פרק 3 – המעבר הממושך.

פרק 3 – המעבר הממושך.

לרגע אפילו חשבתי שזה רעיון רע כל עיניין המעבר, אבל אז עלתה במוחי המחשבה שאין שום מצב שאעזוב בגלל בחור מזיק כמו זה שבחדרי. עכשיו אני בדרכי לאחת מכיתות הלימוד שאלמד בהן, בחרתי בסופו של דבר את מגמת הפסיכולוגיה, זה הכי עיניין אותי מבין כל שאר המגמות השונות האחרות.

הספקתי כבר להתיידד עם כמה וכמה מתבגרים פה, רובם כאן זמן רב לעומתי, לא אתפלא אם הם מכירים את הקולג' כבר כמו את כף ידם. ונסה, אחת הבנות שאיתי במגמה, הייתה מופתעת לחלוטין כששמעה את דבריי על המתרחש שקרה בחדר. היא מספרת שהבחור המתגורר איתי בחדר, דווקא רגוע ושליו, ונסה לא הפסיקה לחזור על המשפט ׳הוא יצליח ובגדול׳ כך חזרה שוב ושוב כיוון ששיריו שכתב פורסמו במדור שבקולג' כמעט בכל חודש. ״זאת אולי לא ההפצה הכי גדולה״ הזכירה לראשונה ״אבל בהחלט כל הפקולטה ניתנת לראות זאת,״ המשיכה ואני רק הינהנתי בהסכמה לדבריה. אם הוא כל כך רגיש ונחמד כמו שהיא מספרת, למה הוא התנהג אליי בצורה כזאת ניבזית. הרגשתי באותו הרגע כאילו הוא היה בעל עור של פיל. לא האמנתי שהוא מסתבר כבן אדם אחר לגמרי. טוב, אני לא הולכת לבזבז את כל המחשבות שלי על הבחור הזה. קבלת הפנים שלו פשוט לא מצאה חן בעיניי, ואין ברוחי לפנות אליו שוב, אני את שלי אמרתי.

היילי הצטרפה אלינו לקפיטריה, בדרך קלטה ונסה בעיניה את המודעה על הלוח העשוי משעם שראינו בדרכינו למיזנון. התגודדו סביב אותה המודעה מספר רב של מתבגרים ואף שלא הכרתי אף אחד מהם, נעצרתי במקומי וחיכיתי שיתפנה האיזור. לעומת זאת, היילי, שהתגלתה עם הכי הרבה פלפל באופייה מיד הפעילה לחץ על אותם נערים והתקדמה לעברם במהרה.
״אלוהים אדירים! יש כאן נחש!״ קראה היילי בפחד ומיד לאחר מכן נשמעה צעקה מפיה. מיד כל אותה קבוצה התפלגה אחד אחד וגרמה לתלמידים לרוץ בצעקות ובקריאות לכיוון הכיתות. רק זמן מה לאחר מכן הבחנו בפרצופה הערמומי של היילי, חיוך התגנב לשפתיה והרשתי לעצמי לצחוק בקול רם אחרי שבחנתי את השטח וראיתי שאין אף אחד בקרבתינו.
״טוב, בואו נראה מה גרם להם להיות מרוכזים כל כך בחתיכת הנייר הזאת,״ אמרה ונסה, והתקדמנו שלושתינו אל עבר המודעה.
״מתבגרים יקרים,
שלום רב,
יתקיים נשף בתאריך 23/5 עבור גילאי 16-18.
אנא הגיעו חגיגיים ועם המון מצב רוח.
*אין להכניס לשטח האולם, אלכוהול, מתבגר שיעבור על יסור זה, יסולק מן הקולג' עד להודעה חדשה.
המשך יום נעים,
סיירה פלוטקין, מנהלת קולג׳ קולנר.״ הקריאה ונסה את הכתוב מן הדף.
״מחר לא מגיעים למגמה, הולכים לקנות שמלות,״ קראה בשמחה היילי כשחיוך חושף שיניים התפרש על פניה.
״ועכשיו הולכים לקפיטריה.״ מחיתי כאשר אני אוחזת בביטני ברעב.

כל אחת לקחה מגש והניחה עליו צלחת, סכין ומזלג. התקדמנו אל עבר האישה שמזגה את האוכל, נראה שכבר מלאו לה 60 שנה. פניה היו חמוצות ורשת הייתה על ראשה וגרמה לה להיראות מוזר. התקדמתי ראשונה אל כיוונה בשביל שתמזוג לצלחתי את המזון. היא הניחה עליה עיסה חומה שלא כל כך ידעתי מה זה אמור להיות. בזמן אחר הייתי זורקת מפי הערה הומוריסטית ומתבדחת בנושא. אך כשהישישה ראתה את מבטי הנגעל על פניי, ברגע זה המצב שיעשע אותי ונשארתי שקטה יודעת שאני לא הולכת לאכול את מה שהגישה לי הגברת בצלחת. את אותו הדבר היא הגישה גם להיילי וונסה, מצב רוחן לא השתנה ומחשבה שהן כבר רגילות למתרחש עלתה למוחי וחסכה ממני את התהיות. התקדמנו אל אחד השולחנות הפנויים. ולאט לאט ראיתי את החלל מתמלא עד אפס מקום ודי התפלאתי מכך, לא ידעתי עוד כמה המקום הזה יכול להיות גדול ומרווח.
״היי הנה הוא;״ קראה ונסה ובהתה בנקודה מסוימת בחדר.
״מי זה הוא?״ שאלה אותה היילי בתהייה כאשר היא מנסה להסתכל לאותו הכיוון שהסתכלה ונסה. ״הנה ג׳ק, שנקרא לו?״ שאלה אותנו היילי. הינהנתי בחיוב מראה שזה לא מפריע שיצטרף אלינו עוד נפש לשולחן השוקק חיים, שלמען האמת שררה דממה מחניקה ומייגעת.
״היי ג׳ק, בוא הנה!״ קראה ונסה ורק עכשיו סובבתי את ראשי וראיתי שהבחור שהתכוונו אליו השתיים היה אותו אחד שמתגורר איתי יחד בחדר, זה שקבלת הפנים שלו אליי לא הייתה הכי מוצלחת. טוב, עכשיו רק נשאר לי לקוות ולנסות לא ליצור קשר עין עימו, אני לא ממש בנויה ליצירת ריבים, אני הגעתי הנה בכדי לחסוך ריב אחד עם אבי ואיני זקוקה לעוד אחד בידי הבחור שהתיישב לידי המכונה בשם ג׳ק.