פרק 3 חלק א' My novel with Music

זה היום הראשון שלי בלוס אנג'לס, ואני יותר מנרגשת להתחיל לעבוד!
"אני יודע שזה רק היום הראשון, אבל אני מאמין שאם נתמיד נוכל לסיים את אלבום הדמו שלך בחודשיים" בראיין אמר מחוייך, חודשיים? למה זה נראה לי כל כך הרבה?
"מתערבת איתך על חודש!" קראתי ובראיין צחק
"אני מניח שנוכל לנסות.." הוא הניד את ראשו מצד לצד "הנה" הוא הושיט לעברי דף "כדאי שתתחילי ללמוד אותו, זה השיר הראשון שאת הולכת להקליט" רפרפתי במילים, הוא נראה טוב, אז למה אני מאוכזבת? "אולי..אולי אני אכתוב שיר לבד? " בראיין צחק וגם מנהל הסאוונד שנכנס לפני כדקה "את יודעת לכתוב בכלל?" הוא שאל מופתע
"אני כותבת הרבה.." היססתי.
בראיין חשב לרגע "אני מניח שנוכל לנסות" הוא אמר לבסוף,חייכתי חיוך מנצח!
"טוב, אז כדאי שאתחיל לעבוד!" צחקקתי ותפחתי על כתפו של בראיין.

אני צריכה לחזור למלון בו אנחנו שוהים בינתיים, בראיין אומר שיש שם שקט וזה לא מקום מלא ברובוטים של עבודה.
התהלכתי לאורך השדרה מסתכלת על הכל. פשוט הכל. ניסיתי לחפש השראות מהסביבה, אבל אז הבנתי שיש רק נושא אחד שאני צריכה לכתוב עליו עכשיו 'מוזיקה' על התשוקה והאהבה שלי אליה.. זה טוב!
הוצאתי את המחברת מהתיק והתחלתי לכתוב שורה ועוד שורה, זה מעולה! חשבתי כשקראתי אותן שוב, עוד שורה ועוד אחת נוספה.
אני יודעת שזה לא אחראי ללכת מבלי לראות לאן, אבל פשוט לא הצלחתי לנתק את היד עם העיפרון מעל דפי השורות..
לפתע הרגשתי את עצמי צונחת אל המדרכה הקשה,המחברת נסגרה ונפלה מידי והעיפרון התגלגל ונפל אל תעלת ביוב שבצד הכביש.
נשאתי את ראשי אל נער שישב מולי, כנראה שנתקלתי בו .. זה כל כך חסר אחריות מצידי!
"אני מצטער" הוא קם במהירות והושיט את ידו לעברי, אחזתי בה והתרוממתי בכאבים חדים "על מה? אני זאת שלא ראתה לאן היא הולכת" אמרתי וחיפשתי את המחברת ולהפתעתי גיליתי שיש שתיים זהות.
"אני-" הוא נקטע בשל צליל סמס נדוש, הוא העביר מבט חטוף והרים את אחת מהמחברות במהירות, ואז,פשוט נעלם עם ההמון.
הרמתי את המחברת השנייה וחידשתי את דרכי בחזרה אל המלון.

בחיי שהישבן שלי כל כך כואב! חשבתי בזמן שזרם המים החמים שטף את גופי.
עברו כמעט יומיים מאז שראיתי את שון או את סאם, עברו כמעט יומיים מאז שעזבתי את ישראל ועבר כמעט יום אחד שלם שאני חיה את החיים החדשים שלי.
אני מתגעגעת לפינוקים הנמשכים של סבתא אמיליה, אני שונאת את עצמי כל כך שהייתי צריכה להיפרד ממנה בשיחת טלפון שאורכה כשלוש דקות וארבעים ושמונה שניות.
'געגוע', 'עצב', 'בית', 'פרידה', 'לבד'. המון מילים התרוצצו בראשי כרמז לכתיבת שיר חדש.
"בחיי אני כל כך פתטית!" אמרתי ועטפתי את עצמי בחלוק לבן ונעלתי את נעלי הבית הסגולות.
"את צריכה להיות אסירת תודה! את מגשימה את החלום! עוד לא עברו יומיים ואת כבר מתפתלת לחזור?!" צעקתי על עצמי והבטתי בפניי ושערי הרטוב בעזרת השתקפות המראה.
"את רוצה לשיר! את רוצה להאמין! את רוצה להרגיש! ואת חייבת להגיד ולהישמע! היי..זאת דווקא שורה לא רעה!" פתחתי את דלת המקלחת במהירות וקפצתי על המיטה כותבת במהירות את השורות לפני שימחקו מזיכרוני. "סיימתי" אמרתי באושר. השיר מוכן! רגע.. איפה שאר המילים? אמרתי לאחר שהעברתי את הדף לאחור בכדי לקרוא את מלוא השיר.
'את עוד תראי' אמרה כותרת בראש העמוד, נשמע מסקרן.

