גינת הצללים, פרק 1-גינת הצללים והילדה כחולת השיער

הילדה עם השיער הכחול עמדה מול המראה בחדר השינה, מסתרקת בשקט, רואה את המיטות הקטנות בחדר משתקפות אליה חזרה.
לאחר משסיימה, היא עברה בין המיטות. אלו היו מיטות סורגים, של תינוקות. היו כחמש מיטות כאלה, כמו חדר ילדים. רק שבמקום ילדים, היו במיטות בובות. בובה למיטה.

הילדה עם השיער הכחול מעולם לא הייתה הכי שפוייה, כך אמרו כולם. קראו לה אנני, והיא הייתה יוצרת.
אנני מעולם לא הייתה מהילדות האלה שמקשיבות בשיעור, ועדיין הייתה לה תעודה שתיתן לכל הורה גאווה.
היא הייתה מנודה חברתית.
היא לא הייתה מנודה בגלל שהקהל לא מקבל אותה. היא החליטה את זה על עצמה. לא לתת לעצמה להתערבב עם ההמונים.
היא לא הייתה מתנשאת, זאת לא הסיבה. היא לא הרגישה נעלית. "אני פשוט… לא מבינה" כך היא הסבירה. באיזה מקום, היא ידעה שהיא לא רוצה להבין.
אנני תמיד הייתה ילדה שנועדה לגדולות. בלונדינית, יפה, עיניים כחולות גדולות וכשרונית מאוד. היא נולדה למשפחה עשירה בצרפת, ולאחר כמה שנים עברה לקנדה יחד איתם. אבל ההורים שלה לא היו סוג האנשים שישחררו אותה. הם לחצו אותה בכל הנוגע ללימודים, הם לא איפשרו לה לצאת מהבית בשבוע עצמו בטענה ש"מחר יום לימודים, אז לכי להתכונן למחר" ובסופי שבוע בטענה ש"את סופי השבוע יש לבלות בחיק המשפחה, לא עם ארחי-פרחי בחוץ. לכי לחדר שלך ללמוד"
לא הייתה לה ברירה אלא ללמוד. אז היא למדה. היא למדה איך לטפס [לבריחה מהירה מהחלון שלה בקומה השנייה], לתפור [כי להורים שלה היה טעם… רגיל מדי באופנה.], לצבוע שיער ["בלונדינית עם עיניים כחולות? אם כבר עיניים כחולות, שזה יתאים לעוד משהו ואני לא אראה כמו סניף איקאה"], לבשל [כי מי יכול לחיות על שניצל?] וכל דבר אחר שההורים שלה לא רצו שתעשה. ויום אחד, הבלונד הבהיר של אנני נעלם-הוחלף בכחול כהה עם קצוות סגלגלים וחולצת הטי והמכנס מצאו את עצמם בפח, מוחלפים בידי שמלת ערב כחולה עם ווסט שחור ופאנקיסטי למדי..

כחולת השיער ליטפה את הבובה האהובה עליה "אל תדאגו, ילדים קטנים שלי. אתם בטוחים בגינת הצללים שלי, אני אחזור מהמכבש ויגיע זמן המשחק. עד אז, תשמרו על עצמכם" היא אמרה ויצאה מהחדר, נועלת אחריה את הדלת ולוקחת דקה להתרשם מהשלטים שהיא עצמה כתבה [לדוגמת: 'גינת צללים' 'רוצחי אומנות-נא להתרחק' 'אתם, המשעממים השפויים והמובנים עד דמעות, לא מוזמנים' ] לפני שהיא יצאה לעבר הכבשן, בית הספר.
– – –
הפרק מוקדש לדוקטור שלי, תודה על הרעיון לשם. טיפשה, לא חשבתי על זה.