פרנויה – פרק 6

שמעתי רעש של דיבורים מכיוון המטבח, שיחה בעלת קול אחד, עומר ככול הנראה מדבר בפלאפון.
הוא לא יודע שהקירות בדירה שלו דקים כמו דף ואפשר לשמוע הכול.
״כן דור אני מנסה״ שמעתי אותו אומר סוג של עצבני אל דור אחד מהחברים שלו שהיו פה הרבה פעמים.
אי אפשר לשמוע את הצד השני של השיחה, את הצד של דור, אז רק הקשבתי לדבריו של עומר.
״היא לא אוכלת, בקושי ישנה״ אמר וקשה היה לפספס את פסיעותיו מצד לצד כשהוא עושה שהוא עצבני למדי.
שקט השתרר לרגע, כנראה דור עונה לו מהבעד השני של הקו, ״אני חושב שזאת הייתה טעות!״ הוא צעק בשקט, זה הכאיב לי כול כך למרות שגם אני לא רציתי שום דבר מזה, גם אני לא רציתי לבוא לכאן.
״טוב, נדבר אחי, ביי״ עומר אמר אחרי דקה של שקט שדור כנראה ענה מהצד השני וניגמרה השיחה.
״יובל אני צריך לעשות כמה סידורים, תתארגני את באה איתי״ הוא צעק לי מהמטבח, כאילו שום דבר לא קרה עכשיו, כאילו לא שמעתי את המילים שלו מהשיחה הזאת.
״אין לי כוח״ צעקתי לו מהחדר מנסה להשתלט על הנימה הכאובה והעצבנית שלי מלפרוץ ממני כנגד רצוני.
שמעתי דפיקות חלושות על הדלת, ״תפתחי לי״ קולו בקע הפעם קרוב יותר, מובן יותר, הוא עמד מהבעד השני של הדלת.
״מה?״ שאלתי עצבנית פותחת את הדלת לרווחה ומסתכלת עליו במבט אטום וקר.
״אני רוצה שנעשה משהו ביחד, אני צריך לעשות קצת סידורים, נילך לקניון אם את רוצה תקני קצת בגדים ונישב לאכול״ הציע לי, זה לא עומר, זה דור שדיבר ממנו, בטח דור הציע לו לעשות את זה.
לפעמים אני חושבת שדור אחראי עלי יותר מעומר.
״אין לי כסף, ואני לא רעבה״ אמרתי ישירות לא מתכוונת ללכת סחור סחור.
הוא עצם את עיניו במשך שניה בודדה וקצרה ביאוש, כמעט ואני לא שמתי לב לכך, כמעט.
״יובל תתארגני״ הוא אומר שב על עקבותיו ונעלם מאחורי דלת החדר שלו הממוקמת בהמשך המסדרון הקצר.
נשמתי עמוקות לרווחה מנסה להירגע, מאגרפת את ידיי מהרעד הגלוי שהשתלט עלי.
סגרתי את הדלת עצבנית, נותנת לה להיטרק שוב בקול שיהדהד בעוצמה בדירה כדי שעומר ישמע.
פתחתי את הארון , מורידה את בגדיי שעל גופי ושולפת את הבגדים הראשונים שאני רואה, אפילו לא משקיעה.
נהפכתי להיות שונה מיובל של פעם ליובל של היום.
פעם לפני שהייתי יוצאת הייתי משקיעה כול כך אפילו אם זה היה לרדת רק למכולת, היום אני בקושי יוצאת, וכשאני יוצאת אני בכלל לא משקיעה בלבוש.
לבשתי טייץ שחור מבריק על רגליי שעומר קנה לי, הוא מבזבז עלי המון כסף, כמה שאני לא אוהבת את זה הוא לא נותן לי להתלונן.
לפלג גופי העליון לבשתי גופיה פשוטה ורגילה בצבע ורוד חלש שנח על ראש ערמת הגופיות שעומר התעקש לקנות לי.
נעלתי לרגליי כפכפי אוויאנס שעוד היו לי מהתקופה הקודמת שלי.
״את מוכנה?״ עומר פתח את הדלת, הוא לא מקדיש לזה תשומת לב אם הוא יפתח את הדלת ואני יהיה ערומה, זה קרה כבר מספר פעמים שהוא פתח והייתי עם תחתון וחזייה, או מגבת אחרי המקלחת.
״תתקתק״ אמרי עצבנית שאני מרססת עלי דורדוראנט.
״בואי ניצא״ אמר והתקדם אל היציאה מהבית, עקבתי אחריו ויצאנו מהדירה, יורדים במדרגות הבניין אל עבר החניות אל הרכב שלו.
עלינו על הרכב עומר לחץ על הגז ועלינו על הכביש בנסיעה לכיוון קניון עזריאלי הגדול שבתל אביב.