פרגוד הכסף – חלק 15 ואחרון

לאהוב את החייזר – חלק 6

אברהם התכוון לבלות את היממה הנותרת במנוחה ומדיטציה, הוא ידע שהוא יזדקק לכל כוחותיו לקרב ולמה שעליו לעשות אחריו. הוא סיים לנגב את הזיעה מגופו והחל ללבוש את חליפת המנוחה כשג'ננבי הפתיע אותו ואמר "אני חושש שעליך לחזור מייד וללבוש את חליפת הקרב" אברהם עיוות את פניו ושאל "אתה בטוח שזה חכם להמשיך להתאמן עד לרגע האחרון". אחרי כמה ימים במחיצת החייזר אברהם כבר למד לשייך שינויים קלילים בהבעה השלווה של ג'ננבי להבעת רגשות של ממש. לכן מצמצום השפתיים הקל של ג'ננבי הוא הבין שידידו החוצן בעצם נרגש ונפעם "הצלחתי לשכנע את סרג'יו השמן לצפות בך בתירגול ולדבר איתך עוד לפני הדו קרב, חשוב לי מאד שהוא יתרשם גם מהאדם שבך. הוא מגיע לכאן ממש עכשיו, אנחנו נדגים לו את תרגולת 'שלושה עליך' ואז אני אכיר בינכם ותדברו".
אברהם הספיק ללבוש את חליפת הקרב כג'ננבי נכנס לחדר הצפיה ועימו תבוני שמן מאד. ג'ננבי סימן לאברהם להתחיל ובליבו חשב ’אברהם אל תלך לשם’, אתה ניצב פנים אל פנים עם האיש שקנה את העולם, אבל הוא כמובן לא העלה זאת על בדל שפתיו. הוא עבד קשה מאד על מנת להביא לפה את הטייקון לפני הקרב בתקווה לשכנע אותו לחוס על הקורבן ולא היתה לו שום כוונה לקלקל זאת.

