פרק ~~4~~המהפך~~

בפרק הקודם:
"רשת המלונות של אבא שלך פשטה את הרגל, ואנחנו איבדנו את כל הכסף שהיה לנו"
הגעתי הבייתה וראיתי שכל הבית מלא במזוודות.
" מה קרה…?"
"יש לנו משהו מאוד מאוד חשוב להגיד לך.
זה קשור לכסף,ואלייך. זה תהליך שייקח חצי שנה,
אבל זה יהיה בסדר"
"מה קרה??? תגידו לי כברר!!!!"
"מלאני… את…."
—–
"מלאני… את…."
"מה קרהה?"
"עוד חצי שנה,"
"כן…??"
"את טסה לבד לישראל, לפננימיה."
"מ..ממ..מהההה???"
"כן.אבל יש לך איפשרות לגור אצל סבתא חנה, בתל-אבייב"
"או….אוו..ק..קיי.אווקי"
"אנחנו רשמנו אותך לחטיבת "הגימנסיה העברית-הרצליה"
"ו..ומה אם כ,,כל החברות שלי, ומה איתכם, וממה איתי?"
"אנחנו יודעים שאת אוהבת לציייר אז סבתא תרשום אותך לחוג ציור"
"אוקי.."
הטלפון של הביית צלצל.
עניתי"הלו" בכיתי בטלפון
"הלו? מלאני, זאת זואי מחר משחררים אותי, אמרו שיורד לי רק המון דם ואין נזק פנימי,אני צריכה רק לקחת ויטמינים, למזלי:-)"
"י…ו…פ..יי.."
"מלאני? מה קרה?"
"אני ,,"
"כן?"
"עוד חצי שנה.."
"מה קורה עוד חצי שנה?מלאני?הכל בסדר???"
"לא.. כלום לא בסדר."
"ל-מ-ה?"
"עוד חצי שנה אני,,אני,, טסה לישראל=["
"מה??אין מצב!!"
"כן."
"למה???"
"הרשת של אבא שלי פשטה את הרגל והם לא יכולים לדאוג לי בלונדון כרגע. אני אגור ב..תל אביב או אביה או משהו כזה."
"אווףף"
"אהה. זואי?"
"מה קרה?"
"את זוכרת את הילד מהקניון?"
"מה איתו?"
"הוא דלוק עלייך" וחייכתי מיני-חיוך לטלפון:|
"ח.."
"ח..טוב ביי."
"ביי"
הלכתי למיטה וניסיתי לברוח מהעולם.
אחרי חצי שעה הפלא' צלצל.
"הלו?"
"הלו.. אמ. מלאני?"
"כן."
"זואי סיפרה לי."
"כן.."
"תקשיבי, אני רוצה לדעת אם את רוצה להיות ידידה שלי."
"??"
"למרות שניהיה רחוקים,את ממש נחמדה, למרות שאת יודעת- אני דלוק על זואי- אבל.."
"אוקיי:)"
"ביי"
"ביי"
הייתי יותר שמחה.
נרדמתי מהר
הלכתי בדיכאון לבצייפר..
הימיים נמשכו ונמשכו.
ולא דיברתי כמעט אם אף אחד.
חוצ מזואי ומייקל.
אם ההורים דיברתי רק כשצריך.
אני יודעת שזה לא אשמתם, בערך,
אבל עוד שבוע, אני?
במקום המוזר הזה, שבו חייתי מגיל שנה עד שלוש.
אני יודעת עברית אבל..
ועוד יותר, עם סבתא שלי?
לא דיברתי שנים-שנים!!
ניתקנו איתה קשר, כשעברנו ללונדון,
למרות התנגדותה.
פתאום צלצל הטלפון.
"הלוו..?"