פרק 8 -פרק המשך ל”החיים שלה משתנים”

ירין חייך כשראה שזאת הודעה מסאלי. אולי היא בכל זאת לא הלכה לישון?
"אני מאוהבת בך קשות." ירין חזר אחרי המשפט האחרון בהודעה. הוא קרא את ההודעה בערך מיליון פעם לפני ששקל להאמין שזה באמת נכון, שסאלי באמת מאוהבת בו. הפה שלו נותר פעור מול ההודעה. "נו… אין מצב." הוא נעמד. הוא ניענע את ראשו. "זה לא נכון." הוא הרים את הטלפון שלו מהמיטה וקרא שוב את ההודעה.
הוא לא ידע מה לכתוב לה. איך באמת מגיבים לדבר כזה?
הוא היה כבר לבוש ומוכן לבית הספר, אך השעה הייתה רק שש בבוקר. ובדרך כלל ירין מתעורר בשבע בבוקר. מסתבר שזה משתלם להישאר ער כל הלילה.
"הו… תראו מי קם…" אמא של ירין עמדה שעוּנה בפתח המטבח.
"בוקר טוב." ירין חייך.
אמא של ירין צימצמה את עינייה לעברו. "למה אתה כל כך שמח בזמן האחרון?" היא שאלה.
"לא יודע על מה את מדברת. אני תמיד הייתי שמח." ירין המשיך לחייך.
"איך קוראים לה?" היא שאלה ישירות.
"סאלי." ירין ענה. הוא לא ראה טעם בלהסתיר. אמא שלו הייתה מגלה בסופו של דבר.
"אה… אז זאת היא שגורמת לך לחייך בלי סיבה?" היא שאלה בחיוך.
ירין חייך ומשך בכתפיו.
"אז תודה בזה פשוט." מאי אמרה לטוהר.
"אני לא מודה בכלום. אני לא מאוהב בה." טוהר אמר.
"תפסיק להיות חופר ותגיד לי!" מאי התחילה להתעצבן.
"את החופרת!" טוהר אמר.
"לא משנה מה תגיד, אני כבר יודעת שאתה מאוהב בה." מאי אמרה ושילבה ידיים.
"אם את כבר "יודעת", אז למה את ממשיכה לשאול אותי על זה?" טוהר שאל.
"כי אני רוצה שתודה בזה כבר!" מאי אמרה.
"בואי נחזור כבר לכיתה…" טוהר אמר.
"לא." מאי אמרה. "אתה יודע שירין מאוהב בסאלי..?" מאי שאלה ובחנה את פרצופו של טוהר.
טוהר התחיל לצחוק. "את- את צוחקת, נכון?" טוהר שאל אחרי שנרגע.
"בכלל לא." מאי אמרה.
החיוך מפניו של טוהר נמחק אחרי ששקל את האפשרות. "לא נכון." הוא אמר.
"ביי כיתה." מחנכת הכיתה אמרה ויצאה מהכיתה לאחר שלימדה תנ"ך.
"ילדות קטנות קודם." עמית אמר לסאלי ונתן לה לצאת מהכיתה ראשונה.
"תודה…" סאלי אמרה וגילגלה עיניים. היא ועמית הלכו ביחד לקפיטריה. "ואני לא ילדה קטנה." הקול שלה נשמע במסדרון.
"מאי." ירין ניסה להישמע אדיש.
"מה?" היא שאלה ונעמדה.
"סאלי אמרה לי שהיא אוהבת אותי." ירין אמר.
"אין מצב!" מאי אמרה.
"אה… באמת?" טוהר שאל. הוא הרגיש צביטה בלב.
"כן." ירין אמר. מאי אמרה שהוא מאוהב בסאלי, והוא לא ידע איך טוהר מרגיש לגבי זה. איך מרגיש מישהו שהקראש שלו מאוהבת במישהו אחר?
"מתי היא אמרה לך..?" טוהר שאל והתאמץ לשמור על האדישות בקולו.
"אתמול. בהודעה." ירין אמר.
"אה??? תראה לי!" מאי אמרה.
ירין הראה למאי ולטוהר את ההודעה.
"אה. אוקי. בהצלחה לשניכם…" טוהר חייך חיוך מכוער ויצא מהכיתה. הוא באמת השתדל לשמוח בשביל ירין, אבל הוא פשוט לא יכל.
"אז אתה הולך לדבר איתה?" מאי שאלה. היא די התבאסה שסאלי התאהבה פתאום בירין… היא רצתה שטוהר וירין ימשיכו לנסות לזכות בליבה של סאלי.
"כן. היום." ירין אמר.
"אני ממש מצטערת בשביל טוהר…" מאי אמרה לירין כשירדו במדרגות בדרך לקפיטריה.
"אני לא יודע מה לעשות לגבי זה… כל המצב הזה…" ירין אמר.
"אני יודעת. לא כיף ששני חברים טובים מתאהבים באותה הבחורה." מאי הנידה בראשה.
"ועוד שהבחורה הזאת בוחרת באחד מהם." ירין אמר.
"אני עדיין לא מאמינה שסאלי התאהבה בך." מאי אמרה.
"גם אני לא." ירין אמר.
"את טיפשה מידי." עמית אמר לסאלי.
"דייי, אתה אמור לעזור לי. כמו שאני עוזרת לך באנגלית…" סאלי אמרה.
"בסדר, בסדר." עמית אמר וחייך. 'סאלי זקוקה לי.' הוא חשב לעצמו.
