פרפר – פרק 2
"אלאור אתה איתנו?"
צחקוק נשמע בכיתה משאר התלמידים כשהם מביטים בי, הנער החולם בהקיץ. אני מרים מהר את מבטי, שהיה עד לפני כמה רגעים שקוע מול החלון הפתוח של הכיתה, כשרק דבר אחד העסיק את מחשבותיי, אותו אחד שהרגע אמר את שמי בחלל הכיתה.
"כן" אני ממלמל ומפקס את מבטי. כאילו הרגע לא עברו בי מחשבות אסורות על אותו אדם שאמר את שמי הרגע, "אני אתכם".
"יופי" אמר סהר, "לרגע חשבתי שאני מרדים אותך" הוא סיים את המשפט בציניות המוכרת לו, אותה ציניות שגורמות לו להיות המורה האהוב ו "קול" של התלמידים.
רק אם הוא היה יודע, שהדבר האחרון שיכול להרדים אותי זה הוא. אותו אדם שגרם לי להרגיש את התחושות שפחדתי מהם, התחושות שהדחקתי.
זה כבר לא המחשבה על להרגיש אותו, לדמיין את גופו ולהריח את כל טפטוף קטן שיוצא ממנו. המחשבה היא פשוט רק להיות איתו, בנוכחותו. מחשבה יותר נוראית.
סהר, כמוני, הוא לא נראה כזה. הוא נראה רגיל, ולהפך, הוא גם רגיל. אחרת מה גרם לו להתחתן בגיל כל כך מוקדם ולהיות הורה לתינוקת טרייה שנולדה רק לאחרונה?
האם זה יכול להגעיל אתכם בכך שתדעו שבמחשבות שלי הייתי רוצה להיות זבוב על הקיר ברגע שבו סהר "בישל" עם אישתו את הילדה? האם זה הופך אותי לסוג של סוטה?
פער הגילאים, של כעשר שנים מפרידים ביני ובין סהר בן העשרים ושבע. אבל מלבד זה, הוא מרגיש לי כמוני.
אני יודע שאחד התחביבים שלו זה ספורט. זכור לי שהייתי רואה אותו במכון כושר לפני שנתיים. אני לא יודע אם הוא זוכר אותי, אותו נער, שבזמנו היה בן חמש עשרה, מגיע למכון כושר, שם אוזניות ומתאמן בלי לתקשר יותר מדי.
כשהיה לי כבר קשה להיות בסביבה עם גברים נוספים, החלטתי שעדיף להתאמן בבית. האמת שהאימונים בבית היו לי יותר טובים, במיוחד ההליכות הליליות שהייתי עושה על שפת הים.
אני לא הכי זוכר איך סהר היה בנוי מבחינת גוף, ניסיתי להדחיק את מבטי משאר הבנים במכון כושר בזמנו. אבל מה שבטוח, הוא נראה טוב.
סהר גבוה ממני בכמה סנטימטרים. אם אני יכול לנחש הוא קרוב למטר שמונים. ידיו שריריות, שיערו שחור וחלק. מזכיר אותי, מלבד כך ששערי מגולח.
בערב אני מצאתי את עצמי, יושב באחד הספסלים מחוץ למכון כושר שהייתי רשום אליו. רוצה לדעת, האם אראה את סהר שם? האם הוא עדיין מתאמן באותו מכון שהייתי מתאמן בו בעבר?
והתשובה, שבתוכי כנראה רציתי שהיא תהיה, הייתה חיובית. אכן סהר, עם תיק ספורט אדידס, חנה עם המכונית שלו מול המכון כושר ונכנס אליו.
מכאן התחיל רומן המעקב שלי אחריו.
תגובות (0)