פרק שני

יש כזה הסכם שמישהו מי"ב ומישהי מי"א לא יכולים לצאת אחד עם השני. זה לא באמת חוק או משהו כזה, אבל כולם מכבדים את זה. אבל… יש דרך אחת לעקם את זה. לפי מה ששירן הסבירה לי (הבוגרת המנוסה), אם אחד מי"ב תופס מישהי מי"א אחרי השעה תשע וחצי, יש לו שתי אפשרויות, או באמת לקחת אותה למנהל (שזה קורה לכאלה שיש להן חבר), או לקחת אותה לחצר ולהציע לה את ההצעה הבאה – לילה איתו. כן, זה מחריד, אבל מה שעוד יותר מחריד זה שהרבה מסכימות לזה.
אף פעם לא הציעו לי, בגלל שאף פעם לא נתפסתי בחוץ אחרי 9, ואני גם מקווה שזה לא יקרה היום. אחרי שאני שומעת שהקולות מתרחקים אני מורידה את הנעליים שלי, מרימה אותן, ודופקת ספרינט עד למדרגות.
״היי!״ אני שומעת קול, ״יש שם מישהו!״ זהו, הלך עליי. אני מתחילה לרוץ במדרגות ושומעת קולות אחריי.
״לאן הוא הלך?״ יופי הם לא קלטו אותי. עצרתי לשניה בשביל לנשום והמשכתי לרוץ אבל זה היה מאוחר מידי.
״הנה הו- היא!״ הבנתי שזה שי, וזה רק גרם לי להילחץ עוד יותר, הוא לא סובל אותי. ״את?!״ הוא לחש בהלם ואני הרמתי את ראשי.
״כפרה עלייך שי,״ פעם אחרונה שתשמעו ממני את המשפט הזה, ״בבקשה תותר לי!!״ לחשתי והסתכלתי אליו ישר בעניים. לקח לו כמה שניות והוא נאנח.
״סתם ילד פחדן מכיתה ט׳, עזבו אותו.״ הוא אמר והשניים ששמה התייבשו, ״מפגרים אתם … אני הולך ללוות אותו וחוזר.״ לא לא לא לא לא !!!
הוא ירד במדרגות עד אליי ורכן אלי בכעס,
״בבקשה, תוותר לי!״ חפרתי לו שעתיים עד שהוא הסכים.
״תקשיבי, פעם אחת אני מותר לך אבל בתנאי אחד,״ לקח לו קצת זמן לחשוב,״את משכנעת את נועה לרדת ממני. ברור?״
״אבל אנחנו בכלל לא חברות!״ זה נכון, היום נפגשנו פעם ראשונה רק בגלל הפריצה. היא הייתה צריכה את המבחן שלה בביולוגיה ואני הבאתי לנעמה את הדף על אור הזה שהיא דלוקה אליו. היא ענתה לי על המבחן בספרות, אז הייתי חיבת לה, אבל זהו, אני מביאה לה את הדף ואני לא חייבת לה יותר כלום.
״אתן לא חברות?״ הוא היה בשוק מזויף, ״אז למה פרצתן היום למעבדות ביחד? ו… רק שתדעי, אני שמתי עלייך עיין…״ הוא ליטף לי את הלחי. זה הספיק.
״טוב, אני אוריד אותה ממך,״ ואז נזכרתי בנועה, מעניין למה היא כעסה כל-כך. ״סבבה?״
״אם את לא מצליחה להוריד אותה ממני תוך חודש,״ הוא שיחק בשיער שלי, ושתה שלוק מהבקבוק מים שהיה בידו, (שלקח לי דקה להבין שזה לא באמת מים) ״את יודעת מה אומרים – אני יודע איפה את גרה. אז אני מציע לא להתעסק.״ הוא אמר, חייך אליי, ועלה חזרה למעלה.
אחרי חמש דקות כבר הייתי בחדר, המומה מידי בשביל לבכות.