פרגוד הכסף – חלק 2

העכבישאים מהכתמדם – חלק 2

"הי חמוד" סינתיה אחזה בשתי ידיו והצמידה אליהן את לחייה על פי המקובל. הוא השיב לה בריטואל הנימוס הראוי. הם התיישבו ליד השולחן הפינתי בקפה "קרוקסום הישנה", תמיד אותה מסעדה ואותו שולחן. היא הביטה בו בחיוך שמח "יוז'י יוז'י. לא נפגשנו עידנים. מה איתך? אתה נראה מוטרד" היא אמרה בקול שהיה מעט גבוה וצפצפני. יוז'י תמיד חשב שהקול שלה היה הפגם היחיד בבחורה הזאת.
הוא חייך אליה בבישנות ואמר "אני תמיד נראה מוטרד לא?". סינתיה צחקקה, תפסה בימינה את ידו השמאלית שנחה על השולחן, ליטפה אותה ברכות בידה השמאלית ואמרה "אתה תמיד נראה מוטרד יקירי, עוד מהקולג', אבל.." וכאן עלתה על פניה הבעה דאגנית "הפעם אתה נראה מוטרד יותר מתמיד. הכל בסדר? הבריאות?".
שפתיו של יוז'י התעקמו בחצי חיוך והוא הניד את ראשו לשלילה "אני בריא כמו תאו סריבירי".
סינתיה הביטה בו בציפיה וכשהוא לא תרם מידע היא כווצה את עיניה ואמרה בעוקצנות "אתה מתחתן ולא סיפרת לי". המחשבה הראשונה שעברה לו בראש היתה שהעניין שלה בתוכניות החתונה שלו מעיד על העניין שלה בו. היא היתה הידידה הטובה ביותר שלו, בעצם החברה היחידה שלו ממין נקבה. אבל אז הוא הביט בה והבין שהיא סתם מקנטרת אותו.
סינתיה חייכה חיוך גדול וצחקה "אני מתערבת על ארוחת הצהריים שאני יודעת מה מטריד אותך". יוז'י חייך בעגמומיות "ארוחת הצהריים עליי, רק תעזרי לי לצאת מהברוך שנכנסתי אליו". סינתיה הנידה בראשה והחיוך על פניה כבר נמרח מאוזן לאוזן "כי אחרת מחר מפטרים אותך מהעבודה שאתה בכלל לא רוצה לעשות? נכון!!". יוז'י חייך בהכנעה ופרש את ידיו לצדדים.
אחד המלצרים ניגש אליהם. הוא היה לבוש במעין חלוק ארוך מבריק בגוון זהבהב שמעטרים אותו פסים שחורים רחבים, החלוק היה מהודק באבנט רחב בצבע סגול חזק. על ראשו היה כובע פרווה רחב ומטופש למראה. התלבושת היתה חלק מאווירת המקום שהתהדר בשם של העיר העתיקה הידועה מהתקופה הקרוסומית.
יוז'י וסינתיה היו בוגרי אותו הקולג'. הם הכירו האחד את השניה ושניהם את בית הקפה כשהמרצה הנלהב שלהם למבוא לאדריכלות קרוקוסומית לקח את כל אנשי הקורס למקום למען החוויה האותנטית. תארו לכם 40 סטודנטים מסתערים ברגע אחד על בית קפה שליו בפרברי העיר, זה היה באלגן אחד גדול ובסופו מצאו את עצמם סינתיה ויוז'י חולקים את השולחן הזה ממש שעליו ישבו עכשיו. המלצר המחופש לקח מהם את ההזמנה. הם חלקו יחד סלט עיניים מוקפצות בשומן ים ארומטי וכיכר לחם משבעה דגנים עתיקים, המנה הקרוקוסומית המסורתית שהמרצה שלהם המליץ עליה. כמו תמיד.
