פרנויה – פרק 20

הוא לאט לאט מתנתק ממני, משאיר אותי חסרת נשימה ממה שקרה הרגע, מהנשיקה, מהדמעות הרבות שנזלו מבעד לעיניי, המומה בעיקר.
אני מרימה לאט את מבטי אל פניו הגבריות, מפחדת אולי למצוא את המבט המתחרט על פניו, אבל כשהרמתי את מבטי הופתעתי לגלות מבט בדיוק ההפך מחרטה , סיפוק.
מבט רך על פניו הגבריות גורמות ללבי להחסיר פעימה נחוצה, ״אני…״ הוא מתחיל לומר, גבותיו מכווצות, הלב שלי מתכווץ בהכנה לדבריו.
לא ידעתי למה לצפות, לא אחרי כול החודשים האלה שעברו עלינו.
הוא גדול ממני בארבע שנים, הוא בטח מתחרט עכשיו על שנישק אותי.
הוא בטח רק רוצה להגיד שזה היה דחף של רגע.
יד חמה ושרירית נחה על המותן שלי, המגע והנוכחות שלה גורמות ללב שלי לרעוד בהתרגשות, אני לוקחת נשימה קצרה לראותיי, אני לא יודעת מה לחשוב עכשיו, למה לצפות.
העניים שלו לא מביטות לי בעיניים, מבטם ממוקד בשפתיי העבות, אני מחכה לרגע שהוא יפתח את הפה וידבר, יתנצל שזה קרה ויברח מהחדר, ישנא אותי עד שאני יהיה מספיק גדולה ואני אוכל לעזוב את הבית שלו.
אבל מהר מאוד טעיתי שחשבתי בצורה פסימית, השפתיים שלו שוב נצמדו לשלי, חמות רכות ומלטפות, מכניסות אותי לתוך נשיקה עמוקה שלאט לאט הופכת לסוערת ותשוקתית.
לשונו מחפשת את הדרך אל פי ומוצאת אותה במהירות, ידו החמה מקרבת אותי אל גופו הגבוה והשרירי.
בצורה אוטומטית הידיים שלי נכרכות סביב צווארו, אצבעותיי נקשרות בשערו החום שקצת ארך עם הזמן שלא הסתפר.
אני מרגישה את הידיים החמות שלו עוברות ללטף את גבי מתחת לחולצה הדקה המכסה את גופי הצנום, הליטופים לכול אורך גבי, עוברות לסירוגין לבטני גורמות לצמרמורת עזה לחלוף בכול גופי, לעור ברווז לסמור על ידיי.
ידיו נעצרו על סוגר החזייה, הלב שלי שוב החסיר פעימה נחוצה, הוא מתנתק לאט לאט משפתיי ואני מתענה מכול רגע קל.
הוא מביט עלי, מחכה לסימן, לתשובה, לאישור שהוא יכול לעשות בי כרצונו.
ואני ילדה מאוהבת, מסכימה.
הוא מושך את החולצה הדקה שכיסתה את גופי, משאיר אותי חשופה רק בחזייה, מושך אותי אל המיטה הרכה והחמה עליה ישבנו שעות.
שפתיו כול הזמן הזה לא עוזבות את שפתיי, הוא רוכן מעלי משאיר שובל נשיקות חמות על צווארי ולחיי, חוזר לנשק ברוך ובאגרסיביות את שפתיי, שלוב מוזר וזר אך בכול זאת מוכר.
אנחת תענוג קטנה נפלטת מפי, הוא מגחך אל תוך הנשיקה ולחיי שכבר אדומות מוצאות דרך להאדים עוד יותר.
ידייו חוזרות ללטף את גבי העירום, מעבירות צמרמורת העולה במעלה גבי ומתפשטת לכול גופי, במיומנות ובזריזות הוא פותח את החזייה הלבנה מתחרה עדינה וזורק אותה לפינת החדר.