אהבה מסוכנת- פרק 6

התנעתי את המכונית שוב, בפעם המיליון היום, והסתכלתי עליה במבט שואל, היא הסתכלה על ציפורניה ושביד ימין ושיחקה בשיערה ביד שמאל, אפילו לא מסתכלת עליי.
“אהמ אהמ.” אמרתי.
היא הרימה אליי את מבטה והעיניים הכוחות שלה היו מבולבלות. היה נראה כאילו קטעתי אותה ממחשבות מענינות במיוחד. כנראה על הקולקציה החדשה שיצאה בבגדים.
היא מצמצה בעינייה שניה ואז אמרה בקול הצפצפני הרגיל " שדרת קולנס.” היא אמרה ואז הסיטה את עיניה אל החלון, שהתחיל להחליף תמונות בגלל שלחצתי על דוושת הגז.
ה-GPS שלי צפצף ואמר לי לאן לנהוג ולאן לפנות, אבל כריסטינה לא התלוננה כמו בפעמים הקודמות.
הרהרתי לעצמי אם משהו עובר עליה, אבל המחשבות נקטעו כשהיא אמרה " זה פה, אתה יכול לעצור.", היא אמרה ויצאה. כל הכתף שלה הייתה תלוייה גיטרה בתוך תיק שחור.
לא שמתי לב שהיא הכניסה אותה למכונית בכלל.
“אתה רוצה להיכנס או שאתה נשאר במכונית?” היא שאלה.
“לא תודה, אני אוותר.” אמרתי.
“איך שאתה רוצה,” היא אמרה ונכנסה למבנה הלבן בעל הקומה היחידה.
הדלקתי רדיו ועצמתי עיניים, מקשיב למוזיקה המרגיעה שבקעה מהרמקולים של המכונית.
__________________________________________________________________

נכנסתי למבנה הלבן והרגיל. גיל כבר חיכה לי וחיוך על פניו.
“מה שלום הנסיכה שלנו?” הוא שאל והסתכל עליי.
“הנסיכה מצויין.” חייכתי אליו חזרה והתיישבתי על הכיסא הקבוע שלי.
“למדת את השיר שאמרתי לך?” הוא שאל והתסכל עליי.
“כן, אבל לפני זה אני רוצה שתגיד לי מה דעתך על שיר חדש שהלחנתי.” אמרתי ולקחתי את המפרט של הגיטרה שלי.
__________________________________________________________________

ירון ישב במשרד שלו וחתם על מסמך אחד, אחרי השני, לא נח לרגע.
בתעשייה כמו שהוא עובד בה, בעולם העסקים, ידע שאין זמן למנוחה,תמיד צריך לעשות משהו כי אחרת אתה שוקע, בלי יחסי ציבור, בלי חברה, בלי כסף, ובלי הצלחה.
הוא כבר נתן למצב הזה להשתלט עליו, כשאשתו נטלי עזבה אותו.
היא עזבה אותו לבד עם כריס הקטנה שבכתה בכי צורם באותו לילה, ילדה קטנה, בת שלוש שהתעוררה ולא הבינה למה הבית הפוך, ולמה אבא שלה יושב על הרצפה כשראשו קבור בין ידיו, והדלת פתוחה, זזה מצד לצד מדי פעם בגלל הרוח.
הוא לא ידע מה יעשה אז, אבל כריס הקטנה התיישבה לידו והניחה יד קטנה על כתפו. היא הייתה האור שלו, הסיבה להמשיך. הגזר שמוביל את החמור.
הרבה מאוד זמן חשב על התאבדות, אבל המחשבה על בתו הקטנה שתגדל ללא אמה, ייסר אותו.
“כריסטינה צריכה אותי איתה.” הוא חזר ואמר לעצמו בראש. באותו תקופה הוא גר בדירה של 4 חדרים, סטודנט לתעשייה וניהול, שלאחר שנים צמח לאדם הכי עשיר בארץ, ובראשו רק מטרה אחת קטנה. בתו.
הוא עשה הכל למענה, כדי שהיא לא תרגיש אף פעם את המחסור של האם הנוטשת, שלא תרגיש בודדה.
הוא קנה לה את כל המשחקים שילדים אחרים לא קיבלו, הוא לקח אותה למקומות שילדים אחרים לעולם לא ביקרו בהם, הוא נתן לה כל מה שחשבה עליו ולפני שהספיקה לבקש. כל המכשירים הטכנולוגיים, כל החידושים.
אבל בעיקר העניק לה הרבה אהבה. הוא לא רצה שיחסר לה, אבל למרות הכל, בתו גדלה לילדה חסרת רגישות.
עיניה הקרות היו כעיני אמה ועיניו שלו שמלובות גם יחד, אבל לא הייתה בהם החמימות שלו, אלה רק הקור, המבט הקפוא וחסר הרחמים שנתנה בו נטלי, אשתו לשעבר לפני שעזבה לתמיד.
הוא הצליח להשתחרר מהנישואים האלה, ממנה, והפך לאדם החשוב ביותר בארץ, ועכשיו, אחרי 16 17 שנים, כריסטינה בת ה-20 לא ידעה ולא חשבה, שאמא חזרה לחיים, נראית יפה מתמיד, ורוצה לראות אותה.
ירון ידע שהיא חזרה רק בגלל כספו, הרי אין אדם שלא שמע שהוא התעשר והפך לאדם השולט בחוטים רבים בארץ, ומי אם לא נטלי רודפת הבצע החליטה לחזור.
כריסטינה, בתו הקטנה ששמר עליה מכל כיוון לא ידעה שאחריה עוקבים 3 שומרים שלא נותנים לנטלי להתקרב אליה. לא נותנים לה לראות אותה, ולא נותנים לה לפגוע. כי נטלי לא אהבה את הבת שלה, היא שנאה אותה.
נטלי, האישה המטופחת שנאה את בתה שנאת מוות בגלל שכביכול תקעה את חייה, חנקה אותה. אבל כריסטינה תמיד ייחלה לאהבת אם.
ואולי בגלל זה היא תמיד הזכירה את אמה. כי גדלה והפכה לדמותה, אישה קרה ללא אהבה.
וירון, מה הוא כבר יכל לעשות? הוא ניסה לשנות את כריס לאט, ולפעמים נראה חום בעינייה, אבל רק לפעמים.
__________________________________________________________________

