פרגוד הכסף – חלק 3

העכבישאים מהכתמדם – חלק 3

כשיוז'י חזר לסטודיו הוא גילה שהמערכת כבר התפתחה יפה, הננסיים אמנם היו רק בגודל של גולות אבל היו ממוקמים בדיוק כפי שתכנן. "אני באמת מקודד על" הוא חשב לעצמו בשביעות רצון ושרק בהנאה את המוטיב המרכזי בסימפוניה לקורוקומיל הסריבירי שהתנגנה קודם לכן בבית הקפה. הוא תהה האם כבר רואים את הקולטנים והשתמש בראיה המוגדלת כדי לבחון בתשומת לב את ההיקף של המערכת התיכונה. ליבו התרחב בגאווה, הם היו שם, מפוזרים באקראיות מוקפדת היטב. "אולי" הוא חשב לעצמו "אולי הקונסטלציה הזאת תספק את הסחורה". אבל אז הוא התחיל לחשוב שוב על הגדרות המשימה ומצב רוחו הטוב החל להתפוגג. כל הקידוד הזה שווה לתחת אם לא הבנתי את השיר הזה כמו שצריך. הוא החל לקרוא אותו שוב בפעם האלף מאז אתמול.
"היא הלב ומסביבה מרקדים שמונה
הקטן מכולם הקרוב מכולם
הזוהר מלהיט את עצמו
החיים שופע במים
הרביעי …"
הטלפון הפנימי של הסטודיו צלצל וקטע את הקריאה שלו. הוא ענה רק כדי לשמוע את קולו הזחוח של קורקטו בוסו "מה העניינים יוז'ינקה?". שארית מצב הרוח הטוב שלו התפוגגה באחת "אני טוב קורקטו. מה נשמע במרכז הבקרה? כל החלליות מחללות?"
כל השיחות שלהם התחילו באותה בדיחה. מעמידים פנים שאנחנו מחבבים האחד את השני חשב יוז'י בבוז. אם הוא לא היה יודע טוב מכך הוא היה יכול לחשוב שקול הנעירה הצוחק מהצד השני של הקו מעיד על צחוק אמיתי וכנה. "אני רואה שאתה במצב רוח טוב יוז'ינקה, מצב רוח לבדיחות" אמר קורקטו בצהלה אבל יוז'י כבר ידע מה מגיע.
קולו של קורקטו נהיה רציני "כשאתה מתבדח אני יכול להבין שסיימת את ההזרעה. כן?". יוז'י תהה מה עליו לומר. הזמן שהוקצה למשימה היה עתיד להסתיים בסוף היום, אך לא היתה לו שום כוונה להזריע את הקונסטלציה היום גם אם קורקטו יופיע בסטודיו רכוב על מפלץ קרוקומילי יורק את חיצי הקרח המורעלים שלו. ההזרעה היתה הנקודה שממנה אין חזרה.
הוא יכל לברוא קונסטלציות ולמחוק אותן מהאינקובטור אלף פעם, זה ייצור חור קטן בתקציב הסטודיו, לא יותר מזה. אבל, במחיר של קופסאות זרעי החיים שהלקוח סיפק אפשר היה לקנות אלף אולפני בריאה. אם הוא יזריע את הגלקסיה והיא לא תעמוד בדרישות אז הלקוח יתבע. כסף כיס בשבילו אבל תביעת ענק לסטודיו. לא שצריך לדאוג לסטודיו, הוא מכוסה, הביטוח שלו ישלם. אבל, אז הסטודיו וחברת הביטוח יחדיו יתבעו את מי? את יוז'י כמובן.
"יש לי עוד כמה שעות למשימה, האינקובציה נראית מבטיחה ביותר אבל אני רוצה לתצפת עליה ולהריץ עוד כמה בדיקות ביצועים" הוא אמר בקול בטוח.
בצד השני של הקו השתרר שקט. שקט כזה שמטרתו הברורה היתה למלא את נפשו של יוז'י בצרימה נוראית. אם הוא לא היה מכיר היטב את כל השטיקים של הבוס שלו הוא היה מבועת לחלוטין. במצב הנוכחי הוא סתם קצת חשש מהבאות. "יוז'י סורי" הרעים לבסוף קולו הצרחני של קורקטו "האם אתה מבין היטב את חשיבותו של המיזם הזה לעתידו של הסטודיו? האם לא הבהרתי לך את המשמעות האסטרטגית שלו בשבילנו. הלקוח הזה …."
קורקטו כמעט חנק את עצמו תוך כדי דיבור. הוא השתעל באוזנו הדואבת של יוז'י במשך מספר רגעים עד שהתאושש והמשיך בטון פחות גבוה אבל לא פחות מאיים "הלקוח הזה כל כך עשיר ומקושר שהוא יכול לקנות אותך, אותי, את הסטודיו,את כל מי שאי פעם כף רגלו דרכה בסטודיו ואת כל הצאצאים שלהם עד קץ הזמן. הלקוח רוצה את ההזמנה שלו אחרי ההזרעה, בחלל היעד שלה, כבר מחר. אז תעשה את כל הבדיקות והתצפיות והמדידות וההערכות והסקרים שאתה צריך, אבל לכל הירחים והשמשות תספק את הסחורה בזמן! קומפרנדה?".
יוז'י עבד תחת השגחתו של קורקטו מאז שסיים את הקולג', עוד מעט שש שנות כוכב ממוצעות. אך למרות שקורקטו היה נאד נפוח מהרגע הראשון, יוז'י מעולם לא שמע אותו כל כך בוטה. הנקודה שקורקטו רצה להעביר לו הובנה היטב, יש לו עד מחר בבוקר לבצע את ההזרעה. במודה ויפספס את המועד, הוא יכול לנשק את המשרה שלו לשלום ולא להתראות. הוא יבעט משם בלי פיצוים ובלי המלצות. ארבע שנות לימוד ושש שנים של עבודה קשה יזרקו לפח כי קורקטו ידאג להכפיש את שמו מכאן ועד למבואות הערפילית.
יוז'י נאנח בליבו ואמר בשקט "הובן היטב, אתה יודע שאתה יכול לסמוך עליי". בצד שני של הקו נשמעה נשיפה קולנית "טוב טוב" אמר קורקטו בטון יותר רגוע "אז מי הבוס?" הוא שאל את הבדיחה הרגילה ויוז'י שיתף פעולה "בוסו הבוס". השוני לעומת העבר היה שהפעם אף אחד מהם לא צחק את צחוק העמדת הפנים הרגיל שלהם.
יוז'י הסתכל על המערכת בפעם האחרונה לפני שיצא הביתה באותו הערב. הוא עבר בראשו על הרשימה. "הזמנת המשלוח של ביצקוני טעים לי מערפילי האקספרס – צ'ק, הדפסת השיר – צ'ק, סט צילומים פניאומטיים מהאינקובטור – צ'ק, צילום קופסאות הזרעים – צ'…." לפתע הוא הבין שהוא צילם רק את הקופסה הגדולה. הוא שכח את הקופסונת האדמדמה עם ציורי העכבישאים.