"אם אתה לא רוצה לעזור לי, אני פשוט אבקש מטוהר." סאלי אמרה.
עמית שילב ידיים. "אבל אני עוזר לך." הוא אמר.
"אתה קורא לי טיפשה כל פעם שאני טועה… זאת באמת עזרה?…" סאלי אמרה והניחה את העיפרון שלה בצד.
"אני מבטיח לא לקרוא לך טיפשה יותר. זה היה בצחוק… לא התכוונתי לומר שאת באמת טיפשה…" עמית אמר.
"בסדר." סאלי משכה כתפיים. "כיף לשמוע אותך מתנצל."
"לא התנצלתי…" עמית אמר.
ירין ומאי התיישבו בשולחן.
"שלום." מאי אמרה ובחנה את סאלי. היא נראתה די אדישה בשביל מישהי שיושבת באותו שולחן עם האדם שהיא התוודתה ברגשותיה אליו לילה קודם.
"היי, בוקר טוב." סאלי אמרה בחיוך.
"בוקר טוב, סאלי." ירין אמר.
"בוקר טוב." סאלי חייכה.
"איי!" עמית אמר ושם את היד שלו על הרגל. מאי סימנה לו לצאת מהקפיטריה אחריה. מאי פגשה את עמית הבת בדרך לקפיטריה ולקחה גם אותה איתה.
עמית פרץ בצחוק.
עמית פערה את הפה שלה. "אין מצב! היא באמת מאוהבת בו!?"
"כן! כן!" מאי אמרה לעמית הבת.
עמית מחה את דמעות הצחוק מעיניו. "זה היה מצחיק." הוא אמר.
"אני לא צוחקת! היא אמרה לו אתמול!" מאי אמרה.
"ומה עם ירין?" עמית שאל. "הוא ידחה אותה?"
"איזה ידחה…" עמית אמרה.
"ירין מאוהב בה בעצמו." מאי אמרה לעמית הבן.
"אל תגרמי לי לצחוק שוב…" עמית אמר.
"לא שמת לב?" עמית שאלה אותו.
"לא…" עמית אמר.
"אז בטח לא שמת לב שגם טוהר מאוהב בה…" עמית אמרה.
"מה??" עמית שאל. "איך כולם יודעים חוץ ממני!?"
"עזוב את זה… טוהר מאוהב בסאלי והיא מאוהבת במישהו אחר." מאי אמרה.
"זה עצוב…" עמית אמר. הוא גרר את הרגליים שלו והלך בחזרה לקפיטריה.
שיעור היסטוריה התחיל והמורה נתן עבודה בספר. הוא הסתובב בין התלמידים שהיו צריכים עזרה. מלא בנות ביקשו עזרה בשאלות ממש קלות, מעניין למה… אריה חיכה שסאלי תבקש עזרה, אבל עברה שעה והיא המשיכה לעבוד בלי קשיים.
אריה השעין את סנטרו על כף ידו וחיכה שסאלי תצביע.
"סאלי, את צריכה עזרה?" המורה שאל לבסוף אחרי שלא יכל לחכות יותר.
סאלי נבהלה מהפנייה הישירה של המורה. "ל-לא. עניתי על כל השאלות." היא אמרה.
"נהדר!" אריה אמר ונעמד. "נבדוק ביחד אם כל התשובות שלך נכונות."
"ביחד??" מאי שאלה בלי קול את סאלי.
"אוקי…" אריה אמר והניח את הידיים שלו על השולחן של סאלי.
הוא התכופף והסתכל על התשובות של סאלי. "נכון… נכון…" הוא אמר בעוד הוא בודק בעיניו את התשובות האחרות.
אריה התעכב על השאלה האחרונה.
סאלי הסתכלה עליו וחיכתה שהוא יגיד שגם התשובה האחרונה נכונה.
כשאריה הרים את מבטו הוא נתקל בעינייה של סאלי. "הכל נכון." הוא אמר.
סאלי חייכה.
הוא המשיך להסתכל לתוך עינייה.
סאלי רצתה לחזור לצייר במחברת שלה, אבל אריה המשיך לבהות בה.
אחרי זמן שנדמה כנצח, טוהר דפק על השולחן. "אפשר עזרה?" הוא אמר, על אף שהוא לא התקשה בכלל ועוד היה בשאלה האחרונה.
"ב-ברור!" אריה נעמד. פניו נצבעו בצבע ורוד חלש, בקושי היה אפשר להבחין.
"עזבי שנייה את מתמטיקה. את מעדיפה לצאת עם אנשים עם עיניים ירוקות?" עמית שאל את סאלי.
"תפסיק לשאול אותי את השאלות האלה!" סאלי אמרה.
"אז את בקטע של בלונדינים?" עמית שאל את סאלי והזיז את הפוני שלו לאחור.
"למה אתה שואל אותי את זה??" סאלי אמרה.
"אני רוצה לדעת…" עמית אמר.
ירין רצה לדבר עם סאלי, אבל הדבר היחיד שהוא אמר לה היום היה: "בוקר טוב".
ירין פתח את פיו כדי לפנות אל סאלי אבל צלצול בית הספר התנגן.
עמית הסתכל על סאלי. 'אני לא מאמין שהיא פשוט… מאוהבת במישהו אחר…' הוא חשב לעצמו.
"למה אתה נראה עצוב?" סאלי שאלה את עמית.
"השאלה הזאת מעצבנת אותי." עמית אמר והסתכל על ספר האנגלית שלו.
"אני יכולה לעזור לך." סאלי אמרה.