פרק הסיום של המכשפות מסיילם.

"שלום, את בסדר?" שמעתי קול מעלי, ישבתי ובכיתי כבר כמה שעות, ברור שאני לא בסדר! אבל הקול היה כל כך ידידותי, כאילו הוא באמת רוצה בשלומי.
הרמתי אליו את מבטי.
"היום זה יום האזכרה של אהובי שמת. פשוט לא יכולתי להישאר בבית הקברות, אז הגעתי לכאן." אמרתי בשקט והבטתי בפנים העגולים, בעיניים החומות ובשיער החום הקצוץ של האיש שעמד מעלי.
"אני מבין. אתמול היה יום האזכרה של אמי ואחותי." הוא אמר והתיישב לידי.
"איך הם מתו?" שאלתי וניגבתי את הדמעות שלי.
"בתאונה. על גשר, זה לפחות מה שאמרו לי. אבל האמת היא שהן נרצחו, אבא שלי היה חבר במאפיה והוא לא שילם לאחד החברים שלו בשוק השחור אז הוא הרג את אחותי ואת אמי." הוא אמר.
"זה נורא. איפה אבא שלך עכשיו?" שאלתי.
"בכלא. הוא נכנס על עבירות סמים קלות ורצח של שלושה אנשים." אמר האיש.
"אני כל כך מצטערת בשבילך. מה שמך?" שאלתי אותו.
"אלכסנדר. ואת?"
"רובין. גם אמא שלי מתה, אני מסיילם." אמרתי וגוללתי את כל סיפורי לפניו במשך שעה ארוכה, הוא לא קטע אותי אלא הקשיב בדריכות.
"וסיימתי תואר באוניברסיטה, יש לי ילדה קטנה וחמודה בשם אנני ואני רווקה, אבל לא מוכנה ליחסים בכלל. שלא תנסה אפילו." סיימתי את סיפורי.
"יש לך את ההיסטוריה הכי מגוונת שאי פעם שמעתי. החיים שלי היו נוראיים אבל משעממים, שלך אולי היו גרועים ברמות אבל לא השתעממת לרגע." הוא אמר.
"אתה כנראה צודק." אמרתי.
"שאלווה אותך לביתך? יש לי כאן רכב." הוא אמר.
"אני אודה לך מאוד אם תיקח אותי." אמרתי והוא הוביל אותי, שלובי ידיים, אל האוטו השחור שלו.

-אחד עשרה שנה לאחר מכן-
ישבתי עם אלכסנדר ליד האח בביתנו הקטן, התכרבלנו מתחת לשמיכה וצפינו בסרט דרמה קיטשי משנות התשעים כששלושת ילדנו, אנני, דון וניר, משחקים לידינו במכוניות, אנני, בת השתיים עשרה צחקה בקול רם כשדון בת החמש ניסתה להכניס לניר הקטנטן טרקטור לאף.
"הם כאלה מתוקים." אמרתי והבטתי באלכסנדר באהבה.
"אז מי אמר שהוא לא מוכן ליחסים? לזוגיות?" שאל אלכסנדר בצחוק כשאנני ניסתה להסביר לדון ולניר איך עובדים חורי תולעת והם צחקו ואמרו משהו על תולעים בטוסיק.
"אני מצטערת, חשבתי שהתגברנו על הקטנוניות שלך." אמרתי וצחקנו כשהגבר בסרט הציע נישואים לאחותה של אשתו והיא בדיוק נכנסה לחדר וחטפה התקף לב.
"את קטנונית בעצמך." הוא נישק אותי וגרם לי לפרפורים קטנים, אפילו עכשיו אחרי אחד עשרה שנה של זוגיות, כשאני כבר נחשבת לאחת ממעצבות האופנה המצליחות ביותר בעולם ודורגתי יותר מפעם אחת לאישה המשפיעה והחזקה ביותר די בנשיקה אחת מאלכסנדר כדי לגרום לי לקפוץ מאושר כמו ילדה קטנה שקנו לה אופניים.
"אתה יודע שזה לא בסדר, לסובב אותי ככה על האצבע הקטנה שלך." אמרתי לו.
"אבל זה כל כך מפתה, את כל כך מפתה." הוא אמר בקול אפל ואני כמעט התעלפתי.
שמעתי דפיקה בדלת, פתחתי אותה ואניה ועמי עמדו בדלת, קפואים ורועדים מהשלג ומהסופה.
"את לא מאמינה!" צווחה אניה, "הסערה הזאת פשוט תפסה אותנו לא מוכנים! רגע אחד יצאנו לטייל בלילה הרגוע ושנייה אחר כך שלג, ברקים ורעמים! אני שונאת את אלוהים!"
עמי חיבק אותי בחום ועזר לאניה להוריד את המעיל, אין ספק שהם היו בני הזוג האולטימטיביים, החתונה הכפולה שלנו הייתה פשוט מושלמת.
עמי ואניה הלכו לפטפט עם אלכסנדר, אני הכנתי תה וחזרתי לספה בדיוק כשאניה סיפרה לכולם על הקולקציה החדשה והמדהימה שלנו.
"אניה! אמרנו שאת שומרת את זה בסוד!" צווחתי עליה והיא צחקה והשתתקה.
המשך הערב עבר בנעימים, דיברנו על הנשיאה שלנו, שהיא כמובן הנשיאה הכי טובה שהייתה אי פעם. אף אחד לעולם לא ישכח איך כסתה בחכמה את החוב הענק של אבא שלה וחתמה על הסכמי שלום ביעילות, ואחרי שהיא התחילה את שיטת ההנהלה החדשה והגאונית שלה היה אפשר להגיד שהיא פשוט הנשיאה המושלמת, מקשיבה לעם, חכמה ויודעת לסחוף אחריה אומה שלמה. אין ספק שהיא ההישג הכי גדול של השחורים עד כה.
עברנו לנושאים אחרים, כגון העבודה של עמי כראש העיר, אלכסנדר סיפר על העלת המס ואנחנו צחקנו כשתיאר את המתיחה שעשו לעובד אחד בבנק שלהם.
בסופו של דבר הם הלכו, הסרט נגמר, הילדים הלכו לישון בשקט והבית דמם, נשכבתי במיטה עם אלכסנדר ונזכרתי בעבר הארוך והקשה שלי, והחלטתי שאם הייתי צריכה לסבול את כל זה כדי להגיע להיות מה שאני עכשיו זה בהחלט היה שווה את זה.