פר 15 החיים שלי חלק ב׳ ״הסוף״

את הפרק הזה מומלץ לקרוא עם המנגינה של השיר של כמעט מלאכים ׳miedo a predate' 
נכנסתי לחדר וראיתי את אריק ודונה מתנשקים.
״ג׳קי…״ אמרתי.
״מה עם ג׳קי?״ אמרה דונה.
״היא…היא מתה״ אמרתי.
•נקודת מבט של הסופרת•
סאם סיפרה להם את מה שאמר הקריין בחדשות.
״זה לא…זה פשוט לא יכול ליהיות…״ אמרה דונה בעודה בוכה.
״אני…אני לא יודע מה לומר…״ אמר אריק.
אריק הכיר את ג׳קי. היא בילתה איתו ועם דונה הרבה זמן.
סאם ודונה בכו בלי סוף, חשבו על החברה הכי טובה שאיבדו, לא אכלו, לא שתו פשוט בכו וחשבו עלייה.
עלו להם פלאשבקים לראש, הרי בכל זאת הם חברות ממש טובות מגיל 3.
-פלאשבק של סאם-
הילדות היו בכיתה א, רק עלו לכיתה הזאת.
״אני מפחדת״ אמרה ג׳קי.
״כיתה א היא לגדולים, ואני רוצה להישאר ילדה״ אמרה דונה.
״רק אם ניהיה שלושתנו ביחד לא נפחד.״ אמרה סאם. 
הבנות שילבו ידיים אחת של השנייה ונכנסו לכיתה.
-סיום פלאשבק.-
דונה הסתכלה על התמונה של שלושתן, בפורים בכיתה ג.
היא עברה תמונה, ראתה תמונה שלהם מקבלות תעודת הצטיינות בכיתה ח.
היא עברה תמונה, וראתה את התמונה שלהן שהם התכוננו לנשף.
ככה היא עברה תמונה תמונה, בכתה בכל פעם. היא בכתה ושמה את ראשה על צאוורו של אריק.
-לאחר יומיים-
ההלוויה של ג׳קי. כולם באו בשחור כמובן. סאם ודונה ראו את הגופה של ג׳קי, כבויה ומביטה למרום. הלבישו את גופתה בלבן, ככה היא כתבה בצוואה שלה. היא הוכנסה לתוך ארון אדום גדול. הארון הוכנס לאדמה. הם כולם הבינו כבר שהם אינם ישובו להתראות איתה. הייד חיבק את סאם, אמר לה ״אני מצטער״ והיא המשיכה לבכות. דונה קמה, השאירה את אריק עם שתיי העגלות. ״איך נפרדים ממך? היית חברה טובה, חברה לחיים, והקרבת הכל למעננו. איך נפרדים מבן אדם ששינה לנו את החיים? איך נפרדים ממי שהייתה…החברה הכי טובה בעולם?״ היא אמרה בראש מורכן.
סאם קמה, מביטה בארון, והוציאה גיטרה. ״ברשותכם אני רוצה לשיר שיר בהקדשה לג׳קי״ אמרה סאם והוציאה את הגיטרה. (מי ששומע עם המוזיקה אז פה אפשר כבר להפסיק) 
״רצית לעוף, רצית כבר הלאה.
עם חצי חיוך, עלית למעלה. 
מיליון כוכבים בשמיים תופסים את הצבע שלך בעיניים, רציתי שנייה אחת, לומר לך שלום. אני רציתי לשיר, את הרמת לי גיטרה. מלאכית מנגנת, לי עכשיו אז אני שרה. מליון כוכבים בשמיים תופסים את הצבע שלך בעיניים תני רק עוד שנייה אחת לומר לך שלום. אני רציתי לשיר לך לומר לך שלום. רציתי שנייה אחת, לומר לך שלום״ סאם שרה. הם כולם בכו, נזכרו בה. התעצבו כולם שראו על קברה כתוב ׳ג׳קי ברקארט, 1996-2013׳. 
כל אחד הלך לדרכו, נשארו שם רק סאם, דונה, אריק, התאומות והוריה של ג׳קי. ״כבר נתת להן שם?״ שאלה סאם, מביטה בדונה מעבר למשקפיי השמש השחורות. המשקפיים האלה הסתירו את עייניהן, כבר אדומות מהבכי הרב. ״אליסון ובריטני פורמן״ אמרה דונה.
״חבל…חבל שג׳קי לא…לא ראתה אותם״ אמרה סאם מכווצת את שפתיה לבפנים, מנסה לא לבכות.
״את יודעת? תמיד דמיינתי את שלושתנו בגיל 30-20 מסתובבות עם הילדים שלנו, את מיני דונה, את מיני סאם, ומיני ג׳קי… שיהיו לנו ילדות והם יהיו גם החברות הכי טובות כמונו״ אמרה דונה.
״גם אני, ראיתי את שלושתנו גם עם נכדים, עם ילדים, מעבירות את השנים ביחד, יוצאות ביחד למסעדות, לקניונים.״
״מה זה? את שומעת זה נשמע כמו בכי״ אמרה דונה. הבנות הלכו לכיוון קול הבכי והבחינו במייק, ישב על הספסל, בוכה. מייק היה עם משקפיי שמש שחורים אך היה אפשר להבחין בכך שהוא בכה במהרה. הוא החזיק תמונה, שלו ושלה, של ג׳קי. ״זה אשמתי! זה הכל באשמתי!״ צעק, מחה את כאבו.
הבנות הלכו, אריק ודונה הלכו לביתו של אריק, הוא שכר דירה קטנה עד שהם ימצאו דירה. סאם הלכה לבדה, הרגישה סחרור, ופתאום נפלה. היא הייתה בהכרה, אך אינה הצליחה להזיז אף לא איבר אחד. היא הבחינה בראות פנים, עם מסכה מאותה הסוג של מה שהיא ראתה באותו יום שהיא ודונה חזרו עם המונית. היא ידעה שזה אדי, אך לא הייתה לה האפשרות לחסוף את פרצופו. הם הגיעו למקום כלשהוא, היא לא ידעה לאיפה בדיוק. היא התעוררה, אך הייתה קשורה לכיסא מול אדי. ״סוף סוף, הגיע הזמן שאני יחשוף את פניי״ אמר אדי. הוא הוריד את המסכה ״לא ייתכן…לא ייתכן… דילן !!!!״ אמרה סאם. דילן חייך אליה חיוך רשע, וזרק את מסכתו לרצפה.