פרק 9 -פרק המשך ל"החיים שלה משתנים"

"זאת ההפסקה האחרונה." מאי אמרה לירין כשיצאו מהכיתה.
"אני יודע…" הוא אמר.
"אתה בכלל מתכנן לדבר איתה היום?" מאי שאלה.
"כן, כן. אני אדבר איתה בהפסקה הזאת." ירין התחיל להילחץ רק על המחשבה על זה.
"פססט… טוהר… אתה יכול להגניב לי תיון מחדר המורים?" סאלי שאלה את טוהר בלחישה בזמן שסידרו את התיקים שלהם על הדשא.
"יותר מידי תלמידים מבקשים ממני." הוא אמר וסאלי צחקה.
"סתם… אני בכלל לא אוהבת תה." סאלי אמרה וטוהר צחק.
"אני יכול לדבר איתך?" ירין שאל את סאלי. הוא תהה לעצמו למה היא לא יזמה שיחה איתו אם היא בעצמה הודתה ברגשותיה אליו.
"כן." סאלי אמרה ונעמדה. היא ניסתה לנחש על מה הוא רוצה לדבר איתה.
"תיהיה בשקט אתה!" מאי אמרה לעמית והתנוענעה באי נוחות מאחורי העץ.
מאי, עמית הבת, טוהר ועמית ניסו להציץ על סאלי ועל ירין. אבל העץ שהם הסתתרו מאחוריו לא היה גדול במיוחד.
"אני לא שומע כלום." טוהר אמר והשקיף על הספסל שעליו ישבו סאלי וירין.
"על מה רצית לדבר?" סאלי שאלה את ירין.
"אֵ…" ירין אמר. ברצינות? היא אומרת לו שהיא אוהבת אותו לילה קודם ועכשיו היא מתנהגת כאילו זה אף פעם לא קרה?
"רציתי לדבר איתך על מה ששלחת לי אתמול…" ירין אמר.
"מה שלחתי לך אתמול?" סאלי שאלה.
ירין שתק והסתכל על סאלי. הוא ציפה שתבין את הרמז לבד.
"אתה מתכוון לשיחה שהייתה לנו אתמול בוואטצאפ? כי אם כן אתה תצטרך להיות יותר ספציפי, דיברנו על הרבה דברים." סאלי אמרה.
"את לא יכולה לעשות לי את זה." ירין אמר לסאלי אחרי שהבין שכנראה סאלי התחרטה על מה שאמרה ועכשיו היא מתנהגת כאילו היא אף פעם לא אמרה לו שהיא אוהבת אותו.
"לעשות מה?" סאלי שאלה, חסרת אונים. היא לא הבינה לְמה ירין מתכוון.
"סאלי, אם את מתחרטת על מה שאמרת, פשוט תגידי לי." ירין אמר.
"אני לא יודעת על מה אתה מדבר…" סאלי אמרה. ובאמת, היא לא ידעה על מה הוא מדבר.
ירין נאנח. "ממה את חוששת? את חושבת שאני לא אוהב אותך בחזרה? כי אם זה מה שאת חושבת, את טועה. כי אני גם מֵאו-" ירין לא הספיק לסיים את המשפט כי-
"עצור!" סאלי קראה.
"מה..?" ירין שאל.
"אוהבת אותך?" סאלי שאלה את ירין.
"כן… מה שאת אמרת לי אתמול." ירין אמר.
"בחיים שלי לא כתבתי דבר כזה!" סאלי אמרה ונלחצה. אולי היא באמת כתבה לירין שהיא אוהבת אותו ואז היא שכחה מזה?
ירין הוציא את הטלפון שלו, נכנס לצ'אט שלו עם סאלי וסובב את המסך כדי שסאלי תראה את ההודעה.
סאלי כמעט התעלפה כשהיא ראתה את ההודעה האחרונה שהיא לכאורה שלחה לירין.
"סאלי?" ירין שאל כשראה את פניה החיוורות.
"אין מצב. זאת לא אני, אני לא כתבתי את זה." סאלי אמרה והמשיכה להסתכל על ההודעה. היא לעולם לא הייתה כותבת סוג כזה של הודעה, גם אם היא הייתה מאוהבת במישהו והיא הייתה רוצה לספר לו את זה בהודעה. שלא לדבר על זה שהיא הייתה מעדיפה לספר לו את זה פנים מול פנים.