אברהם לעומת זאת העביר את החליפה ממצב תירגול למצב אמת וחשב בליבו "זה הזמן לנתץ את הפסלים". יריה אחת מדויקת להפליא הספיקה על מנת לשלוח את סרג'יו השמן לעולם הבא של הטייקונים. אברהם לא נח על זרי הדפנה ומיהר להשלים את התוכנית שלו, הוא היה לבדו במתקן חייזרי, בלי שום חבר טלפוני לעזרתו. גורם ההפתעה היה חיוני. הוא זינק במהירות דרך הזגוגית המנופצת של תא הצפייה ולכד את ג'ננבי שניסה לנוס משם. מלבד יכולת תנועה בכל המימדים וכוח אש מכל סוג שאפשר לדמיין, חליפת הפלפל גמבה הכילה גם ציוד ריתוק ושליטה. אברהם לא היסס לכבול את ג'ננבי ברתמה מרתקת. הוא עצר לרגע את התנועה המהירה שלו במטרה לשכנע את ג'ננבי לשתף פעולה. העיכוב יצר סיכון אבל הרווח האפשרי משיתוף פעולה של ג'ננבי היה שווה את זה.
הלוחם והחונך שלו הסתכלו זה בזה לרגע בלי לומר מילה כשאת השקט קטעה לפתע באכזריות סירנה צווחנית. אברהם קפא על מקומו. "האזעקה הופעלה בן פרגוד" אמר מייד ג'ננבי. "כל המתקן על הרגליים. תוך כמה דקות הם יתפסו אותך ויחסלו אותך" ואז הוא המשיך בקול רועד שכלל לא נשמע שלו "אתה מבין בכלל מה עשית? אתה מבין שגזרת כליה על כל הפרגוד?". אברהם בהה בו בחזרה במבט אטום. העובדה שהאזעקה כבר החלה לפעול הוציאה אותו לגמרי משיווי המשקל "זו התוכנית" הוא מלמל. "איזה תוכנית?" שאל ג'ננבי בחוסר הבנה.
אברהם דיקלם את המטרות בקול מונוטני "התוכנית תתחיל ביצוע כשתהיה היתכנות להרוג את סרג'יו השמן.
מטרה ראשונה במעלה לחסל את כל מי שיודע על פרגוד והוא בר חיסול.
בעדיפות שניה להשיג את רגע9 על מנת להאיץ שוב את זמן ארץ לעומת היקום.
בעדיפות שלישית להשיג כמה שיותר מידע וציוד טכנולוגי.
בעדיפות רביעית לחטוף את ג'ננבי ולהחזיר אותו כדי שיהיה משתף פעולה".
ג'ננבי נד בראשו בחוסר אמונה "תוכנית לא שפויה בעליל. אתם בני פרגוד מטורפים לגמרי". אברהם לא אמר כלום ורק בהה בו במבט זגוגי. ג'ננבי ניסה לשחרר את עצמו אבל בקושי הצליח להפיק תזוזה קלה. האזעקה בינתיים השתתקה אבל מסביב החלו להישמע קולות נקישה וצעקות. ג'ננבי הסתכל אל בן פרגוד הקפוא שמולו "מה קיוותם להשיג לכל הרוחות?" הוא אמר בקול שכפי הנראה היה הדבר הקרוב ביותר לצעקה אצלו. אברהם מלמל בחזרה "רגע9 תאפשר לנו להאיץ שוב את זמן ארץ לעומת היקום. כך ננצל את הזמן הנוסף שניתן לנו על מנת לפתח את הטכנולוגיה, ללמוד איך לראות מבעד לפרגוד וכך לפגוש את היקום כששווים לו".
"זה פשוט טרוף. הסיכוי שזה יעבוד כל כך נמוך אברהם… אבל אחרי שירית בסרג'יו… התוכנית המוזרה הזאת היא האפשרות היחידה על הפרק" ג'ננבי הסתכל עכשיו אחרת על המצב. הוא כבר שמע בברור את צעדיהם של חיילי האבטחה ואת הזמזום של רובי הפוטונים שלהם "אברהם. אתה חייב להתחיל לזוז. הם תיכף נכנסים לפה וזה יהיה הסוף!". סגן אלוף אברהם בן תרח המשיך לבהות בו במבט המזוגג, ג'ננבי הרגיש את הייאוש אוחז בו. למרות חיבתו אל בן הפרגוד הוא היה עכשיו מעיף לו בשמחה סטירה או בעיטה על מנת להוציא אותו מההלם אבל הוא היה כבוך ברתמה. ג'ננבי הכיר היטב את כל תורות הלחימה והיה מדריך קרב מצוין אבל הוא לא היה לוחם בעצמו. הוא ידע שעוד רגע יחידת האבטחה תיכנס פנימה והוא יראה את הפוטונים אופים את אברהם וזה הטריף אותו. בלית ברירה הוא עשה את הדבר היחיד שהיה אפשרי, הוא נרכן קדימה ככל שיכל ונישק את אברהם על השפתיים.
למרבה שמחתו זה עבד, המבט המזוגג עזב את פניו של אברהם. הוא אפילו חייך אליו בביישנות. "אני מצטער ג'ננבי" הוא אמר ומייד ביטל את הריתוק. הוא הדף את החייזר לאחור ונכנס לתנוחת לחימה בעודו מסביר "הייתי חייב לדעת שאתה ממש איתי. חוץ מזה התאים לי לחכות שיחידת האבטחה שלכם תגיע לפה, ככה אני יכול לחסל את כולם במכה בלי לצוד אותם בכל רחבי המתקן. חכה פה רגע." אברהם פתח את הדלת והסתער קדימה. אחרי שתי דקות של רעשים הוא חזר עם חיוך שקט, החזיר נשיקה לחייזר המבולבל ואמר "בוא נגמור את העניין פה במתקן ונחזור הביתה לפרגוד".

סוף

אהבתם?
שנאתם?
התייאשתם באמצע?
כל תגובה או הערה תתקבל בתודה