"כשאני אומר לך 'היי' או 'בוקר טוב'
את צוחקת בפני וממשיכה ללכת
כשאני מחמיא לך ואומר
'את ניראת טוב היום'
את מתעלמת ותופסת בידו של אחר

כשאני קורץ לך בזמן
שאני שר על הבמה
את נוחרת ומורידה
את האגודל 'בבוז'

את עוד תראי איך לפתע
פתאום תתעוורי
ואני אהיה היחיד שתאהבי
בייבי, את בפנים אני יודע
אבל כשסוף סוף תודי
את עוד תראי,
איך כבר אחרת השיגה את ליבי

אתמול בערב
כשפתחת את דלת ביתך
וראית אותי עומד
עם פרח לבן בידי
הסמקת ונשקת
לי על הלחי

למחרת כשחיבקתי אותך
החלקת מבין זרועותיי
וברחת הרחק מכאן

אבל את עוד תראי איך לפתע
פתאום תתעוורי
ואני אהיה היחיד שתאהבי
בייבי, את בפנים אני יודע
אבל כשסוף סוף תודי
את עוד תראי,
איך כבר אחרת השיגה את ליבי

היום יגיע ואת תביני
איך את העתיד אני חזיתי
אז די להתחנן
הגיע הזמן להיפרד
ולי להגיד
'היי,אני אמרתי את שלי-
את עוד תראי' "

When I tell you 'hey' or 'good morning'
you laugh in my face and keep walking
when I flatter you and say
'you look good today'
you're ignore and grab
a hand of other man

when I wink you
while I'm singing on stage
you snore and pull your
thumb as 'boo'

You will see how suddenly you blind
and I'm the only one
that on your mind
baby, you're in I know
but when you'll agree
you will see that other girl is with me

Yesterday at night
when I was standing
outside your house
and a white flower in my hand
you blushed and giggled
you even glued
a kiss on my cheek

Next day when I hugged you
you slipped out from my arms
and runaway out of my heart

But you will see how suddenly you blind
and I'm the only one
that on your mind
baby, you're in I know
but when you'll agree
you will see that other girl is with me

The day will be arrived
and you'll finally realize
hoe the future I predict
so, enough begging
just say 'goodbye'
and I'll say 'hey, I told mine- you will see
Ha-Ha I know I'm right!'

"ואוו" מתי הספקתי לכתוב שיר מדהים על הבחורה שבליבי ואפילו לא זכרתי?!
לא, ברצינות. איך הגיע השיר הזה ועוד עשרה שירים מקצועיים אל המחברת שלי? והשירים שלי נעלמו? אני יודעת שהשאלות האלה נשמעות טיפשיות, הרי התשובה ברורה.
הנער ההוא, הוא לקח את המחברת שלי בטעות.
התפתיתי לקרוא עוד שיר, ועוד אחד..
לפי כמה מהשירים יכולתי ללמוד עליו, הוא עדיין לא התאהב באמת והוא רחוק מהבית,ההורים שלו גרושים וזה משפיע עליו, אני חושבת שכתוב כאן משפט על ביקור אחרון אך אני לא מצליחה לקרוא את הכתב והדיו המרוח..