בית בייקול | פרק 1- תג שרוט

כמה סנטימטרים ספורים מעל ראשי, ראיתי עיניים חומות ושיער חום וארוך שכמעט נגע בפניי. פלטתי צווחה. " אין לך ממה לפחד זאת רק אני" אמרה הילדה בקול רך. סולם המתכת שליד ראשי, חרק כאשר כפות רגליה הלבושות גרביים לבנות, הונחו על שלבי הסולם בדייקנות ובזהירות. הילדה לקחה את כיסא העץ הקטן שהיה מולי, הפכה אותו (כך שגב הכיסא פנה אליי), התיישבה עליו ונשענה על המשענת. היא הייתה לבושה בסרבל כחול בעל רוכסן כסוף ותג עליו שמה. אבל התג היה שרוט מעט ולא הצלחתי לקרוא את הכתוב.
"האנשים שאת כן צריכה לפחד מהם יגיעו עוד מעט כדי לאסוף אותנו לארוחת הבוקר. כדאי לנצל את השקט. שכחתי להציג את עצמי, אני לילו מה שמך?" אמרה במהירות והתנשפה,
" וואו, דיברתי מהר. בדרך כלל אני לא מדברת ככה."
" כן…דיברת די מהר", הרמתי את השמיכה הוורודה מעליי והתיישבתי, " אני מקווה שהבנתי אותך נכון, קוראים לך לילו?" הילדה הנהנה בחיוך. היא הסתכלה עליי במבט בוחן,עיניה הצטמצמו עד כדי סדק אופקי.
" קת'רין, שם יפה". היא כנראה קראה את תג השם שמחובר לסרבל הכחול שלי.
" אני אעדיף שתקראי לי קייט".
" אוקיי. אז קייט ,למה הגעת לפה? מה לא בסדר אצלך?"
" אמממ… הכל בסדר אצלי, למה?" שאלתי בחוסר הבנה.
" כי רק אנשים שהם לא בסדר מגיעים לפה. הרגשת לאחרונה דחף להרביץ למישהו, הרגשת שהחיים שלך בזבל, או שאת לא רוצה לדבר אם אף אחד? שאת רוצה להיות מנותקת מכולם? מהעולם?"
" ראשית, החיים שלי לא בזבל, אם אני מדברת איתך אני משערת שאין לי בעיה לדבר עם אנשים ואין לי דחף להרביץ לאף אחד חוץ מהדלת הזאת, כי באלי לצאת מהחדר המסריח הזה!" עניתי.
" הריח המסריח הוא כנראה שלי … אנחנו מתקלחים רק פעם בשבוע והם לא מספקים דאודורנט." ענתה בהסמקה וקמה מהכיסא. " מעניין למה הם הכניסו אותך לפה?" והחלה ללכת הלוך ושוב בחדר כמנסה לפתור תעלומה או חידה מסובכת. המנורה היחידה שהייתה בחדר הייתה תלויה מהתקרה והאירה באור צהבהב וחלש. אבל האור שהפיצה המנורה לא הספיק, החדר עדיין נותר חשוך מעט. קמתי מהמיטה כדי לפתוח את הווילון,כשידיי כמעט נגעו בבד הלבן, ידיים אחרות תפסו אותי.
" אסור לפתוח ווילונות. רק אחרי ארוחת הבוקר " לילו חייכה, הנהנתי לה בחזרה והנחתי את ידיי על השידה הקטנה שמתחת לחלון. אצטרך להתרגל למקום הזה, יש בו הרבה איסורים וחוקים שאינני רגילה אליהם.
" עוד מע-" קולה נקטע בגלל רעש אחר. חזק יותר וצורמני יותר, הרגשתי כאילו ראשי מתחיל להתפוצץ ובתגובה אוטומטית הנחתי את כפות ידיי על אוזניי ולחצתי. לא משנה כמה לחצתי, עדיין שמעתי את הרעש שעכשיו דמה לי קצת לאזעקה, הרעש שקדח לי בראש.