ישבתי במכונית וכבר לא ידעתי מה לעשות.
את הרדיו כיביתי כשהתחילו השירים הישנים שלא יכולתי לסבול, ורגלי כבר נתפסו מהישיבה ללא התזוזה שבה הייתי שקוע.
אז בצורה מאוד ספונטנית החלטתי לצאת ולהיכנס למבנה, אולי נשמע שם משהו מעניין.
יצאתי במהירות, שמח לשחרר את רגליי סוף סוף. מיהרתי למבנה ודרך דלת הזכוכית ראיתי את כריסטינה מנגנת.

“נופלת, שלכת, יוצרת בועה
אבל את יושבת בפנים ממתינה
אולי תבוא מבחוץ העזרה
אולי תראי את אמך מחכה"

ידעתי שהגעת בדיוק בסוף השיר.
היא סיימה לשיר ואני הסתכלתי עליה, המום. הקול הציצני שלה תחלף בקול עמוק ובוגר, בקול שמהווה חלק עצום מהנגינה המושלמת.
“כן?” הגבר שישב איתה הסתכל עליי. “אני יכול לעזור לך?” הוא שאל.
כריסטינה הסתובבה אליי אוד דיברה, וקולה שוב היה בוגר ולא ילדותי וצפצפני כמו שהייתי רגיל אליו.
“הוא הנהג שלי.” היא אמרה ואז הסתובבה אליי. "החלטת להיכנס?” היא פנתה אליי.
“כן, הרגליים נתפסו..” מלמלתי.
“אה, אתה יכול לשבת.” הוא אמרה והצביע על ספת העור הלבנה שעמדה ליד הכיסא שעליו ישבה.
לא אמרתי מילה ונכנסתי לחדר, התיישבתי ושתקתי.
“אוקי, מה אתה אומר?” היא שאלה.
“אני אומר שזה מדהים, איך חשבת על צירוף של שלושת האקורדים האלה?” הוא אמר.
“לא חשבתי, פשוט התחלתי לנגן וזה מה שיצא.” היא ענתה. אז היא הלחינה את השיר ששמעתי עכשיו.
ההלם ממנה כנראה מגיע בצרורות.
היא חייכה ואז אמרה. “כן גיל, ידעתי שתשאל את זה.” היא חייכה. מוזר היה לראות שלמרות שהיא מחייכת עינייה נשארו כמו שתי קושי קרח כחולים שלא עובר בהם כלום. כמו גופה במותה ועיניה נשארו תלוייות בחלל האוויר ללא חיים.
“אוקי גברתי הצעירה, אני רוצה לשמוע את השיר שאמרתי לך ללמוד לשיעור של היום.” הוא אמר והיא חייכה ולקחה את המפרט שהיה על הספה הלבנה ואחזה בו.
אחרי שניה החדר התמלא בנגינה צלולה וחלקה, יפייפיה.
זיהיתי את השיר אחרי השנייה הראונה. זה היה השיר של בית הבובות, שיר בעיפרון.
היא התחילה לשיר, והמוח שלי כאילו הפסיק לעבוד, עיניי נעצמו והקשבתי רק למילים.

“אל תשכח לשמוח גם בחלקי
אל תמנע מלבכות כשעצוב
תנצל עד תום כל עוד אתה תמים
תלמד לוותר ואל תוותר על החיים

כי בחיים הכל עובר
מטעויות למד והשתפר
מה שקולך הפנימי אומר זו האמת שלך
לא לסלוח זו לא חולשה
נצור אהבה בדרכך
ודע את כל הסובב אותך.

אל תלך בדרכו של אחר
ואל תיכנע לחולשות שבגוף
שא בעול בכתפיים איתנות
ותאמין ותאמין, רק תאמין

שבחיים הכל עובר
מטעויות למד והשתפר
מה שקולך הפנימי אומר זו האמת שלך
לא לסלוח זו לא בושה
נצור אהבה בדרכך
ודע, את כל הסובב אותך

תדע שבחיים, בחיים, בחיים…” היא סיימה לשיר, והחליפה את קולה לצרוד מדי פעם.
הגוף שלי התמלא צמרמורת.
המילים של השיר נכנסו עמוק לתוך המוח שלי, למרות ששמעתי את השיר הזה מיליון פעמים. רק עכשיו הצלחתי להבין את המשמעות של המילים האלו.
והכל בגלל ילדה קטנה ומפונקת שלא מראה את כל הסודות שיש לה מתחת לשרוול.
__________________________________________________________________

מהצד הציצה אישה עם חיוך על שפתיה המרוחות אודם אדום, ושיניה הבהיקו ברוע.
נטלי מצאה את בתה.