פריחת האביב- הקדמה

"החזקתי את הסכין והבטתי מעלה, אל הכוכבים, מעבר לכוכבים, מעבר למה שנמצא מעבר לכוכבים, הבטתי על הריק השחור שהיה פעור מעליי, שהיה שם פשוט כלום, שום דבר. רציתי להיות חלק מאותו ריק, אותו ריק שלא ניתן להבין לפי התפיסה של המוח האנושי. אבל אני הבנתי. הבנתי הכל. אבל אני לא אנושית".
שמי הוא אליזבת' רייסון, זה השם שנתנו לי הורי יותר נכון, אבל השם שאני בחרתי לעצמי הוא אלייזה.
לאחר מותם של הוריי חפשתי דרך לנקמה אבל הזיכרון וההכרה שלי נמחקו לאט לאט כאילו נאכלו באיטיות וייסורים ומשהו בי התעורר. משהו שלא הכרתי קודם. אותו דבר ששינה אותי לנצח. לאחרונה התחלתי להיזכר בקיטעי דברים, בצעקות, ובכעס שהרגשתי. החלטתי לצאת למסע הנקמה הזה שנית, בלי לדעת בדיוק במה אני נוקמת. אבל המסע הזה שינה את מי שאני ואת חיי אחת לתמיד. וגיליתי וראיתי דברים שאף איש לא ראה מעולם ולא יראה. ואולי טוב שכך, מה שבטוח זה שמעכשיו לעולם לא אפקפק במשפט רחוק מהעין רחוק מהלב.
לא מבינים על מה אני מדברת? אתם לא צריכים להבין.
אבל בכל אופן, ברוך הבא לעולם שלי.