פרק כ"ה " ג ע ג ו ע "

ורד ישבה גם היא לנוח לאחר הלחץ האדיר שחוותה היא העלתה בראשה את הזמנים ההם את החתונה עם רון "החתיך" את החיים הכל כך יפים שנתן לה על מגש כסף. את הלידה של גילי כשהוא תומך בה ולוחש לה מילות אהבה, מלות אהבה שרק הוא רון הטייס הקרבי הגבר המחוספס עם לב ענק של נתינה שלא על מנת לקבל פרס,

נתינה ורק נתינה רק הוא מסוגל ללחוש כאלה מלים מלאי תשוקה וערגה, ואיך אותו איש אותו טייס בשעה 04.00 צלצל אליה לבל תדאג ויצא למשימה ולא שב ממנה, אלוהים כיצד זה יתכן הלוא הוא טייס מעולה, טייס מעולה ועכשיו מי יודע מה קורה איתו, מה עושים לו ??.

ד"ר זיו רוצה לדבר עם רון, גם אני מתה לדבר עם רון אך בינתיים למרות התקווה אשר בלעדיה אין אפשרות לשרוד, אני מחבקת את רון מרחוק ומחזקת אותו רוני יקירי תחזיק מעמד חיים שלי, ממתינות לשובך גילי וורד.

לשמחתה של ורד לאחר ההרהורים אשר חלפו בראשה חשה רעב כן כן חשה רעב. "ואוו אני רעבה, כבר מזמן לא חשתי רעב".

היא הכינה לעצמה חביתה עם סלט ואכלה בתיאבון. לאחר הארוחה התעקשה לא להצית סיגריה ולא להכין לעצמה קפה, היא תדלל עד כמה שניתן את הניקוטין והקפה השחור שלשניהם מתמכרים והם סם גרוע ביותר.

לפתע פתאום היא החלה לצחוק ועל מה? ורד נזכרה בבדיחה ישנה שסיפר לה אביה לפני שנים רבות: מעשה באלכואוליסט אשר הבטיח לעצמו שהוא יפסיק את השתייה מיד, בדרכו הביתה חלף ליד כמה בתי מרזח ולא התפתה, כשהגיע לבית המרזח האחרון שהיה בקרבת ביתו חשב: "כל הכבוד לי הצלחתי להתאפק ולכן מגיעה לי כוסית קטנה של שיכר"

ורד צחקה לבדה אך היא לא תדמה לאותו אלכואוליסט היא תנסה ממש ממש לדלל את הסיגריות והקפה השחור. בהצלחה !!!!

מדי פעם נכנסה לחדרה של גילי וידה נגעה במצחה של הפעוטה ולפי הרגש האמהי החום ירד אולי לא לגמרי אבל פחות.

המשך יבוא