פרגוד הכסף – חלק 1

העכבישאים מהכתמדם – חלק 1

מערכת הכוכבים ניצבה באינקובטור כשניצני כוכביה מתחילים לפרוח. הגופים הגדולים כבר הבהיקו להם בחשכת היקום המדומה שאפף אותם. מיליוני הגופים הקטנים יותר עדיין היו בהתהוות. במרכז ניצבה לה גאה שמש צהובה צעירה ומלאת אנרגיה כמו גור כלבים נמרץ ומלא אופטימיות. הקיפו אותה שמונת לוויניה הרשמיים, כוכבי לכת מן המניין ועל פי התקינה המחמירה ביותר. הננסיים עדיין לא התגשמו אך זה היה צפוי. יקח להם עוד כמה רגעים להבקיע.
מבקר אקראי שהיה מגיע לסטודיו היה בוודאי מתרגש עד דמעות מהמחזה שכן לידה של מערכת כוכב אמיתית היא לא דבר של מה בכך. אך הנוכח היחידי בחדר לא התרגש כלל. יוז'י סורי בהה בתסכול בכוכבים שנצנצו מולו. היתה זו הקונסטלציה השישית או השביעית שהוא ברא מהבוקר, כל הקודמות לה נמחקו במחי כפתור מייד לאחר שהתוהו ובוהו הסתיים ואפשר היה לבחון את ההתפתחות הראשונית שלהן. יוז'י קודד את כולן בעצמו על פי הדרישות, ממש כפי שהבין אותן. את הקוד שכתב הוא קימפל והריץ במנוע הבריאה המתקדם שהסטודיו העמיד לרשותו. אולם שוב ושוב כשהבריאה שלו התגשמה לנגד עיניו, היא לא עמדה בדרישות הלקוח.
או שכן.
קורקטו בוסו, המנהל השחצן שלו הקצה למשימה יומיים כולל זריעה ובדיקות. יוז'י היה משוכנע שהסלידה שחש כלפי הממונה עליו היתה הדדית ולכן היה משוכנע שקורקטו מחפש תירוץ להיפטר ממנו. העבודה היתה חייבת להסתיים בזמן גם אם היא לא תענה לחלוטין על הדרישות. הבעיה היתה שיוז'י לא היה מסוגל לספק מוצר שאינו מושלם, לפחות בסטנדרטים שלו.
אולי הוא לא צריך… הרי קורקטו השתחצן כלפי כולם. דוקא עם יוז'י הוא מדי פעם הניח בצד את הבעת הפנים המתנשאת שלו ודיבר איתו בנינוחות חברית. הוא בטח יבין את הקושי שהלקוח המסוים הזה העמיד בפניו.
או שלא.
יוז'י סורי הוריד את המשקפיים מהעיניים, קיפל בזהירות את הידיות והניח אותן לצידו על השולחן. הוא עצם את עיניו, הרכין את הראש והשעין את המצח על השולחן. מתאים לדרישות או לא? בכל הנסיונות הקודמים היה ריטואל זהה. הוא פסל את הקונסטלציה ברגע שראה אותה ואז התחרט וחשב שאולי היא טובה מספיק. הוא חיכה עוד חצי שעה כדי לראות כיצד מסלולם של כוכבי הלכת מתייצב והמערכת שאך נולדה באינקובטור כבר משקפת את עתידה דיה על מנת שיוכל לשפוט. אחר כך הוא מחק אותה. לא בלי להתחרט על המעשה שניה אחרי כן ולשאול את עצמו האם לא כדאי בכל זאת לטעון אותה מחדש ולהיות יותר סבלני. זאת היתה המערכת הראשונה שהוא לא פסל מייד. היה לה פוטנציאל, ואולי הוא פשוט כבר מיואש וסלחני מדיי. המחשבות האלה מילאו את ראשו והוא חש עולה באש כמו מנוע שאזל בו השמן.
הוא ניתק את המחשבה למספר דקות וחיכה בעיניים עצומות. זה עבד לא רע. שלווה מבורכת אפפה אותו, גלים סגולים שנשברים מסביבו בקצף כתום. זה תמיד עזר לו להתאפס על עצמו, אך הפעם קטע את השלווה צלצול מהיומן שלו שהתריע על פגישת הצהריים. יוז'י הרים את ראשו וחשב על סינתיה ועל ארוחת הצהריים שקבעו.
הוא הביט בשעון והבין שעליו להחליט עכשיו האם למחוק את נסיונו האחרון או לתת לו להתפתח במשך הפסקת הצהריים. הוא הביט שוב באינקובטור. אחד הננסיים שקודד כבר החל להיראות. הוא קילל בליבו שוב את הלקוח ורשימת הדרישות המוזרה שלו והחליט לתת לרוויזיה האחרונה להמשיך ולרוץ.