פרוקייט מס 46 -אפילוג

היא לא בדיוק ידעה מה הולך לקרות , בעצם היא לא ידעה בכלל מה קורה ברגע זה .
היא רק ידעה שזה הזמן לברוח, בכל הכוח, ממה שזה לא יהיה .
עכשיו היא מבינה שזה הרגע ממנו ברחה כל חייה , גם אם היא לא הייתה מודעת לכך.
פנייה התכסו זיעה מהריצה והרוח המקפיאה של חודש פברואר רק הגבירה את רעידות הגוף שלה .
החיים בנויים על פירמידה היררכית מאוד ברורה .
אצל החיות , זוהי שרשרת המזון. נו איך זה עובד אתם יודעים , מי שחזק שורד מי שלא.. , נו טוב , בסוף הוא נאכל.
אצל בני אדם זה שונה אך דומה בצורה כואבת בו זמנית .
אבל בני אדם יש כמה קרטריונים : איפה נולדת , למי נולדת , מי נולדת.
יש את הצד הבנאלי , אלו שנולדו בעיר הנכונה , בשכונה הנכונה ולהורים הנכונים . הרבה אוהבים להגיד את המשפט "נולד עם כפית של כסף בפה" . אז זה בדיוק זה . להיוולד במקום הנכון ולאנשים הנכונים . אבל השאלה היא איזה מן בן אדם נולדת ? מי אתה? אתה בן אדם שיהיה בראש הפירמידה של החברה בזכות זה ? או שזה לא מספיק?
ויש את את התחתית אלו שנולדו במקום הלא נכון , בזמן הלא נכון ,לאנשים במקרה הטוב שפשוט לא מסוגלים להיות שם בשבילך . הרע? אנשים שכניראה לחיות לא מגיעה להם שלא נדבר על לגדל ילדים . זה הצד הפחות יפה . הצד שלא מצלמים עליו כמעט סרטים לא כותבים עליו ספרים לא אוהבים לדבר עילו . כי זה הצד שבו מבינים ששום דבר לא הוגן .
ויש את אלו שנולדו בתחתית ועלו , אבל איך ?
אני מניחה שזה אומר דבר אחד . נולדת להיות בראש הפירמידה , פשוט לא במקום הנכון או מי יודע ? הגורל זהו דבר מתעתע .
הגיבורה שלנו לא נולדה עם כפית כסף בפה , אבל גם לא בתחתית . אבל מהרגע שהיא נולדה היא הרגישה בכל תא בגוף שלה שהיא שייכית למקום אחר . זה לא היה משהו שהיא חשבה עליו , לא הייתי אומרת שהיא אפילו מודעת לכך , אבל ההרגשה שהבטן מתהפכת , והמועקה הקטנה שיושבת על הלב שנים תמיד אמרו לה שהיא לא במקום הנכון .
רגלייה התחילו לשרוף מהמאמץ ולרעוד בכל תנועה שהיא עשתה כשניסתה נואשות לברוח . היה לה קשה לנשום אוויר , הוא בקושי נכנס לריאותה ושרף עם כל נשיפה ושאיפה שהיא עשתה .
השיער שנדבק בזכות הזיעה למצח הפריע לשדה ריאה שלה וזה בהחלט לא תרם כשהיא גם ככה לא רואה כלום בחשכה .
היא נחבטה ברצפה ונפלה על פניה היא הרגישה את הנוזל החם על זולג על מצחה , כאשר היא הושיטה את אצבעותיה הרועדות לעבר הפצע לא הייתה מופתעת , דם .
"שיט , זה ישאיר חתיכת סימן " היא ניתסה לקום על הרגליים אך בלי הצלחה, היא הייתה באפיסת כוחות . הרגליים סירבו להחזיק אותה.
אבל הוא מתקרב אין ברירה . אם היא תישאר שם זהו זה .
זה יהיה הסוף .