פרק 1 הילדה והשועל – חיים חדשים

היינו בנסיעה כבר יותר משעה ונשארו עוד כמה שעות עד שנגיע לבית החדש, ארזתי את כל חפציי החשובים לפני שיצאנו בתיק גב קטן, בינהם יש את המחברת סקיצות הקטנה החדשה שלי וקלמר עם מכחולים ועפרונות כל השאר כבר שם, בנתיים שאני צופה בנופים מהחלון ואני רואה יער עצום עם מלא עצים וחושבת עד כמה נורא זה כבר יכול, בנתיים אבא מדבר עם אמא תוך כדי שהוא מסתכל בGPS " אני לא מבין כתוב שיש פה בסוף הפנייה שני שבילים ויש שלוש " אמא עונה לו " אולי תסתכל במפה יכול להיות שהמפה בGPS לא עובדת" אבא משיב בכעס " מי משתמש במפות בימינו בשביל זה יש טכנולוגיה את יודעת מירי אפילו סבתא למדה להשתמש בזה! " אמא משיבה לו " אז תיקח אותה שתעזור לך אם היא יודעת להשתמש בזה כייכ טוב למה לא לקחת אותה במקומי שהיא תעזור לך בדרכים" אבא נסע בסוף בשביל האמצעי לפי מה שהGPS הראה, אמא בנתיים החלה לדבר בהתרגשות עם אבא לגבי הבית החדש לאחר הריבים הקבועים שלהם בדרכים, אמא הסתכלה אלי מקדימה וסובבה את הראש ושאלה אותי " קליאו הכל טוב שם מאחור? " "כן.." " היא שאלה " את מתרגשת לעבור לגור במקום החדש ? הוא כייכ חלומי את בטוח תאהבי אותו ויהיה בסדר ", עניתי בעצבנות " מה יש לאהוב במקום באמצע היער באמצע שום מקום שמנותק מכל העולם שאפילו הסופר הכי קרוב אלינו הוא במרחק נסיעה של חצי שעה משם " אבא התערב בשיחה " קליאו ומירי, לפי דעתי אפשר לקבל משלוחים של מזון באינטרנט, והוא לא יהיה מנותק עם אביא את כל מכשירי הטכנולוגיה שלי" אמא השיבה לאבא " גורג' כל הרעיון שנעבור לגור במקום החדש שנלמד לחיות כמו שצריך בלי כל הזבל הזה של הטכנולוגיה, שלא תחשוב על זה אפילו לשדרג את הבית בכל המכשירים שלך, תזכור למה אנחנו עוברים בכלל " אבא אמר " אבל מותק את רואה שקליאו לא מתה על הרעיון של כל החיים החדשים האלה " אמא אמרה " קליאו יהיה בסדר אני מבטיחה יהיה לך הרבה יותר בריא לשמוע את שקט של היער מאשר הרעש שאת שומעת ממכשיר הטלפון שלך" עניתי לה " זה לא רעש קוראים לזה מוזיקה אמא, ואני לא תינוקת שצריכה להתלהב מקולות של ציפורים " אבא אמר " די בנות תפסיקו לריב בואו פשוט ננסה להנות מהמעבר לבית החדש" אמא אמרה " השקט יעשה טוב לכולנו ויהיה לנו אגם גדול ושטח גדול של שדות וכמובן את הבית ליד יער ענקי והבית ספר החדש שלך קליאו יהיה בעיירה קטנה שקרובה לבית" עניתי עם המון תסכול " אמא לכמה זמן אנחנו נצטרך להיות בבית החדש? ואני ממש לא רוצה ללכת לבית ספר קיבוצי הילדים שם מאוד מוזרים", אמא ענתה " קליאו אני לא יודעת כמה זמן אבל לפחות לשנה אנחנו נצטרך להשאר פה עד שאבא יסיים את השליחות מהעבודה החדשה שלו, ואולי כן תתרגלי ותאהבי את המקום ", אמא ואבא שלי הם שני הפכים שונים זה מזה אמא שלי יותר מיושנת היא אוהבת דברים ישנים וחושבת שצריך לפעול בשיטות עתיקות וגם לא ממש מבינה איך הטכלונוגיה עובדת, בעוד שאבא יותר איש מדורני של טכנולוגיה, הרעיון לעבור לבית החדש היה של אמא שתמיד רצתה שנעבור מהעיר לגור בטבע, אני ממש לא אוהבת את הרעיון של לעבור למקום כזה, אני אוהבת את הבית הספר שלי והחברות שלי והמקום בעיר , קשה לי לדמיין את החיים בלי קניון בלי קולנוע בלי מכוניות אלה רק עצים גבוהים עם מלא חיות, אני לא יודעת אם אני אסתדר וגם המחשבה על הבית ספר החדש לא עושה לי טוב, טוב לפחות יש לי את הציוד לאומנות ואני אוכל לצייר גם אם זה הדבר היחידי שיהיה שם במקום הכייכ טבע כמו שאמא רצתה. אני עוצמת את העיניים ושמה על פול ווליום את השיר האהוב עליי מנסה לישון קצת ופתאום נעצרנו אני מוציאה את האוזניות ושואלת " מה קרה למה עצרנו? " אבא אומר " הGPS לא עובד , לא משהו פה לא בסדר אין המשך לשביל היינו צריכים לפנות בשביל אחר " אמא אמרה " אמרתי לך שמפה זה עדיף, איך אנשים הסתדרו פעם? בוא נבדוק איזה שביל אנחנו צריכים לפנות " מושיטה לו את המפה, נסענו לאותו המקום שבו היה מפגש השבילים ופנינו לפי השביל שהיה רשום במפה של האיזור. אחרי כמה דקות של נסיעה " לא לא לא לא! נו באמת אין פה קליטה " אמר אבא שנורא נבהל שהמפה האלקטרונית שלו הפסיקה לעבוד אז אמא הוציאה את המפה ואמרה לנו " נראה לי שמפה נצטרך ללכת ברגל אנחנו מאוד קרובים " יצאנו מהאוטו לקחנו את את הדברים. והנה אני יוצאת למקום חדש התחלה חדשה והכל חדש, מקווה שיהיה טוב, אמא שאלה אם כולנו מוכנים והבטתי בשדות עם הדשא והפרחים לפנינו והייתה לי תחושה מוזרה כמו פרפרים בבטן שמשהו גדול מחכה לי שם ויצאנו והנה הדף החדש בחיים מתחיל.