"הפעם זה אחרת" אמר לה יוז'י בלהט "כבר שנים שקורקטו מחפש את הראש שלי ללא הצלחה אבל הפעם הוא השחיל לי כמו שצריך". סינתיה הרימה גבה ובזמן שהיא נעצה את השן הארוכה של מזלג העיניים בעין עסיסית אמרה "תן לי לנחש. הוא הטיל עליך לתכנן את אם כל השמשות. קיבלת את המשימה שאף מנתח מערכות גלקטי לא היה מוכן לקחת", קולה היה משועשע וציני. היא הכניסה את כל העין אל הפה והביטה בו בהתגרות.
הוא בצע את הקצה של הלחם והחל לומר להגנתו "הפעם …" כשסינתיה קטעה אותו "רגע רגע, זה לא הכל" היא סיימה את הביס מהפה והוסיפה "לא רק שעליך לתכנן שמש בלתי אפשרית, אלא שהוקצה למשימה רבע מהזמן שהיה דרוש אפילו למשימה פשוטה בהרבה. מלבד זאת הגבילו אותך בתקציב ההזרעות והאיקובציות ולכן אתה צריך לקודד את הכל מאלף ועד תו בעיניים עצומות כשידך הימנית קשורה מאחורי הגב והשמאלית למשקולת פלאנטית, או איך שלא קוראים למכשיר המוזר הזה".
היא נראתה מאד מרוצה מעצמה ויוז'י מצא את עצמו מובך עוד יותר מתמיד. "איך ידעת?" הוא אמר בקול חלוש "כלומר, זה לא בדיוק מה שאמרת אבל באופן כללי זה פחות או יותר המצב".
סינתיה חייכה ותפסה בכוח את ידו הימנית בשתי ידיה "יוז'י החמוד, אני גם יודעת שלמרות שהוטלת לזירה להאבק עם מפלץ קרוקובילי אתה תצא משם בלי סריטה אחת. אתה יודע איך אני יודעת את זה?" היא הביטה בו בחיבה עזה שחיממה לו את הלב. "כי אני סתם מתבכיין תמיד?" הוא שאל בזהירות. "לא יוז'י, כי אתה המלך! אתה תותח העל של מנתחי המערכות. בגלל זה אני יודעת" היא שחררה את ידו ונעצה את המזלג בעוד עין. יוז'י הכניס חתיכת לחם לפה לעס אותה עד תום ומלמל "טוב, את כנראה צודקת. אבל הפעם זה עניין אחר, זה לא שהתכנות פשוט אבל הבעיה האמיתית היא להבין את הדרישות. במקום לקבל מסמך ברור קיבלתי משהו שנראה כמו שיר או חידה."
"שיר?" השתוממה סינתיה "עכשיו אתה צוחק עליי". "שככה יהיה לי טוב "נשבע יוז'י "אני לא זוכר את זה בדיוק אבל זה משהו כמו היא באמצע ומסביבה שמונה הולכים. קטן וקרוב, זוהר מבפנים, חיים במים…".
סינתיה הרימה גבות בפליאה "היא באמצע זו השמשה ומסביבה שמונה כוכבי לכת?" היא ניסתה את כוחה בפיתרון החידה. יוז'י הנהן בשמחה "את טובה, לקח לי הרבה יותר זמן להבין את זה וזו רק ההתחלה".
הוא התכוון להמשיך לדון איתה על כך אבל אז היומן שלה צפצף. היא הביטה אליו בפנים מתנצלות "אני חייבת לברוח חמוד, תהיה מתוק ותשלם את החשבון. אני מבטיחה שפעם הבאה עליי" היא הסתכלה על העין האחרונה בצלחת. "שלך" אמר יוז'י בהשלמה. "אתה בכלל אוהב את סלט העיניים הקורוקוסומי? אני תמיד מחסלת את כולו ואתה מסתפק בלחם" יוז'י משך בכתפיו ואמר בחיוך "אה, אבל זה לחם של שבעה דגנים". היא חייכה והמשיכה אותו "עתיקים". סינתיה זללה את העין האחרונה בעמידה ואמרה בקלילות "אני אוכל להגיע אליך היום בשמונה וחצי, לא לפני. ותדאג שיהיה נישנוש…".