משהו בפניה של סאלי אמר לו שהיא דוברת אמת. "ברצינות?" ירין שאל.
"כן! זאת לא אני!" סאלי אמרה. "זה חייב להיות מישהו אחר שכתב את זה במקומי!"
הוא נותר חסר הבעה לכמה דקות, מה שמאוד הפחיד את סאלי. הוא הרגיש איך השמחה שלו מתפוגגת ממנו.
"ירין?" סאלי שאלה. "אני די בטוחה שאחד האחים שלי עשה את זה…" היא אמרה.
ירין הוריד את הראש שלו וניענע אותו מצד לצד. הוא חייך חצי חיוך.
"אתה כועס עליי?" סאלי שאלה את ירין והורידה את ראשה בשביל שפניהם יפגשו.
"ל-לא…" ירין אמר. "זאת לא אשמתך…" הוא נמנע מלהסתכל לסאלי בעיניים.
סאלי חיבקה את ירין. היא לא ידעה אם ירין עצוב או לא, אבל היא החליטה שבכל מקרה, חיבוק יעזור.
ירין הופתע מהחיבוק הפתאומי, אבל הוא חיבק אותה בחזרה. הוא עתה על פניו גוון עמוק של אדום. היה לה את הריח המוכר של הוַניל וירין חיבק אותה חזק יותר, אבל לא עד כאב.
טוהר קינא בהם, אבל הוא לא אמר דבר. הוא רק הסיט את מבטו הצידה.
"למה הם מתחבקים??" עמית שאל בקנאה.
"כי אולי עכשיו הם בני זוג? כאילו, הוא מאוהב בה והיא מאוהבת בו…" עמית אמרה.
עמית ידע את זה כבר… אבל הוא עדיין לא רצה להאמין שסאלי התאהבה במישהו אחר, ועוד אחרי שבוע אחד! אפילו הוא לא התאהב אחרי שבוע אחד בבית הספר… האומנם?
"צריך להשמיד את המקצוע הזה…" עמית אמר כשיצאו משטח בית הספר.
"זה כיף ללמוד מתמטיקה רק כשאתה מבין את התרגילים ופותר אותם בקלות." טוהר אמר לעמית. למרות שהוא בעצמו לא הצליח לפתור בקושי עשרה תרגילים בגלל מה שעמית אמרה על סאלי וירין, "כי אולי עכשיו הם בני זוג? כאילו, הוא מאוהב בה והיא מאוהבת בו…".
"זה לא זה… זה פשוט… משעמם…" עמית אמר. שיעורי מתמטיקה באמת היו משעממים שאין את סאלי להציק לה.
"אבל יש לך מושג מי היה יכול לעשות את זה?" ירין שאל את סאלי בזמן שחיכו בתחנת האוטובוס.
אף אחד מהחבורה לא שאל את סאלי ואת ירין על השיחה שלהם, הם הניחו שהם התוודו על הרגשות שלהם ועכשיו הם סוג של ביחד. אפילו מאי לא עשתה עניין מכל הדבר, בגלל טוהר. ירין וסאלי היו היחידים שדיברו בזמן ההמתנה לאוטובוס.
"לא… אבל אני כן יודעת שזה מישהו מהמשפחה שלי." סאלי אמרה. "זה פשוט דבר מרושע לעשות…"
"כן…" ירין אמר. הוא לא ידע בדיוק מי בן המשפחה הזה אבל הוא תיעב אותו.
ירין וטוהר עמדו זה מול זה. הם נשארו שקטים כל הנסיעה באוטובוס. טוהר רצה להגיד לירין מזל טוב על הקשר שלו עם סאלי, אבל הוא פשוט לא יכל לזייף את זה.
סאלי נזכרה במשפט שירין אמר לה לפני שהיא קטעה אותו, "ממה את חוששת? את חושבת שאני לא אוהב אותך בחזרה? כי אם זה מה שאת חושבת, את טועה. כי אני גם מאו-". היא ניסתה להשלים את המשפט. אבל כל פעם המשפט האחרון יצא לה, "כי אני גם מאוהב בך". אבל זה היה מוזר, ירין מאוהב בה? סאלי צחקה כשחשבה על זה.
"מה יש לך?" עמית שאל את סאלי.
