פרק 1 (נסיון)

הסיפור מתחיל ברוסייה בשעה 19:47
רוח נושבת בין ענפי האלון, כאילו לוחשת שיר ערש לכל הגוזלים הקטנטנים שישנים בקנים שלהם בתוך החיבוק החם של אמא. פתיתי שלג נסחפים, כאילו מדלגים עליהם כדי לא להפר את שנתם. הארנבים הלבנבנים מדלגים בפארק העיר השקטה, שרק מוסיקה עריבה מלווה אותה.
כל העצים מעוטרים בקישוטי נייר למיניהם.
התאורה העירונית חזקה במיוחד לרגל החג. הילדים יוצאים לבלוי אחרון לפני שהולכים לישון.
חלקם מחליקים על הקרח, חלקם משחקים באביזרי האור החדשים שקנו להם, וחלקם נהנים מההופעת שהגיעו לעיר. קרקס, מופע שיאי עולם, מופעי מוזרויות ועוד כל מיני הופעות. חנות של חיות אקזוטיות ניידת עוברת בעיר.
ההורים קונים לילדיהם נחשים, תוכים מדברים, יונות דואר חמודות, כלבים, חתולים, שאר חיות בית, צפרדעים וסתם ציפורי שיר ונוי מיוחדות.רק דין הקטן עומד ורק מתבונן.
"איפה הוריך, ילד?" שאל המוכר.
"הם… אינם, אדוני." אמר דין.
ברגע זה המוכר כמעט פרץ בבכי. הוא הכיר היטב חיים של בדידות כגון אלה. הוא לא הצליח להאמין שהשיער השחור המתולתל הזה, העיניים השחורות-חומות הנחמדות האלה, כל כך בודדות.
"חברים יש לך, ילד?" שאל.
"לא, כלומר… לא ממש." הסביר דין, "יש לי שלושה חברים. יש לי את איש השלג. הוא עוד מעט ימות. בגלל זה אני מטפל בו עד כמה שאפשר. יש לי את עץ האלון הזקן שבקצה העיר… ו… יש לי את דוני."
הוא הוציא דובון צעצוע מרופט מכיסו, "הינה הוא."
המוכר כמעט בכה. למרות שלא היו לו הורים בילדותו, היו לו חמישה חברים, חיים.
הוא רצה כ"כ להקל על הילד. לשחק איתו. לומר לו משהו. לעודד אותו. להחזיר לו את כל שנות החברות והידידות שפספס. אבל מה הוא כבר יכול לעשות? זה ילד בן כשש! או… אולי אפילו ארבע…
לפתע עלה רעיון במוחו.
"מה שמך?" שאל.
"דין. אתה יכול לקרוא לי כמו לחבר שלי, דוני." אמר דין.
"בסדר, דוני." אמר המוכר בחיוך. "אתה מכיר את סנטה קלאוס?"
"לא… לא ממש." ענה דוני בכנות, "מי זה?"
"זה איש חביב, שכל שנה, בחג המולד, מחלק מתנות לכל הילדים." הסביר המוכר.
"לכולם? כולם-כולם?" שאל דוני, והתחיל לבכות. "למה לי לא?.."
"גם אותך הוא לא שכח, דוני," הרגיע המוכר, "אבל בהשוואה לכל הילדים, שלהם הוא נותן מתנה לחודשים ספורים בלבד, לך הוא יתן מתנה לכל החיים."
"וואו!" התפלא דוני, "באמת?"
"כן, כן…" אמר המוכר בחיוכו הרחב, "יש לך עץ חג-מולד?"
"לא…" מלמל דוני.
"ככה הוא חשב. בעצם… הוא ידע, כי הוא יודע הכל עליך. הוא יודע אם היית ילד טוב או ילד רע. אם היית ילד רע-הוא לא יתן לך כלום. אם היית ילד טוב, הוא כן יתן לך מתנה. ואתה, היית ילד טוב או ילד רע?"
דוני התחיל לבכות. "אני הייתי ילד רע… מאוד רע!"
"למה?" הופתע המוכר.
"כי… לא התפללתי לאלוהים מעולם!" הסביר דוני, "זה לא שלא רציתי. אני לא יודע איך מתפללים!"
"אל תדאג." אמר המוכר, "אם זה מסיבה כזו, זה לא נורא. בנוגע לתפילה, אתה צריך פשוט להודות לו על כל מה שנתן לך. על כל הדברים הטובים שיש לך. אני לא אוכל להסביר לך הכל. לך לכומר והוא יסביר לך."
"בסדר," אמר דוני ונגב את דמעותיו.
"סנטה ביקש ממני להעביר לך את המתנה שלך," אמר המוכר.
"מה זה?.." הסתקרן דוני.