
מישהו מוכן להסביר לי למה בנות שעושות טירונות 02 שהתגייסו להיות מורות חיילות צריכות ללמוד להשתמש בנשק? כי אני לא הבנתי…
רק בשביל שתבינו פחות או יותר איך נראתה הטירונות שלי אני אספר לכם על סיטואציה אחת שמבחינתי מסכמת את הטירונות בצורה הטובה ביותר.
באחת מהפעמים שאכלנו בחדר אוכל אני סיימתי לאכול יחסית מוקדם ופיניתי את הצלחת. באתי לצאת מהדלת כשפתאום שמעתי משולחן אחר שלא ישבתי בו מישהי שמסבירה לבנות על התנועת נוער שהייתי בה (תלם-הנוער של התנועה הרפורמית) והתחילה לשיר להן שיר שהיינו שרים. באותה השנייה אני באתי אליה נתתי לה חיבוק, אמרתי סליחה, יצאתי מהחדר אוכל והתחלתי לבכות. עכשיו שתבינו אני והיא לא באמת מכירות היא היתה רק במכינה של תלם ואני לא. כן יצא לנו לדבר במהלך הטירונות. ככה שכשנתתי לה חיבוק מצד אחד היא הבינה למה עשיתי את זה, אבל זה עדיין היה מאוד מוזר ומביך לשתינו. וככה פחות או יותר נראתה רוב הטירונות שלי. מביך, מוזר, לא ברור, אבל חוויה בסך הכול טובה.

קורס-
אחרי הטירונות יש קורס. אח קורס מורות חיילות *מבט חולמני* לא יודעת כמה ממכם יודעים מה זה מורה חיילת אז אני אסביר… ביחידת מורות חיילות יש כ-5 מסלולים: חימ"ש, פנימיות, ת"ת, ירוקות, וקל"ע. כול אחד מהמסלולים מתמקד ב"אוכלוסיה" אחרת של בני נוער אבל בעקרון התפקיד של מורה חיילת זה לעבוד עם בני נוער לעודד אותם להתגייס לקרבי ולתמוך בהם לכול אורך התהליך… זאת ההגדרה המאוד "יבשה" בפועל זה עבודה עם נוער שהרבה פעמים נחשב "בעייתי" ולהתמודד איתם בהרבה מאוד סיטואציות. בשביל זה יש קורס מורות חיילות.
בקורס למדתי הרבה על הצבא… על נוער… על דרכי התמודדות… על סוגי אנטיליגנציות… על נוער בסיכון ספציפית… קצת קרימינולוגיה… סמים… ובכללי כול מה שנדמה לכם שיוכל לעזור לילדה בת18 על מדים להתמודד עם ילדים בני 16 17 ו18 שפשוט לא התגייסו עדיין.
מה שאני זוכרת מהקורס זה שהייתי מותשת. זה קורס מאוד אינטנסיבי וכול שבוע כול אחת צריכה לבנות פעילות על משהו אחר שאותה היא תוכל להעביר לקבוצה במקרה של בלת"מ בלו"ז או שסתם צריך להעביר את הזמן. היינו קמות בבוקר מעמידות מסדר הולכות לשיעורים לומדות עד הערב פחות או יותר ברצף. באמת שהמזל, והדבר היחיד שהחזיק אותי לא להרדם זה העובדה שרוב השיעורים היו באמת מעניינים. אני חושבת שלהיות מורה חיילת זה אופי. את חייבת להיות עם אנטיליגנציה רגשית גבוהה רצון לתרום ולעזור ולדעת להיות בלי שיפוטיות.
במהלך הקורס באה אלינו מרצה שקוראים לה נעמה. קרימינולוגית, מטפלת ובן אדם מגניב לגמרי. היא עשתה לנו את רוב השיעורים המעניינים באמת שהיו. ובפעם האחרונה עשינו ביחד איתה סיור בירושלים בשביל לראות נוער "בסביבתו הטבעית"
הלכנו למרכז העיר בירושלים ביום חמישי בלילה, לא על מדים. בתור ירושלמית שהיתה בסיטואציה הזו בדיוק כבר הרבה פעמים לפני, זה הרגיש לי הזיה אחת גדולה. נעמה בעזרתם של מדריכים נוספים הסתובבה איתנו בעיר בקבוצות קטנות והם הסבירו לנו על בתים ספציפים שבחיים לא שמתי לב אליהם, "ששם גרים נוער שנמצא ברחוב" "שם עסקת סמים בול קוראת" "בחבית הזו של הבירה שמים חומרים" ועוד כול מיני דברים שמצד אחד היו שיא הנורמאליים וחלק מהשגרה אבל בכול זאת תמיד היו חבויים מהמבט שלי. בעצם הדרך שבה אני אסכם את הקורס של המורות חיילות זה שהוא פתח לי חלון. הדברים תמיד היו שם בחוץ, והיכולת לראות אותם תמיד היתה אצלי אבל הקורס עזר לי לחדד את היכולת לשים לב לדברים האלו.

זאת ההתחלה… תגיבו לי מה חשבתם עד עכשיו… ואני אנסה להמשיך לכתוב… גם בשבילכם אם תרצו אבל גם בשביל עצמי :)