"שום דבר." סאלי אמרה והמשיכה לחייך. אבל אם היא באמת השלימה את המשפט לא נכון, מה באמת המשפט השלם? שלא לדבר שזה תואם בול למילים שהוא אמר קודם, "את חושבת שאני לא אוהב אותך בחזרה?".
עמית פתח את הפה שלו כדי לדבר ואז סגר אותו, זה קרה כמה פעמים. הוא רצה לשאול את סאלי אם באמת קורה משהו בינה ובין ירין, אבל הוא כבר ידע את התשובה והוא לא רצה לשמוע אותה מפיה של סאלי.
"אמא… את יודעת שהתאהבתי בידיד שלי?" סאלי שאלה את אִמה בקול.
כל רחש הכוסות, הצלחות, הליחשושים והציחקוקים שהיו סביב השולחן נפסקו. כולם הסתכלו על סאלי.
"פפפ מה???" צדף נחנקה מהדג שלה.
"כן. זאת מה שההודעה שלי אומרת…" סאלי אמרה והראתה לכולם בשולחן את צילום המסך שירין שלח לה של ההודעה האחרונה שנשלחה מהטלפון שלה. מסתבר שהפושע שזייף את ההודעה החליט להגדיל ראש ולמחוק את ההודעה מהמכשיר של סאלי.
"אז את מאוהבת במישהו??" יער התחרפן. סאלי באמת מאוהבת במישהו?? הוא חייב להשמיד את הבחור!
"לא! מישהו שלח הודעה מהטלפון שלי שאומרת את זה!" סאלי אמרה. "מישהו מכם כתב אותה."
"אני בכלל ישנתי בשעה הזאת!" סתיו אמר ואימץ את עיניו להסתכל על השעה שבה ההודעה נשלחה.
"כנ"ל." יער אמר.
"גם אני." צדף וגל אמרו פה אחד.
"אבל איך הוא הגיב? הנער ששלחו לו את ההודעה." אַביה שאל.
"א…" סאלי אמרה וניסתה להיזכר בשיחה שלה עם ירין. "הוא אמר: ממה את פוחדת… את חושבת שאני לא אוהב אותך בחזרה? …כי אם זה מה שאת חושבת, את טועה. כי אני גם מֵאו. וזהו… זה מה שהוא אמר." סאלי אמרה, תוהה אם אמרה את המשפט נכון.
ירון צחק. לפי המשפט הזה נדמה לו שהחבר הנחמד של סאלי לגמרי מאוהב בה. הוא תהה אם סאלי הבינה את זה כבר מהמשפט הזה.
"מה?" סאלי שאלה את ירון. היא לא הבינה מה משמעות הצחוק שלו.
"את יודעת מה ההמשך של המשפט? למה הפסקת באמצע המשפט?" ירון שאל את סאלי.
"עצרתי אותו לפני שהוא הספיק לסיים את המשפט… ולא, אין לי מושג מה ההמשך." סאלי אמרה.
יער שרק וחזר לצלחת שלו. סאלי לא הבינה מה זה אומר והיא גם לא טבעה לדעת.
"אוקי… וואו. את ממש לא יודעת להבחין כשמישהו מאוהב בך, אה?" סתיו אמר.
"מה?? לא! כאילו, הוא לא מאוהב בי!" סאלי אמרה בבלבול.
בינתיים, בקצה השולחן, אלמוג ניסה לשחד את ים עם ביצי קינדר כדי שלא תלשין עליו. "אז אני אביא לך ארבעה!" הוא אמר בלחש לים.
"לא… אני חושבת שזה יותר מעניין לגלות מה יקרה לך אחרי שיגלו שאתה זה שעשית את זה." ים אמרה.
"את רעה! אני לא אביא לך להיות בטלפון שלי יותר!" אלמוג אמר בכעס.
"אבל אתה בכלל לא נותן לי בטלפון שלך…" ים אמרה.
"אני חושב שסוף המשפט הוא: כי גם אני מאוהב בך." אלון אמר ואביב הינהן להסכמה.
"אני אומרת לכם שזה לא!" סאלי אמרה ונחרדה מעצם המחשבה שמישהו באמת מאוהב בה. "הסוף בטח שונה מאוד ממה שאמרת!"
"סאלי! סאלי!" ים קראה והרימה את ידה גבוה באוויר כאילו היא בשיעור.
"מה?" סאלי שאלה ולגמה מכוס הקוקה קולה שלה.
