|פרק 1 |

בובו אלברט הרים את גבותיו בהפתעה , השינוי שעבר על הלגה טילטל אותו עד מאוד במשך השנים שעברו מאז הפעם האחרונה שהם התראו.
" שלום ," אמר בובו אלברט בהתרגשות , למרות שהוא ניסה להסתיר זאת ממנה. היא הייתה החברה הכי טובה שלו חוץ מרובין ואייזיק , שהיו חברי אמת שהיו לצידו לאורך הדרך.
" אתה זוכר אותי?" היא שאלה בעיניים נוצצות , מחכה בתקווה לתשובתו.
הוא שתק וחשב הרבה מפני שהיו לו הרבה שאלות לשאול אותה.
כמה שהוא ניסה להתגבר על מה שהרגיש כלפיה , הוא לא כל כך הצליח.
" איפה היית כל השנים האלה?" היא שאלה , מנסה להבין מה קרה איתו ולמה הוא ברח.
" אחרי מה שקרה עם אימי . מצאתי את עצמי חושב על מה שקרה והסתגרתי בתוך תוכי. אני לא אותו בובו שהייתי." הוא אמר עם דמעות בעיניו.
הוא הרגיש מחנק עז בגרון . הוא בלע את רוקו בכוח וניסה להראות חזק כלפיי חוץ כדי לספר לעצמו שהכול בסדר.
" בטח שאני זוכר אותך , נראה לך שאפשר לשכוח אחת כמוך?" הוא צחק ובכה ביחד. הוא לא היה יכול לעצור את עצמו.
" בובו , אני לא הפסקתי לחשוב עלייך . אני אוהבת אותך. " אמרה הלגה וצחקה צחוק פרוע.
בובו לא הסתכל עליה , הוא עשה אחורה פנה ולבסוף נפל לתוך האגם.
כשהלגה ראתה אותו , היא לא הפסיקה לצחוק. הוא לא הבין מה הצחיק אותה.
הוא הביט בה במבט מלא זעם . כמעט קפץ ממקומו כדי להעמיד אותה במקומה.
" מה הצחיק אותך?" שאל באומץ , לאחר כמה דקות של שתיקה ארוכה שהשתררה ביניהם.
" אתה." היא אמרה ללא ביישנות שניכרה היטב בפניה. " אני לא יודעת מה גרם לי לצחוק יותר, הנפילה שלך לתוך האגם או שגרמתי לך להסמיק." אמרה ושוב צחקה.
" אז למה כן צחקת?" שאל בזעם רק מלחשוב שהיא קולטת איך שהוא מסתכל עליה , " זה היה רק סתם?" אמר בחיוך מובך שבכוח ניסה להסתיר ממנה , היא הושיטה לו יד ועזרה לו לצאת מן האגם ללא פגע.

אתה בסדר?"
היא שאלה ליתר ביטחון, נותנת בו מבט סקרו איך שהוא ניער את שערותיו הארוכות , המסורקות למשעי. היא זרקה לו מגבת.
הוא החזיר לה מבט כועס.
" מתתי מקור כמעט!" הוא אומר בכעס , מביט עליה כאילו היא הייתה אשמה שהוא כמעט טבע באגם. " ייקח לי זמן להתאושש!" הוא ענה לה ברוגז , הוא הביט על האגם בגועל.
בגדיו היו רטובים ומלאים בצמח, שהוא לא ידע איך לאיית את שמו.
" אני מדברת פה עם איש רגיש או ש.." היא אמרה , לא יודעת לתת שם למה שקורה לבובו.
" כבר מזמן איבדתי את הרגישות!" ענה באדישות כאילו לא אכפת לו מכך שהוא אהב אותה כבר הרבה זמן.
" רגישות לבני אדם או להיות באגם?" השיבה הלגה בחיוך שובב, היא התקרבה אל בובו כדי לחטוף ממנו נשיקה.
" לא , לא , לא!" הוא אמר בתוקף , כאילו האש נגעה בו והוא נכווה, " אל תתקרבי אליי!" הניצוץ שדלק קודם לכן בעיניו, כבה באחת.

בובו ניסה לברוח , אבל הלגה השיגה אותו. שוב פעם, הוא החליק אל האגם תוך כדי שהוא מסתכל עליה ממושכות.
" מה קורה לך היום?!" אמרה הלגה ופרצה בצחוק , " המזל בורח מידיך?"
היא התקרבה אל האגם , מחייכת וקורצת אליו. בובו שוב כעס אבל הפעם העדיף לא להחליף איתה שום מילה.
" גבירתי הצעירה , הגזמת!" אמר בעצבים וניסה להירגע לשווא, " את נהנית לעצבן אותי , אה?"
החיוך נמחק מפניה של הלגה. היא ויתרה כי לא היה לה כוח להתווכח עם בובו.
" למה באמת עזבת?" הלגה לא הרפתה ממנו , " למה לא נשארת פה?" היא שאלה.
" הזיכרונות של הילדות חונקים אותי כל פעם שאני נזכר מה קרה לאימא שלי!"
הוא נהיה עצוב לפתע , זה לא שהייתה לו סיבה מיוחדת לשקוע בדיכאון.
" למה חזרת?" היא שאלה , מרשה לעצמה להתעניין בחבר ילדותה שאותו היא לא פגשה מעל לשמונה שנים.
" חזרתי למקום הולדתי כדי להתראות עם החברים שצברתי לעצמי במהלך ילדותי, מה איתך? מה קרה לך? התחתנת ? יש לך ילדים?" הוא שאל אותה לאחר שהיא עזרה לו לצאת מן האגם.
" לא התחתנתי , לא יכולתי." אמרה הלגה ומחתה דמעה. " למה שאעשה זאת?"
היא לפתע לא יכלה לשלוט על עצמה ופשוט היא פרצה בבכי סוער.
" עזבתי את לונדון , את כולם . השארתי מאחור את אימא שלי ,"
הלגה אמרה , בובו לא דיבר ורק הקשיב לה.
" הגעתי לפה , אימא שלי לא סלחה לי שככה נעלמתי מבלי להודיע , רכשתי מקצוע. עבדתי קצת כדי להרוויח כסף. לא נתתי לחיים לעצור אותי. הסתדרתי עד שבאת לפה." הלגה אמרה בבכי.
" את רומזת שבאתי לפה בכוונה?" התעצבן בובו , " אני לא מבין מה עובר עלייך!"
הוא ניסה להירגע איכשהו, הוא הדחיק את מה שקרה לאימא שלה.
" אני לא רומזת," ענתה לו , שניהם ישבו זה לצד זה.
" אבל הגעת קצת מדי מאוחר." היא אמרה לו והצטערה שאמרה לו את זה , הרי איך היא יכולה לעשות את זה לחבר הכי טוב שלה.
" את מוכנה להגיד מה עשית?" התפרץ בובו , לא היה לו סבלנות יותר.
" התארסתי. סליחה בובו." אמרה הלגה בכנות שגרמה לבובו להתפתל במקומו.
" התארסת?" שאל בובו , לא מאמין למשמע אוזניו. הוא חשב שהיא תחכה לו עד שהוא יחזור. " מי זה? אני מכיר אותו?" הוא לא יעצור עד שהוא ידע למי הלגה התארסה