"אני יודעת מי כתב לחבר שלך את ההודעה." ים אמרה לסאלי.
"לא חבר, ידיד." אביב תיקן את ים. הוא לא היה נותן לאף ידיד של סאלי לקבל את התואר הזה, לא כשהוא נמצא.
"מי??" סאלי שאלה, משתוקקת לקבל את התשובה.
"אלמוג!" ים הודיעה חגיגית.
סאלי סובבה את ראשה לאט לעבר אלמוג. "זה נכון?" היא שאלה בטון שמאוד הפחיד את אלמוג.
"ש-שמעי… אולי… כ-כאילו… לא… ואולי." אלמוג אמר בגימגום.
"כן או לא, אלמוג?" לאה לה' שאלה.
"כן." אלמוג צייץ. יופי, עכשיו דמי הכיס שסאלי אמרה שהיא תביא לו לעולם לא יגיעו אליו. ומי יודע איזה עונש לאה לה' תביא לו עכשיו.
"תשכח מדמי הכיס!" סאלי אמרה.
"לאאאא." אלמוג אמר. הוא עוד קיווה שסאלי תוותר לו.
"זה ממש נורא!" לאה לה' כעסה. "מה לדעתך אתה היית מרגיש אם הבחורה שאתה היית מאוהב בה הייתה אומרת לך שהיא מאוהבת בך ואז למחרת היית מגלה שמישהו כתב את זה במקומה והיא בכלל לא מאוהבת בך??" היא לקחה נשימה עמוקה בסוף.
"אמא! הוא לא מאוהב בי!" סאלי אמרה וכולם בשולחן גילגלו עיניים.
"הייתי מרגיש עצוב… אני מניח…" אלמוג אמר ללאה לה.
"אתה שוטף את הכלים למשך חודשיים נוספים." לאה לה אמרה. "וזה לא נגמר כאן, אני אחשוב על עונש נוסף בשבילך."
"תקנו כבר מדיח!!" אלמוג אמר ביאוש. הוא היה בטוח שאם הוא יצטרך לשטוף כלים עוד יום נוסף, הידיים שלו ינמסו.
"לא נגעת באורז שלך." אבא של ירין אמר לירין.
"כן… אין לי ממש תיאבון…" ירין אמר והמשיך לשחק בירקות שעל הצלחת שלו. הוא הרגיש לגמרי מבואס ומתוסכל.
"מה קרה? מאז שחזרת מבית הספר אתה מסתובב פה עם פרצוף מדוכא." אמא של ירין אמרה.
ירין תהה אם לספר לאמא שלו על מה שקרה היום. אבל הוא בסוף הוא החליט שזה בכל מקרה לא משנה. "זוכרת את סאלי..?" הוא שאל את אמא שלו.
אמא שלו ואבא שלו החליפו מבטים רבי משמעות. "כן… מה איתה?" אמא שלו שאלה.
"א… היא כתבה לי אתמול שהיא מאוהבת בי…" ירין אמר והוריד את הראש שלו לצלחת כשנזכר במה שהרגיש כשעוד האמין לזה.
אמא שלו צווחה ואבא שלו חייך. שניהם לא הבינו למה הוא כזה עצוב אם הבחורה שהוא מאוהב בה אוהבת אותו בחזרה.
"כן… אבל מסתבר שבסוף זאת לא הייתה היא שכתבה לי את זה… זה היה מישהו אחר." ירין אמר מבלי להרים את הראש שלו. "היא בכלל לא מאוהבת בי." הוא אמר בצחוק מר.
"אוי… ירין…" אמא שלו אמרה בעצב.
"כן… באסה וזה… אני הולך לחדר…" ירין פינה את הצלחת שלו ונכנס לחדר שלו.
סאלי שמה את הצלחת שלה בתוך הכיור. "חוצפן." היא אמרה לאלמוג שחיכה שכולם יניחו את הצלחות שלהם בתוך הכיור.
ירין שכב על הגב שלו על מיטתו. הדבר היחיד שניחם אותו היום על האבידה שלו היה החיבוק שנתנה לו סאלי. הוא הרגיש רטט מוזר ונעים בכל הגוף כשנזכר בחיבוק של סאלי. הוא רצה עוד, הוא רצה עוד ממגע גופה. הוא רצה להמשיך להריח את ריח הוַניל שנדף ממנה.